התפלת מים
שם הבול  התפלת מים
נושא  הסטוריה
התיישבות
יום הופעת הבול  13/2/1979
(תאריך עברי)  ט"ז בשבט תשל"ט
בתמונה:  טיפת מים מותפלת
כיתוב:  התפלת מים
השובל:  הישגים טכנולוגיים בישראל
ערך נקוב:  2.4 לירות ישראליות
מעצב הבול:  אריה הכט
 
הסבר:  בארץ יבשה כמו ישראל נעשו כל הזמן מאמצים גדולים למצוא מקורות מים חלופיים. בין השאר קדחו במקומות שונים ומשונים במטרה למצוא מים, נעשו נסיונות בהשבת מי ביוב, נבנו מאגרים גדולים לקליטת מי שטפונות – אך הדבר העיקרי היו הנסיונות למצוא דרכים להתפלת מי ים או מים מליחים ממקורות אחרים. במשך השנים נמצאו 4 שיטות להתפלת מים מלוחים:
1) שיטת הזיקוק – הפיכת מים מלוחים לאדים (ע"י חימום כמובן) והעברת האדים (נטולי המלחים) למצננים שם האדים מתעבים חזרה למים מתוקים. שיטה זו דורשת הרבה אנרגיה (לחימום המים) ולכן משלבים את מתקני ההתפלה בתחנות כח הפולטות אנרגיה של חום. מתקן התפלה בשיטה זו עובד כבר באילת ומספק לעיר כ- 80% מתצרוכת המים שלה.
2) שיטת ההקפאה – שיטה זו התגלתה לראשונה על ידי חוקרי הקוטב הצפוני שגילו לתדהמתם שהקרחונים השטים בים הצפוני בנויים ממים מתוקים. מכאן למדו שהקפאה של מים גורמת להפרשת המלחים מהם ועל העיקרון הזה מבוססת השיטה להתפלה: מכניסים מים מלוחים מקוררים לתוך מיכל, שלחץ נמוך שורר בו, ומורידים את טמפ' המים עד שהם הופכים לגבישי קרח. במיכל אחר גבישי הקרח נשטפים, מובאים במגע עם אדים והופכים חזרה לנוזל – מים מתוקים. הממציא של השיטה הזאת היה המהנדס אלכסנדר זרחין שמתקן ההתפלה הראשון של אילת נקרא על שמו בגלל שעבד בשיטה הזאת. עם הזמן נסגר המתקן הזה בגלל שהוכח שאינו כלכלי.
3) שיטת האוסמוזה ההפוכה – שיטה המבוססת על העיקרון הפיזיקלי לפיו מים ינועו ממקום שבו ריכוזם גבוה למקום שריכוזם בו נמוך. מכאן נובע שמים ינועו מתמיסה של מים מתוקים (ריכוז מים גבוה וריכוז מלחים נמוך) לתמיסה של מים מלוחים (מים בריכוז נמוך ומלחים בריכוז גבוה). כדי לגרום לתנועה ההפוכה (לגרום למים לנוע מהמים המלוחים למים המתוקים) יש צורך להפעיל לחץ גבוה. ואכן בשיטה הזאת מפעילים לחץ גבוה מאוד על מים מלוחים הנמצאים מצידו האחד של קרום חצי חדיר (קרום המעביר מים אך לא את המומסים בהם). הלחץ גורם למים לפעפע דרך הקרום החצי חדיר והמלחים נותרים במקומם. בצורה כזאת המים המתוקים יצטברו בצדו השני של הקרום החצי חדיר. מתקנים הפועלים בשיטה הזאת עובדים באילת מזה זמן רב ומספקים לעיר כ- 36 אלף מ"ק מים ביממה.
4) שיטת האלקטרודיאליזה – שיטה זאת מבוססת על העיקרון שמלח הנמס במים נפרד ליונים (אטומים בעלי מטען חשמלי) חיוביים ושליליים. מזרימים מים מלוחים לתוך מערכת שהותקנו בה אלקטרודות (פיסות מתכת המוליכות חשמל) המופרדות מהמים באמצעות קרומים חצי חדירים. כאשר מפעילים את הזרם החשמלי, היונים נודדים לאלקטרודות דרך הקרומים, בהתאם למטענם החשמלי. הקרומים אינם מאפשרים ליונים של המלחים לחזור לתמיסה, כך שבתא המרכזי של המערכת נוצרת תמיסה המכילה פחות מלחים. התהליך חוזר על עצמו עד שמקבלים מים מותפלים. מתקן גדול הפועל בשיטה זו נמצא ליד קיבוץ משאבי שדה והוא מתפיל כ- 2,500 מ"ק מים מליחים ביממה. המים המליחים הללו הם חלק ממאגר מים ענק המשתרע מתחת לנגב שמשמש כרגע כמקור מים חשוב לחקלאות בנגב ובעתיד (באמצעות התפלה בקנה מידה גדול יותר) ישמש – אולי – כמקור מים לארץ כולה.
העתקת קישור