דורסים בתנ"ך
שם הבול  דורסים בתנ"ך
נושא  בעלי חיים
טבע ושמירת טבע
יום הופעת הבול  5/2/1985
(תאריך עברי)  י"ד בשבט תשמ"ה
בתמונה:  נשר
כיתוב:  ישראל, נשר
השובל:  "הנשר הגדול גדול הכנפים" (יחזקאל י"ז ג')
ערך נקוב:  500 שקל
מעצב הבול:  אריה גלזר
 
הסבר:  הנשר (Gyps fulvus) "מלך העופות" – עוף גדול מאוד שניזון רק מפגרים. יש לו מקור חד וחזק המסוגל לבתק את העור של הפגר, צוואר ארוך המאפשר לו לחדור לתוך הקרביים של הפגר ולהוציא משם קרעי בשר, ראשו וצווארו קרחים מנוצות כדי שדם וקרעי בשר לא ידבקו אליהם ויפריעו בתעופה, הטפרים קצרים וקהים שכן אין צורך לדרוס את הטרף, הכנפיים ארוכות ומתאימות לדאייה למרחקים (שכן המזון נדיר הוא וכדי למצאו יש לחפש הרבה ועל שטחים גדולים). הנשר יכול לאכול כמות גדולה של מזון בבת אחת (שכן המזון נדיר ועד הפעם הבאה יתכן ויעבור זמן רב. הנשר מסוגל לצום 5-6 ימים) ולשם כך יש לו זפק גדול המסוגל להתרחב ולאגור כמות גדולה של מזון, ובקיבתו יש בלוטות עיכול רבות המפרישות מיצי עיכול חריפים מאוד גם כדי לעכל את המזון באופן היסודי ביותר וגם כדי לנטרל את הרעלים הנוצרים בבשר נרקב. הנשר יציב בארץ ואוכלוסיותיו נמצאות בגולן, בגליל, בכרמל (פרטים ששוחררו שם על ידי האדם), במדבר יהודה ובנגב.
הנשרים חיים בזוגות מונוגמיים והקשר בין בני הזוג נמשך כנראה כל החיים. הקינון על דרגשי סלע על מצוקים גבוהים – רחוק מהשגתם של טורפים פוטנציאליים. הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד (בחודש ינואר) והגוזל הבוקע ממנה מואכל על ידי ההורים שמקיאים לו מזון חצי מעוכל מהזפק. הגוזל הצעיר יוצא לעצמאות לאחר שהות של 100 – 125 יום בקן.
אוכלוסית הנשרים נמצאת בירידה מתמדת בגלל אכילת פגרים מורעלים בשדות. ההצטברות המשנית של הרעלים בגופם הביאה להיווצרות ביצים שבירות, עקרות ואף מוות לפרטים הבוגרים. אם ניקח בחשבון שיש רק גוזל אחד בשנה הרי שברור מדוע הלכה אוכלוסייתם והתמעטה עד כדי סכנת הכחדה. כדי לעודד את האוכלוסיות הללו הקימה רשות שמורות הטבע והגנים תחנות האכלה לנשרים (מקומות בהם זורקים להם פגרים של פרות או בהמות אחרות) וכן הקימו גרעין רבייה בשבי (באוניברסיטת ת"א). את הפרטים החדשים שגדלים שם משחררים לטבע לאחר אקלום בכלובים מיוחדים. אמצעים אלה עוזרים כנראה לשיקום אוכלוסיות הנשרים בארץ והיום הם חזרו לקנן בנגב, במדבר יהודה בכרמל ובגליל.
העתקת קישור