slideshow_content
image_inside
content

מדרשת שדה בוקר בנגב בע"מ

מדרשת שדה בוקר בנגב בע"מ, היא חברה לתועלת הציבור ממשלתית, המפעילה אשכול של מוסדות חינוך, תיירות ומחקר העוסקים בחינוך למנהיגות, הכרת הארץ ושמירת הסביבה. המוסדות עוסקים בהוראה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בהדרכת טיולים וסיורים בנגב, במחקר בשדה ובכנסים וימי עיון בנושאים הקשורים לנגב, למדבר ולסביבה. המדרשה מהווה מוקד חינוכי ותיירותי של ידע, פעילויות תרבות, לימוד וחוויה לציבור הרחב, לאנשי הסביבה ולאלפי אנשי חינוך, תלמידים ותיירים מרחבי הארץ.

מוסדות חינוך, המהווים את המערך החינוכי של החברה, כוללים את: בית הספר התיכון לחינוך סביבתי הכולל בתוכו פנימייה איכותית, מרכז למנהיגות צעירה הכולל מכינה קדם צבאית, הקולטת חניכים מכל רחבי הארץ ותוכנית 'קו הזינוק', הקולטת חניכים מרחבי הנגב, בי"ס שדה הכולל הדרכה, אירוח וכנסים, וספרייה אזורית. לצד מוסדות החינוך קיימות יחידות מנהליות הנותנות שירותים ליחידות החינוך ולמערך התיירותי.

ראשיתה של המדרשה בתוכנית של דוד בן-גוריון להקים מרכז חינוכי במדבר. עוזריו של בן-גוריון אספו לצורך כך כספים ובשנת 1960 נסלל כביש גישה לקראת תחילת עבודות ההקמה, כאשר בראשית הדרך הוקם באזור בסיס גדנ"ע ב-1962. טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מסר בין 2000 ל-3000 דונם ל"קרן הנגב", קרן אנשי מפא"י של מקורבי בן-גוריון, לצורך הקמת הפרויקט. בשנת 1962 החלה בניית המבנים הראשונים במקום, ובנובמבר 1962 נפתח בית ספר שדה שדה בוקר, והונחה אבן הפינה למדרשה, לפי חזונו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. המדרשה שימשה מאז הקמתה כמרכז לימוד ומחקר, בעיקר של הנגב אך גם בנושאים אחרים. בתחילת הדרך השתייכה ל"קרן הנגב" - אשר לאחר מותו של בן-גוריון שינתה את שמה ל"יד בן-גוריון". אולם תוך זמן קצר המקום נקלע למצוקה כספית וכבר ב-1966 היה בסכנת קריסה, אשר נמנעה רק בזכות התערבות ממשלתית. בסופו של דבר, המצוקות הובילו להסכם בין יו"ר הקרן יוסף יעקובזון ליגאל אלון (בזמנו שר החינוך והתרבות), וב-31 בדצמבר 1973 60% מבעלות המדרשה עברו למדינה. בתמורה, המדינה התחייבה לסייע במימון ופיתוח המדרשה כמוסד בעל אופי ממלכתי, ולהפעיל את מוסדות החינוך. הגוף החדש הוקם כתאגיד ממשלתי "מדרשת שדה בוקר", והוא היה לבעלים של היישוב וטיפל בכל הנושאים המוניציפליים. משנת 2003 הוכרז במקום יישוב (בדומה לכל יישוב אחר בארץ) במסגרת המועצה האזורית רמת נגב בשם מדרשת בן-גוריון, הפועל במקביל לתאגיד.