"הגיע הזמן שבו המדע יתפוס את מקומו בעולם הספרות."
התקופה האופטימיסטית (1863-1886)
החזון של אטצל היה להפוך את סדרת הספרים לפרויקט חינוכי עבור הנוער הצרפתי. פרויקט שבו ניתן יהיה ללמוד מדע בדרך משעשעת ומעניינת וכן ערכים מוסריים של חירות שוויון וצדק. המטרה העיקרית כך כתב אטצל באחת בהקדמה לרומאן "מסעותיו של קפיטן הטרס" היא ""לסכם את כל הידע הגיאוגרפי, הגיאולוגי, הפיזיקלי והידע האסטרונומי שנצבר על ידי המדע המודרני, ולדווח על כך באופן ציורי ומשעשע וליצור מעין היסטוריה של היקום". התזמון היה נפלא, שנים אלו היו שנותיו היפות של המדע ושנותיהם היפות של המהנדסים והממציאים, של מגלי הארצות וההרפתקאנים שחצו מדבריות ואוקינוסים. כוכב הלכת נאפטון נתגלה לאחר חישובים שנעשו בעקבות תצפיות בסטיות במסלולו של אוראנוס. המכניקה הניוטונית נוסחה באופן מזהיר על ידי הפיזיקאי המילטון, ומקסוול ניסח את כל התורה האלקטרומגנטית במערכת משוואות מפורסמת שחזתה את קיומם של גלים אלקטרומגנטיים, שנתגלו מאוחר יותר על ידי היינריך הרץ. הטבלה המחזורית של מאנדלייב שפורסמה ב-1869 תיארה בדיוק רב יסודות שטרם התגלו כמו גליום, סקנדיום וגרמניום. דרווין פירסם את תורת האבולציה והברירה הטבעית ב- 1859, קרא תיגר על מוצאו האלוהי של האדם והציע הסבר למגוון המינים הגדול בטבע. מלבד ההתקדמות התיאורטית הכבירה בכל ענפי המדע הייתה התקדמות טכנולוגית רבה. פראדיי גילה ב-1831 את ההשראה האלקטרומגנטית שאפשרה יצור עתידי זול של חשמל וכן את פיתוחו של מנוע חשמלי הפועל על זרם ישר. מכונות קיטור החליפו ביעילות את ידי הפועלים ומסילות ברזל נפרשו על פני היבשת, בלונדון נחנכה הרכבת התחתית ב-1863. באפריקה תרו לוינגסטון, בארט וסטנלי אחר מקורות הנילוס הבלתי נודעים והאדמירלות הבריטית שיגרה משלחות ימיות לחיפוש המעבר הצפון מערבי. משלחות שעלילותיהם התפרסמו עוררו עניין ציבורי רב, כמו החיפושים אחרי משלחתו של פרנקלין שאבדה באוקיינוס הקרח הצפוני ב-1848. המדע היה מסעיר ומבטיח והציבור היה צמא לשמוע על הגילויים החדשים.
אטצל הבין זאת היטב וכך הוא כתב " ספריו של ורן הגיעו בזמן מושלם. כאשר אתה רואה את הנהירה של הציבור הצרפתי להרצאות מדעיות הניתנות בכל רחבי צרפת, ובעיתונים הטורים המוקדשים לאומנות ותיאטרון מוחלפים במאמרים של האקדמיה למדעים, אתה יכול להסיק שאמנות בתור אומנות לשמה אינה מספיקה לתקופתנו. הגיע הזמן שבו המדע יתפוס את מקומו בעולם הספרות." הגיבור הישן של הרומאן הוחלף בגיבור חדש- מהנדס וממציא שכר הפעולה שלו הוא בית המלאכה, המעבדה שלו והעולם הגדול שהוא מגלה מחדש. גיבורים אלה העלו את המדע לפסגת שאיפותיהם, שונאי בצע, צמאי דעת ונועזים עד בלי סוף. גיבורים ששום דבר אינו מרתיע אותם מלהגשים את מטרתם, גם ברגעים הקשים ביותר אינם מאבדים את שלוותם ואת שיקול דעתם. המטרות היו מגוונות והקיפו את היקום כולו, לחצות אם אפריקה בכדור פורח, להגיע לקוטב הצפוני, להעמיק פנימה אל תוככי כדור הארץ או להעפיל מעלה אל הירח. לא היה גבול למחוזות אליהם הפליג דמיונו של ורן.
חמישה שבועות בכדור פורח 1862
מסע לבטן האדמה 1864
מסע אל הירח 1865
20,000 מיל מתחת לפני המים 1870
מסע סביב העולם בשמונים יום 1872
הקרן הירוקה 1882
דמויות של גיבורים
חמישה שבועות בכדור פורח 1862
ספרו הראשון "חמישה שבועות בכדור פורח" נחל הצלחה אדירה ובאופן כתיבתו ניתן לזהות מאפיינים רבים שיופיעו ביצירותיו הבאות. מלבד הידע הרב שצבר מרשימותיו בנושא התעופה של כדורים פורחים, הוא התייעץ עם נאדר, עם דודנו המתמטיקאי הנרי גארסט וכן עם חוקר הארצות ג'ייקוב ארגו. ורן אחד שני נושאים שהיו במוקד העניין הציבורי באותם שנים, חקר אפריקה וכן השליטה בכיוון טיסתו של הכדור הפורח. גיבור הרומאן הוא דוקטור פרגוסון היוצא בשליחות החברה הגיאורגפית הלונדונית לחקור את אפריקה בספית האוויר "ויקטוריה". הם יוצאים מזנזיבר ומגיעים לאחר חמישה שבועות לסנגל שבמערב אפריקה. ורן פותר את בעיית הניהוג של הכדור הפורח בדרך מקורית על ידי חיפוש זרמי אוויר מתאימים בשכבות השונות של האטמוספירה, כך שהיה עליו לצייד את הכדור הפורח במנגנון שיאפשר לו לרדת ולעלות. הפרטים הטכניים הרבים והתיאור המדויק של הנופים באפריקה הביאו לכך שרבים מן הקוראים היו בטוחים שאכן המסע הזה התרחש במציאות. דוקטור פרגוסון גיבור הסיפור הוא מדען חוקר אמיתי או כפי שורן כתב "אינו סוחר, מסיונר, כובש או מתנחל. הוא נוסע מלומד. הוא אחד מאותם גיבורים ענוי נפש, שונאי בצע, שפילסו לאנושות דרכים לארצות זעפות לא נודעות".
מסע לבטן האדמה 1864
בשנת 1864 פרסם ז'ול ורן את ספרו "מסע לבטן האדמה" שהפך ברבות הימים לאחת ההצלחות הגדולות ביותר שלו ואף עובד לסרט הוליוודי מצליח. הספר מתאר את הרפתקאותיהם של פרופסור לגיאולוגיה, אחיינו הצעיר אקסל ומלווה איסלנדי שתקן בשם הנס, במסעם המדהים לעבר מרכז כדור הארץ. המסע מתחיל דרך לוע הר געש לא פעיל באיסלנד בשם סנפלייס ומסתיים בהתפרצות וולקנית בהר הגעש סטרומובולי בסיציליה. במסעם במעמקי האדמה הם מגלים ים גדול שמעליו מרחפים עננים ובמימיו שורצים דגים מוזרים ודינוזאורים שלא נכחדו. כן הם מגלים פטריות ענק ואף זוכים לראות אדם ענק הרועה עדר של ממותות. הרעיון על מסע למרכז האדמה התבסס על תיאוריות מדעיות שפיתחו מדענים ידועים כמו האסטרונום האלי והכימאי דייוי שטענו, שבתוך כדור הארץ יש חללים גדולים שבהם נמצא גז דחוס והטמפרטורה אינה עולה ככל שמעמיקים לפנים כדור הארץ. כבר באותה שנה התפרסם הספר המדהים על מסעו של קפיטן הטרס אל הקוטב הצפוני. גם כאן ורן יוצר גיבור שהציב לו מטרה להגיע לקוטב הצפוני ושום מכשול אינו עומד בפניו והוא אף מוכן להקריב את חייו כדי להגשים מטרה זו. חבורתו מגיעה לאחר מסע תלאות וייסורים אל הר געש פעיל הניצב בדיוק בקוטב הצפוני וקפיטן הטרס העטוף בדגל הבריטי יורד לתוכו. בגירסה המקורית שלא התפרסמה הוא מוצא שם את מותו, אך אטצל טען שזה מדכא מידי וורן נענה לו ובגירסה שהתפרסמה, קפיטן הטרס ניצל אך מאבד את שפיות דעתו ומבלה את שארית חייו בבית משוגעים ומוכן ללכת ברגל רק לכיוון צפון...
מסע אל הירח 1865
ב-1865 מתפרסמים שני הכרכים של "מסע אל הירח". ז'ול ורן לא היה הראשון לכתוב על מסע אל הירח, הקדים אותו לא אחר מאשר יוהאן קפלר המפורסם שכתב סיפור בשם "סומניום או האסטרונומיה של הירח" ( סומניום- שינה בלטינית). קפלר שהיה איש מדע זהיר, בנה את הסיפור בצורת חלום, ורוחות מניעות את נוסעי החלל אל הירח, המאוכלס ביצורים קשוחי עור המבלים את רוב היום במערות כדי להסתר מן השמש היוקדת. הספר גדוש בפרטים אסטרונומיים על הירח ומסלולו סביב כדור הארץ. ורן נוקט גישה לגמרי שונה מקפלר, הטיסה אל הירח נבנית על סמך שיקולים פיזיקליים וטכנולוגיה שהייתה בהישג יד וזו גדולתו הרבה.
גיבורי הסיפור הם קבוצה של תותחנים אמריקנים בדימוס מבלטימור שמחליטים לבנות תותח ולשגר קליע מאויש לעבר הירח. הם בוחרים לבנות את התותח לא רחוק מכף קנרוול- נקודת השילוח של נאס"א. זו היא הנקודה הקרובה ביותר לקו המשווה בארה"ב וזאת כדי להקנות לקליע מהירות מרבית הנובעת מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. ורן מציין פרטים די מדויקים לגבי גובהם של ההרים על הירח וכן מציין שאורו של הירח המלא הוא 1/300000 מאור השמש קרוב לערך המודרני של 1/465000 . לתיאור ממדי התותח מקדיש ורן פרק שלם הגדוש בפרטים טכניים. אורכו של התותח הוא כ- 300 מטר וקוטרו הפנימי כ- 3 מטר והוא נוצק מברזל. הקליע או התא בו אמורים לשהות שלושת הנוסעים ושני הכלבים, בנוי מאלומיניום שהיא מתכת קלה וחזקה כפי שאומר נשיא המועדון ברביקין "מתכת יעילה זאת טהורה ככסף, עמידה בפני התבלות כזהב, מוצקה כברזל וקלה כזכוכית." ורן גם פתר באופן הגיוני את בעיית האוויר בתא על ידי קליטת דו תחמוצת הפחמן באמצעות הדרוקסיד האשלגן (KOH) וחידוש החמצן על חימום KCLO3ל-400 מעלות צלזיוס. בתור חומר נפץ בוחר ורן בפירוקסיל או כותנת נפץ במקום אבק השרפה הרגיל. חומר נפץ זה אמור לספק כוח הדף שיעניק לקליע את מהירות ההמלטות. לפי חישובים מודרניים יעילותו של הפירוקסיל היא פי שניים עד פי שניים וחצי מאבק שריפה רגיל, כך שגם כאן דייק ורן בבחירתו. הטכנולוגיה שעמדה מאחורי התותח הייתה איפה בהישג ידם של המהנדסים של אותה תקופה וז'ול ורן לא המציא כאן שוב דבר חדש אלא מתח את הקיים עד קצה גבול היכולת כפי שהוא כותב "ברביקין וחבריו האמיצים, אשר האמינו כי אין דבר הנבצר מהם, הצליחו לפתור את הבעיות המורכבות של הטיל, התותח וחומר ההדף. תכניתם הושלמה, ועתה לא נותר להם אלא רק לבצעה. והבצוע אינו אלא פרט קטנטן, אמר ג'.ט. מסטון."
ורן נעזר בשירותיו של המתמטיקאי הנרי גרסט לחישוב מהירות השילוח וזמן הטיסה שהוא 97 שעות, 13 דקות ו-20 שניות. לשם השוואה זמן הטיסה של אפולו 11 בדרכה אל הירח היה 72 שעות ו-51 דקות, אולם אם נוסיף את הזמן שבילו בהקפת כדור הארץ והירח נקבל 100 שעות ו-46 דקות. מהירות ההמלטות שורן מציין היא 10972 מטר לשנייה קרוב למהירות המחושבת כיום בוואקום 11155 מטר לשנייה- חישוב שכל תלמיד תיכון שלומד פיזיקה מסוגל לבצע אותו בנקל באמצעות חוק שימור האנרגיה. כאשר לא מזניחים את התנגדות האוויר, החישוב הוא מסובך הרבה יותר ולא היה ידוע אז וורן מתחמק מכך בטענה שהקליע יעבור את שכבות האוויר בזמן קצר שלא ישפיע עליו. זוהי כמובן טעות גסה, כי דווקא שניות אלו של תנועה באטמוספרה הן גורליות וגוף הקליע מתחמם מאד, דבר שמצריך בידוד על ידי אריחים מיוחדים.
ורן מתאר באופן נפלא את הרגשת חוסר המשקל וקושר בין תופעת "חוסר המשקל" לנקודה בה משתווים כוחות המשיכה של כדור הארץ והירח והתיאוריה שלו קובעת ש"מרגע עזבם את הארץ היה משקלם שלהם, ומשקל הטיל וכל אשר בתוכו, מתמעט והולך. הגם שלא יכלו לחוש בהתמעטות משקלו של הטיל, צריך היה לבוא הרגע בו יתחילו לחוש בהתמעטות משקלם ומשקל המכשירים והכלים בם השתמשו." והנה בהתקרבם לנקודה המיוחדת הזו הם חווים את התופעה המוזרה הזו "הם חשו עצמם כבאים לארץ הפלאות! עתה חשו בעליל, כי גופם חסר משקל. בהרימם את זרועותיהם, לא נטו הזרועות לנפול בחזרה, ראשיהם חגו ונעו על כתפיהם, רגליהם לא עוד נטועות היו ברצפת הטיל. דומה היה עליהם כשכורים הם."
מדהים להשוות את תיאורו של יורי גאגרין האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ בחלל (והיה מעריץ של ז'ול ורן) על הרגשת חוסר המשקל. וכך הוא כתב ביומנו: "זו הרגשה נפלאה! אתה מרים ידיך, והן נשארות במצב זה ללא כל מאמץ. עם החפצים גם כן נוח: אין צורך לא בשולחנות ולא באצטבות, אפשר לשים הכול ישר באוויר, והם אינם נופלים אלא צפים בשקט גמור."
יחד עם זאת תיאור זה של גאגרין מוכיח שז'ול ורן שגה ונוסעיו היו חווים את הרגשת חוסר המשקל כבר ברגע שנפלטו מלוע התותח וכל עוד שום אמצעי הנעה אחר לא היה מופעל. כדאי לציין שמבחינה פיזיקלית המשקל של גוף מוגדר בתור הכוח שבו נמשך גוף על ידי מסה של הכוכב, ולכן גם בחלל המשקל הוא לא אפס משום שעדיין הגוף מרגיש בכוח הכבידה של כדור הארץ שהוא אמנם קטן יותר אך לא אפס. תופעת חוסר המשקל נגרמת משום שהטיל כמו כל העצמים שבו נופלים באותה תאוצה או כפי שקוראים לסוג תנועה כזה נפילה חופשית.
20,000 מיל מתחת לפני המים 1870
אחת ההצלחות הגדולות הכבירות של ורן היה הספר "20,000 מיל מתחת לפני הים" יצא לאור ב-1870 ואת ההשראה לכתיבתו שאב ורן מהפלגה בספינה שרכש לאורך החוף הצרפתי שנתיים לפני כן. בספר זה שהיה כנראה האהוב ביותר על ורן עצמו, מתאר ורן את הצוללת נאוטילוס כשם הצוללת שבנה רוברט פולטון ב-1800 בפאריס ואת הקפטן נמו קברינטה הנלחם כנגד העבדות והעריצות בעולם. זהו רומאן המתאר את יפי האוקינוס ומעמקיו ואת אהבתו של קפטן נמו המדבר מגרונו של הסופר "הים – בית קיבול עצום הוא של הטבע. החיים על כדור הארץ החלו בים, ומי יודע, אפשר שבים גם יסתיימו... בים שוררת שלווה נעלה. הים אינו שיך לעריצים. על פני שטחו העליון הם עוד יש בידם להלחם, להשמיד זה את זה, לחזור על זוועות החיים ביבשה, אך בעומק שלושים רגל מתחת למים כבר מסתיים שלטונם. רק כאן יש עצמאות גמורה, רק כאן חופשי האדם באמת, רק כאן אין איש עשוי לדכאו!" לפני הוצאת הספר ורן ואטצל היו חלוקים בנוגע ללאומיותו של קפטן נמו. ורן רצה שקפטן נמו יהיה ממוצא פולני ושנאתו תופנה כלפי הצאר הרוסי שדכא את פולין. לעומת זאת אטצל שחשש מפני תקרית דיפלומטית רצה שמוצאו של קפטן נמו יהיה עלום והוא ילחם באופן כללי בדיכוי ובעבדות. הצעתו זו של אטצל שורן קבלה העניקה לספר עוצמה ומסתורין כאשר הקוראים מנסים להבין מה מניע את קפטן נמו.
מסע סביב העולם בשמונים יום 1872
ב-1872 פורסם "מסע מסביב לעולם בשמונים יום" שזכה להצלחה מסחררת. ורן שאב את הרעיון לסיפור מספרו של אדגר פו אלן "שלושה ימי ראשון בשבוע" שבו פו משתמש בעובדה שאדם המקיף את כדור הארץ מזרחה "ירוויח" יום בחצותו את קו התאריך הבינלאומי. כן הוא נתקל במודעה של סוכנות הנסיעות "תומאס קוק" שהבטיחה מסע מסביב לעולם ב-90 יום. ורן מתאר את הרפתקאותיו של פיליאס פוג, ג'נטלמן אנגלי דייקן להחריד ומשרתו הצרפתי פאספארטו במסעם מסביב לעולם בכלי התחבורה שעמדו לרשותם באותם ימים: אוניות, רכבות ואף פילים. פוג יוצא למסע בעקבות התערבות עם חבריו למועדון הלונדוני והוא אף אינו טורח להתבונן במסעו בנופים ובארצות בהן הוא עובר. ספר זה יצא לאור בעברית כבר במאה שעברה בהוצאת "אלטנוינד" בוורשה והעברית התנכ"ית שלו מדהימה ומשעשעת כגון המשפט הבא המתאר את ההפלגה להודו " ותלך האוניה הלוך ושוט על פני המים; הנוסעות לבושות מכלול, נראו על מכסה האוניה, והרנה והמחולות נראו כמקדם". הצלחת הספר הייתה כה גדולה שאנשים מפורסמים יצאו לשחזר את מסעו של פילאס פוג וניסו לשבור את שיאו- להקיף את העולם בפחות משמונים יום.
הקרן הירוקה 1882
ב-1882 פרסם ורן את "הקרן הירוקה" שהיה שונה מעט מספריו הקודמים בכך שגיבוריו אינם מדענים או מגלים נועזים. גיבורת הסיפור היא נערה סקוטית צעירה הגדלה אצל שני דודניה. העלילה מתרחשת על רקע הנופים הקסומים של סקוטלנד שורן מתארם ביד אומן. דודניה רוצים להשיאה אך היא נתקלת במקרה בכתבה בעיתון המתארת תופעה אופטית יוצאת דופן שנקראת הקרן הירוקה. היא מתנה את הסכמתה לחתונה בכך שהיא תראה את הקרן הירוקה במו עיניה. וכך הם יוצאים למסע בו הם מגיעים לאיים ההברידיים ורודפים אחר הקרן החמקמקה הזו. מה שמדהים שעד לפרסום הספר כמעט ואין עדויות כתובות לתופעה זו, אולם לאחר פרסום הספר, מספר התצפיות גדל, התופעה נחקרה באופן מדעי ומאמרים רבים נכתבו עליה. בספר זה מתאר ורן את הים באופן מרהיב שרק נפש פיוטית של אמן מסוגלת לתאר " לים אין גוון משל עצמו; אין זו אלא השתקפות עצומה של השמיים. כלום כחול הוא? בגוון הכחול לא תתארו. ירוק? אף בירוק לא תתארו. קל יותר לתפסו בזעמו, שעה שהוא זועף, חיוור, כאשר נדמה שהשמיים בללו בתוכו את כל הרקיעים שתלו מעליו... הו ככל שאצפה אל האוקיאנוס הזה, כן יגדל וישגב בעיני! אוקיאנוס! במילה זו נאמר הכל! אוקיאנוס – זהו אינסוף!"
דמויות של גיבורים
אטצל היה מעורב באופן פעיל בגיבוש הגירסאות הסופיות של הספרים והוא למעשה אחראי לכך שבספריו הראשונים של ורן הגיבורים המדעיים הם חיוביים וורן אופטימי ביחס לתרומה המדע והטכנולגיה לחברה בהתאם לתיאוריות של הסוציולוגיה האוטופית של סן סימון ורוברט אואן שהקים קומונה חלוצית בארה"ב והיה האב טיפוס של הקפטן גרנט בספר "ילדי רב החובל גרנט. ע"פ משנה חברתית יש להקים חברה חדשה ללא מעמדות המושתת על ערכים של צדק, חירות ושוויון ועל הגדלת הייצור באמצעות שימוש בידע מדעי וטכנולוגי ע"פ הסוציאליזם האוטופי המדענים, המהנדסים והתעשיינים יהיו השליטים החדשים וכך יהיה ניתן להקים חברה נטולת מעמדות. אטצל סרב לפרסם את הספר השני שורן כתב "פריז במאה ה-20 שנתגלה בכספת ע"י נינו של ז'ול ורן רק ב- 1989 משום שהוא לא התאים להשקפתו האופטימית על השפעת המדע והטכנולוגיה על החברה העתידית. בספר מתאר ורן את פריז ב-1963. זהו אינו מקום לאנשים רגישים כמו גיבור הספר מישל דיפרנואה הצעיר (שמגלם למעשה את דמותו של ורן הצעיר). פריס של 1963 על פי ורן היא עיר שבה חובתו של בן האדם היא לעשות כסף והחיים ניתנים להסבר באמצעות גלגלי שיניים ורצועות תמסורת, אין זמן לדברים לא תכליתיים כמו שירה או ספרות. זוהי תקופה "שבה הצורך להתעשר בכל מחיר מחסל את רחשי הלב" ובספריות ניתן למצוא רק כתבי עת מדעיים וטכנולוגיים אך לא יצירות מופת של ויקטור הוגו. מדהים לקרוא את הפרק הששה עשר בספר המתאר את שד החשמל המנוצל המחליף אפילו את הגיליוטינה הישנה. אטצל לא הסכים לפרסם את הספר בטענה שזה עלול לפגוע בקריירה של ורן וכן זה עלול לדכא את הקוראים. אם כן הדעה הרווחת שורן היה אופטימיסט בתחילת דרכו היא שגוייה, זו הייתה השפעתו של אטצל שדחף את ורן לכתוב ברוח הזו.
כדאי להוסיף שאת הספרים ליוו איורים רבים (קרוב ל-4000 בכל הספרים), מפות ותרשימים שסייעו לקוראים להבין טוב יותר את העלילה ואת המקומות בהם התנהלו "המסעות המופלאים". האיורים הרבים גם הוסיפו להצלחה הגדולה של הספרים בקרב בני הנוער. ספרי ז'ול ורן תורגמו לשפות רבות, אך רבים מהתרגומים וביחוד אלו לאנגלית היו גרסאות מקוצרות, שהכילו רק את ההרפתקאות ללא התיאורים המדעיים והספרותיים. תרגומים קלוקלים אלה תרמו לתפיסה המוטעית שז'ול ורן כתב רק לבני נוער, ושספריו נעדרי כל ערך ספרותי. רק בשנים האחרונות בעקבות מחקרים ותרגומים מוצלחים יותר של יצירותיו, הוא תופש את מקומו הראוי בקרב הסופרים הדגולים.