"ובכן כולכם כאן. עכשיו אני יכול ללכת"
התקופה הפסימיסטית 1886-1905.
מותו של אטצל ששמש לורן כאב, מותה של פילגשו הפריסאית המסתורית וצרוף של נסיבות משפחתיות אחרות, במיוחד ניסיון התנקשות בחייו של ידי אחיינו גסטון שהיה מעורער בנפשו שגרם לורן צליעה ברגלו, והמעבר לעיר השדה אמיין, כל אלה גרמו לכך שבסדרת ספריו האחרונה ורן ממעט לכתוב על מדענים ואם אלה מופיעים הרי הם מנצלים את המדע באופן שלילי
ירושת המליונים 1879
רובור כובש השחקים 1886
חורבן העיר השטה 1895
הפוך על פיו 1889
מותו של סופר
ירושת המליונים 1879
כבר ב-1879 הוא כותב על כך בחלק מיצירותיו. כך לדוגמה בספר "ירושת המיליונים" (The Begum's Fortune) שיצא לאור ב-1879, שני גיבוריו ד"ר סרזן הצרפתי הבונה עיר אוטופית ואילו הר שולץ הגרמני הבונה קריית פלדה ותותחים אימתניים המסוגלים להחריב ערים שלמות. הר שולץ עושה שימוש בידע הטכנולוגי והמדעי כדי לבנות תותח מדויק שמסוגל לירות פגזים קטלניים המכילים את הגז דו-תחמוצת הפחמן וחלומו הגדול הוא כפי שמתאר ורן בדייקנות נבואית מדהימה ומצמררת "יבוא יום-חולם הפרופסור בהקיץ, וכל כדור הארץ יהפוך למולדת גרמנית אחת. אמריקה הדרומית כבר כולה שלנו. וגם באמריקה הצפונית הגענו עד הלב, ועיר הפלדה שלי תעשה את שלה. אם נכבוש עוד שניים שלושה איים בקרבת יפן, נתפשט על פני כדור הארץ." ספר זה נמכר רק במחצית ממספר העותקים שבו נמכרו ספריו הקודמים. הקהל לא אהב את הפסימיזם הזה.
רובור כובש השחקים 1886
ב-1886 התפרסם ספרו "רובור כובש השחקים" המתאר את רובור ממציאה של ספינת אוויר "השחף" (במקור "אלברטוס") המונעת ע"י מדחפים ענקיים, מעין מסוק מודרני. רובור שואף להוכיח שעתיד התעופה טמון בפיתוח כלי טיס הכבדים מהאוויר והוא לא בוחל לשם כך גם בשימוש בכוח וחוטף את המצדדים בכלי טיס הקלים מהאוויר ואיתם הוא יוצא למסע שבו הם מקיפים את כדור הארץ ובסופו הוא מבין שהאנושות עדיין לא בשלה לקבל את המצאתו "אזרחי ארה"ב, הניסוי שלי תם ונשלם, אך דעתי היא כי מעתה אין להקדים את הדברים, אפילו לא את הקידמה. המדע אינו צריך להקדים את אורחות החיים. מוטב לפעול באמצעות התפתחויות איטיות ולא באמצעות מהפכות. במילה אחת עליך לבוא בעיתך." נאום כזה הוא לא היה שם בפי גיבורי המסע שלו אל הירח.
חורבן העיר השטה 1895
בשנותיו האחרונות התרופפה בריאותו של ורן והוא אבד כמעט את הראייה והיה מכתיב את הסיפורים לנכדותיו בביתו שבו היה ספון רב הזמן. בספרו "חורבן העיר השטה" (1895) שנכתב בהשראת מסעו לארה"ב באונייה "גראנט איסטרן" ורן מתאר אי מלאכותי שט הבנוי מאלומיניום והמאוכלס באילי התעשייה והבורסה . לאי מנועים אדירי כח והוא מעין מדינה עצמאית וכולל שדות המושקים בגשם מלאכותי. באי מופיעים גם שני עיתונים המודפסים בדיו שוקולד ועל גבי נייר הראוי לאכילה. לכאורה גן עדן אמיתי אוטופי שבו האדם יכול לבלות את ימיו בבטלה נעימה. אך זה לא המצב משום שטבע האדם עדיין לא תוקן. בין שתי קבוצות יריבות של תושבי האי מתגלעות מחלוקות על שלטון וכבוד. בסופו של דבר הם מפעילים את המנועים האדירים זה כנגד זה, והאי מתרסק לרסיסים. במשפטי הסיום של הספר מחזיר ורן את הצניעות לאדם שעדיין על אף יכולתו הטכנולוגית הגדולה לא מסוגל לשלוט באיתני הטבע "ובכל זאת - נדגיש אנחנו-לבנות מחדש אי מלאכותי, אי שט בימים, האם אין זה אומר הסגת גבול הטבע? וכלום מותר לו לאדם, שאינו מושל ברוחות, בזרמים ובים, להסיג את רשות הבורא?..." בערוב ימיו ורן מבין שהקדמה המדעית והטכנולוגית אינה ערובה לתיקון החברה מתחלואיה. החזון של הסוציאליזם האוטופי מפנה את מקומו לריאליזם והבנה שהאדם הוא יצור המורכב בין היתר מיצרים של רדיפה אחר ממון וכבוד שאותם גם ההמצאות הטכנולוגיות הגדולות ביותר לא יכולות למחוק.
הפוך על פיו 1889
המדע יכול להיות מנוצל לרעה על ידי אנשים מושחתים. כך חברי מועדון התותחנים ששלחו את הטיל לירח שבים ומופיעים בספר "הפוך על פיו" הוגים רעיון מטורף נוסף בו הם מתכננים לירות פגז מתותח אימתני כדי לשנות את נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ועל ידי כך להביא לשינוי אקלימי גלובלי שיגרום להמסה של כיפת הקרח בקוטב הצפוני וכך הם יוכלו לנצל מכרות פחם שאמורים להימצא בו. הם אינם מוטרדים כלל מהשואה האקולוגית שאמורה הטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ להמיט על אזורים נרחבים הקרובים אל החוף. את הפגז האימתני שמשקלו 180000 טון הם מתכננים לירות ממנהרה שיחצבו בקילימאנג'רו (בטנזניה של היום). מאחורי החישובים המתמטיים עומד מזכיר מועדון התותחנים ג'יי. טי. מאסטון שגברת נכבדה בשם סקורביט מתאהבת בו וז'ול ורן מתאר בהומור שובה לב את הערצתה למתמטיקאים "גברת סקורביט, שהחישוב הקל ביותר גרם לה לכאב ראש, דווקא הבינה במתמטיקאים, אם כי לא במתמטיקה. היא התייחסה אליהם כאל יצורים נעלים ומיוחדים. ראשים, שבהם האיקסים חוללו יחדיו במחול משותף, מוחות שהתענגו על נוסחאות מתמטיות, ידיים המשחקות עם אינטגרלים משולשים באותה קלילות ומיומנות של לוליין. ". למרבה האירוניה, התוכנית הגרנדיוזית יוצאת אל הפועל והפגז נורה אך שום דבר אינו קורה לצירו של כדור הארץ, מאסטון שגה בחישוביו המסובכים בפרט קטן- הוא שכח להוסיף שלושה אפסים להיקף כדור הארץ, במקום 40000 ק"מ הוא השתמש ב-40000 מטר. שגיאה זו, נגרמה בשל שיחת טלפון של אותה גברת סקורביט שבלבלה אותו...
מותו של סופר
ב-יום ו' ה-24 לחודש מרץ 1905 נאספו מסביב למיטתו בני משפחתו וקרוביו וביניהם המו"ל שלו, ז'יל אטצל הבן וז'ול ורן נפרד מהם לעולמים ואמר " ובכן כולכם כאן; עכשיו אני יכול ללכת" והוא מת כעבור זמן קצר. כעבור שנתיים הוצב על קברו באמיין פסל מעשה ידיו של אלבר רוז, המתאר את הסופר המגיח מן הקבר ומושיט את זרועו לעבר השמיים ולצידו חקוק המשפט: "קדימה לאלמוות ואל נעורים נצחיים."

לאחר מותו השלים בנו מישל את ספריו הבלתי גמורים והוציאם לאור וביניהם, "מגדלור בקצה עולם", "פלישת הים", "געש הזהב", ו"האחים קיפ".