קינתה של שערה

קינתה של שערה
מאת ז'יל בן דוד


גדלתי על ז'ול ורן וקראתי את ספריו מאז הייתי ילד, ולפעמים אפילו במקום לעשות שיעורים. אהבתי את העולם המופלא הזה ומלא ההרפתקאות והיו לי כמעט כל ספריו. באחרונה נתקלתי בשיר שלו שכותרתו poil de cul de femme Lamentation d'un, ובעברית: "קינתה של שערה על ישבן של אשה". בשיר הזה מגולל ורן את קורות חייה של אותה שערה מוצנעת: את עוגמת הנפש שלה על הישבן שהזדקן, לאחר שבעבר צמח בו יער עד שצפיפותו הפכה אותו בלתי נגיש. היער הזה, כותב ורן, נשטף מדי פעם בזרם של שתן ומפעם לפעם גם בדם. אל היער הבתולי הזה פלשו יום אחד שתי אצבעות שעשו בו כבתוך שלהן ומאוחר יותר, פלש לשם עוד דבר, שדומה להן, אבל גדול מהן.

יש בשיר תיאורים פלסטיים של מחלות מין ושל חיים חופשיים ויחסי זימה בינלאומיים ממש. ככל שחלפו השנים נשרו השערות בזו אחר זו, עד שנשארת השערה הזאת בודדה לגמרי. רוח פרצים גומרת את חייה ומעיפה אותה כמו את כל יתר האשליות של עולמנו - את תוך הנצח.


ז'יל בן דוד, שחקן