אל האלמוות ונעורי הנצח

אל האלמוות ונעורי הנצח
מאת צבי הראל


שנים עשר סקסופונים ניגנו את הצלילים האחרונים מתוך "Chant Sacre" של הקטור ברליוז (1844). ז'אן-מישל ורן, נכד נכדו של ז'ול ורן, ניצב ליד קברו של הסופר. מתוך המציבה מיתמרת דמות השיש המושיטה את ידה השמימה, "אל האלמוות ונעורי הנצח". המכובדים החלו לעבור לפני הקבר בזה אחר זה, וביניהם גם אני. כל זה קרה בשעה 10:38 לפי השעון המקומי, בבוקרו של יום חמישי, 24 במארס 2005, בבית הקברות "לה מדלן" בעיר אמיין שבצרפת. היה זה רגע השיא בביקורנו בצרפת לרגל "מונדיאל ז'ול ורן", רגע שיישאר עמי לעולמים.

ביקורנו בצרפת החל כשבוע קודם לכן, כאשר נחתנו בפאריס, ועלינו על מונית שחיכתה לנו כדי להסיענו לעיר אמיין. שתי ערים חברו יחדיו לקיים סדרת אירועים לזכרו של ז'ול ורן במשך שנת המאה למותו: העיר נאנט, שבה נולד הסופר ב-8 בפברואר 1828, והעיר אמיין, שם חי מ-1871 עד למותו ב-24 במארס 1905. שבוע אחד, שנשא את הכותרת "מונדיאל ז'ול ורן", יוחד לז'ול ורן כסופר כלל עולמי. מרכז המחקר הבין לאומי של ז'ול ורן באמיין אירגן כינוס אליו הוזמנו מומחים מ-15 מדינות, כדי שיספרו על הקשר בין הסופר לארצותיהם וידווחו על חידושי המחקר האחרונים בתחום זה. נוסף לדיוני הכינוס צעדנו בעקבות ורן בכל המקומות שחי וכתב בהם, החל בעיר אמיין, העיירה לה-קרוטואה, שממנה יצא להפלגות בספינות הטיול שלו, העיר נאנט, וכלה בפאריס הבירה, שם משתבח מגדל אייפל במסעדה ליחידי סגולה הקרויה על שם הסופר.

אני עצמי הוזמנתי לכנס בראש וראשונה בשל פעילותי לקידום הקשרים בין חסידי ז'ול ורן בעולם כולו דרך האינטרנט, ורק אחר כך נתבקשתי לספר על הנעשה בישראל, אך הצלחתי להציג את שני העניינים.

את ספריו של ורן פגשתי לראשונה כילד, כשקיבלתי במתנה את ספרו "שנתיים באי בודד - קורות קבוצת תלמידים בחופשתם", ואחר כך, כנער מתבגר, כשקניתי את ספריו במהדורת כיס צרפתית, ולמדתי את השפה הצרפתית תוך כדי קריאתם. מאוחר יותר, לפני 25 שנה, עליתי לראשונה לרגל אל קברו של ורן. כאספן כפייתי, התמלא ביתי בספרי ורן בשפות שונות, וגם במזכרות רבות הקשורות אליו כמו בולים, מטבעות, גלויות ואפילו בושם בשם "פיליאס", כשם גיבור ספרו הידוע "מסביב העולם בשמונים יום". את אתר האינטרנט שלי, הקרוי "אוסף ז'ול ורן של צבי הראל", הקמתי לפני כעשר שנים. בני גלעד, שהיה אז כבן 19, אמן וסטודנט לארכיטקטורה בטכניון, הקים באותה עת אתר ניסיוני משלו, והתכוון להפוך אותו לגלריה וירטואלית, שאליה יוכלו להגיע גולשים מכל העולם ולצפות בעבודות האמנות שלו, אשר ביצירתן שילב אלמנטים מדעיים רבים, בדומה לשילוב הספרות והמדע אצל ורן. לגודל האסון, נפטר גלעד מדום לב פתאומי אחרי חודשים אחדים בלבד. מאז, הקדשתי את האתר שלי לזכרו, וכל הגולש ב-http://JV.Gilead.org.il מתבקש להקדיש רגע לביקור ולצפייה בעבודותיו של גלעד.

בבסיס האתר מצויה קבוצת דיון בין-לאומית, "הפורום של ז'ול ורן", שנוסדה ב-1996 ומנתה שמונה חברים (שבעה אמריקאים וישראלי אחד), וכיום היא מונה כ-300 חברים מ-40 מדינות. את רובם לא פגשתי פנים אל פנים מעולם, ועם חלקם נפגשתי לראשונה, בהתרגשות הדדית רבה, רק בשבוע "המונדיאל".

האתר מהווה כר נרחב לשיתוף פעולה בין לאומי: אוסף של "שאלות שכיחות על ז'ול ורן" תורגם על ידי החברים הפורום ל-12 שפות. מופיעים בו טקסטים מלאים של רבים מכתביו בשפות רבות, ואפילו אוסף של מאמרי מחקר אוניברסיטאיים שנתרמו על ידי מחבריהם, וכן תצוגה מרהיבת עין של אוסף הבולים שלי, ועוד.

כאן, לבסוף, נוצר הקשר לישראל: בספטמבר 2004, לרגל הופעת תרגום חדש של ורן במהדורה המיועדת למבוגרים בשם "חזיון התעתועים של ד"ר אוקס", התפרסם, ב"ידיעות אחרונות", מאמרה של אריאנה מלמד, "20,000 מיל מתחת לאבק". היא ריאיינה אותי, ובראיון אתה סיפרתי לקוראיה על האתר שלי ועל האירועים לציון שנת המאה. במקביל גם רואיינתי ברדיו על כך. הראיונות נשאו פרי הילולים: כבר בדצמבר, בשבוע החנוכה, התקיים בקניון "שבעת הכוכבים" שבהרצליה האירוע הראשון, תחת הכותרת "מסביב לעולם בשמונה ימים - המדע מאחורי האגדה". אסתר ועקיבא ארבל מאפרת לימדו את הילדים, בעזרת אבזרים פשוטים, את העקרונות המדעיים המסתתרים מאחורי סיפורי ההרפתקה של ורן. מאז, בעידוד המכונים לתרבות צרפת ומשרד החינוך, החלה סדרה של פעולות דומות בערים שונות בארץ, כשהראשונה מתקיימת בימים אלה במרכז המדעי ביקנעם. לבסוף, שבועיים לפני צאתנו לצרפת השתתפנו בכינוס "על מדע ודמיון", שיוחד לוורן במרכז הבין תחומי של מדרשת שדה בוקר.


הד"ר צבי הראל, הפקולטה למתימטיקה, הטכניון