לצאת ידי כולם
קווי מיתאר לעיירת הבדווים ביר הדאג' / באר-חייל - תרגיל באנתרופולגוה יישומית
1. תכנית מיתאר לעיירה
עיצוב הגבולות המוניציפליים לעיירה הבדווית המתהווה ביר הדאג' /באר-חייל הוטל על ועדה שמינה משרד הפנים (להלן: משה"פ), ואותי הציב בראשה, בדצמבר 2000. חברַי לוועדה: מתכננת מחוז דרום במשה"פ דרום; ראש המועצה האזורית יואב; ראש המועצה האזורית ערב אש-שבלי לשעבר; ראש מועצת אופקים לשעבר; ומתאם פעולות הוועדה מטעם משה"פ בירושלים.
כאובייקט למחקר יישומי, שאלת הפתיחה שהציגה הוועדה היתה: עבור מי, או לרצון מי, ייעשה התכנון? תשובת המשרד, בלתי-ישירה, היתה שהדבר ייקבע בעצה אחת עם הנוגעים בדבר. שאלה נוספת, שנבעה מתשובה זו, היתה איפוא, מי כלולים כנוגעים לפרוייקט? התשובה: "את זה צריכים [אתם] לברר". על שאלה שלישית שהציגה הוועד למשה"פ: "ומה תרצו [אתם] שיקרה?" - לא יכלו להשיב.
הגופים שלהם חלק בפרוייקט אותרו, ובהם: נציגות משפחות הבדווים שבאו לחנוֹת על השטחים המקיפים את קיבוץ רביבים החל מקיץ 1993; נציגי היישובים הבלתי- מוכרים שברמת-נגב בואך ירוחם ומצפה-רמון, לאפשרות שיאוגדו לצורך קבלת שירותים אזרחיים במסגרות באר-חייל, אם ולכשתופעל כמועצה אזורית; נציגי עיריית שגב-שלום (שקיב), היא העיירה הבדווית הקרובה, שלהם עניין בעיירה המתהווה בריחוק של כ-20 ק"מ מגבולם, זאת למקרה שיתבקשו לפרוס שירותים 'עד שם'; המועצה האזורית רמת-נגב, שמרכזה המינהלי גובל בשטח המיועד לעיירה החדשה, וכן מזכירויות קיבוץ רביבים והיישוב הקהילתי אשלים, שמשפחות באר-חייל חונות מעבר לגדרות יישובים אלה; צה"ל, אשר משבצת באר-חייל כלולה בשטח האימונים שלו; חברת 'מקורות' וחברת החשמל, המתבקשות לפרוס שירותים למתיישבי העיירה החדשה; הוועדה לאנרגיה אטומית, השקודה על תכנית להקמת כור גרעיני לייצור חשמל בשבטה, מרחק לא רב מבאר-חייל; ואחרונה ומאוד חשובה, מנהלת הבדווים, שמתפקידה הוא ניווּט התפתחות יישובי 'הפזורה' הבדווית וארגון השירותים הנפרסים עבורם.
שאלת הפתיחה שהציגה הוועדה לכל הגופים הנ"ל היתה, מה מצב הדברים אשר מבחינתם רצוי שיתהווה למועד 2020, או כיצד ירצו לראות את מצב הדברים בעוד עשרים שנה?
אגב איסוף התשובות לשאלותינו, עוד באביב 2001, סיברו הנשאלים את אוזנינו כי גורם מחקרי נוסף, משרד מתכנני ערים בע"מ בתל-אביב, הממוּמן על-ידי "המנהלה לקידום ענייני הבדווים" (להלן: 'המנהלה'), פונה אליהם בשאלות הנוגעות לתכנון באר-חייל. הנ"ל קיבל על עצמו להכין תכנית מיתאר לבאר-חייל, וכבר הגיש טיוטות ראשונות. אי-תיאום וכפילויות בפעולת גורמי השלטון אינן סיפור חדש. הבאנו זאת לידיעת קברניטי משה"פ. קברניטי 'המנהלה' המחישו למשה"פ כי לגביהם הנושא הוא חיוני (בעוד שדעת משה"פ בנושא רופסת), כי אינם סומכים על אישֵי משה"פ וכי גם לרשותם עומדים האמצעים הדרושים לפעול באופן עצמאי.
בסוף ספטמבר 2001, לאחר חודשי מאמץ להתוויית הגבולות הראויים לעיירה, העתיק מנכ"ל משה"פ את יעד הוועדה מעיצוב הגבולות לשאלת "המסגרת המוניציפלית הראויה לעיירה". זאת בעיקר כתשובה לשאלה אם תהיה לעיירה מועצה מקומית או מועצה אזורית.
מעט מהחומר שצברה הוועדה בשנת עבודתה הראשונה היה תקף לעיון בשאלה החדשה, אולם נדרשו לוועדה נתונים נוספים, בעיקר בנוגע לעמדות האוכלוסייה הבדווית באזור רמת-נגב. בהתחשב בכך שהבדווים לא נמצאו מרוכזים בשום מקום, ניגשנו ללקט את תשובותיהם, כהשתקפות עמדותיהם לשאלת המחקר. נחוץ היה להקשיב לראשי מועצות מקומיות ואזוריות, וכן לראשי יישובים, מוכרים ובלתי-מוכרים, בשטח המשתרע מבאר-שבע דרומה, כדי להשיב לשאלה, מה הסידור הראוי לדעתם לראשות העיירה החדשה, או לאיזו ראשות לסנפה, לצורך הנפקת שירותים אזרחיים (תשתיות, חינוך, בריאות, סניטציה וכו).
2. התפלגות של רצונות
הגורמים הנוגעים להולדת העיירה הם: א) משתכניה הבדווים הנוכחים;
ב) משפחות יושבי ה'פזורה' העתידות להצטרף אל ותיקיה, או אם לא יצטרפו, יהיו תלויים בה לקבלת שירותים אזרחיים; ג) היישובים העבריים השכנים; ד) גורמי השלטון.התפלגות הרצונות בקרב הגורמים הנ"ל התנייעו אשר לפיתרון הראוי לבעיית הקרקעות / התחזית לגבי עתידם המקצועי, הכלכלי והחברתי של הבדווים / ובנושאים הנוגעים לשיוּך וזהות.

א. הבדווים תושבי ביר-הדאג'
עמדות תושבי אזור ביר-הדאג' לשאלת הקרקעות התפלגו. מצד אחד טענו לשטח רמת-נגב רובו ככולו, כי חיו בו וממנו קודם להקמת המדינה. מצד שני התעלמו, לא דיברו בבעיית הקרקע, אלא בפתרונות איכותיים לפרנסתם ורווחתם שימצאו בעיירתם לכשתקום. התובעים לעצמם את הארץ (למעשה חזרה לגבולות 1948), טיעון העולה בקנה אחד עם קו התנועה האסלאמית, הם המצדדים בהמשך הקיום על הצאן. לעומתם, הדורשים התחברות לבסיסי השירותים האזרחיים במדינה הם השוקלים עיסוק במקצועות חדשים ועדיפים על העיסוק במקנה. לכן מקפידים להדגיש את השוואת זכויותיהם לאלו הניתנות ליתר אזרחי המדינה, להיראות כמו כולם.
העיסוק בשאלת הזהות מגלה שוני המוכר בשורות שבט עזאזמה, בין אולאד עזאם לאולאד סוילם. כמה אנשים מחוג המועצה המקומית שגב-שלום גורסים שאין הבדלים משמעותיים, וכי כל בני השבט מקבלים את הנהגת זקני לינאג' אבו-מועמר, שלהם הבכורה במועצת שגב-שלום/שקיב, המוכנים לפרוס חסות על העיירה החדשה. לעומתם עומדים זקני הלינאג'ים הגדולים, ראשוני המתיישבים בבאר-חייל, ומדגישים את שונותם מתושבי שגב-שלום. פשר עמדתם (מדגישים זרות במסגרות השבט) היא, שהם מעדיפים מועצה מקומית לעצמם, ללא תלות בעיריית שקיב.

ב. תושבי היישובים הבלתי-מוכרים ברמת-נגב
הדבקות בקו הפוליטי, הטוען לבעלות על שטחי הבתה, חזקה בין יושבי השטחים הפתוחים של רמת נגב יותר מכפי שמאפיינת את המעתיקים מגוריהם לעיירה. תכונה זו מוסברת בכך, שכאן בידי רוב המשפחות יש עדרים. הם רוצים להמשיך ולהתגורר בנפרד, מודעים לכך שהמעבר למגורים בעיירה מתלווה בחיסול של עדרים משפחתיים. עם זאת, עלתה לאחרונה הכמיהה לבתי-ספר מסודרים עבור הילדים, וכן לשירותי בריאות ודת מתוקנים, כמו לתושבי העיירות. קווי מים נמשכים זה כבר מעורקים מרכזיים של 'מקורות' לבתים, וגנרטורים קטנים מספקים את צורכי המשפחות בחשמל, ומאפשרים להן שלא להיחפז ולהתעייר.
בתשובה לשאלה באיזו מעיירות האזור יעדיפו למצוא קשב לצורכיהן וסיוע שעל-פי חוק חייבים למלא את מחסורם כאזרחים, ובאלה סניפים של לשכת עבודה, שירותי בריאות וחינוך, העדיפו האנשים את מצפה-רמון, ירוחם ומועצת רמת-נגב על-פני מועצת באר-חייל לכשתקום, עדיפות המעלה חומר למחשבה.

ג. היישובים העבריים ברמת-נגב
כאן מתנייעות העמדות באשר לעיירה הבדווית לבעיית הקרקעות שבשטחים הפתוחים ולנושאי הזהות כדלקמן:
בקוטב אחד ניצבים המתרים בפני התפשטות שלוחת-רסן של בדווים, הקונים אחיזה בשטחי הבתה הפתוחים. זאת בהתאמה עם הקו הלאומי-הפלשתיני- אסלאמי. לעומתם ניצבים אלה הגורסים כי מעשה הבדווים הוא תגובה על קיפוח. לדעתם, עם השוואת מלוא הזכויות לבדווים תושבי העיירות והיישובים הבלתי- מוכרים, יחדלו הבדווים להפר את החוק. הראשונים רואים בייסוד העיירה ובאכיפת העיור, צעדים כנגד ההתנחלויות הפראיות. צעד שני מבחינתם הוא התיישבות יחידים עבריים, משמע נקיטה בהתיישבות יהודית מתוכננת, השקולה בערכה לזו 'הספונטית' בה נוקטים הבדווים. גם אלה וגם אלה מבקשים לאַזרֵח את ה'כפרים' הפזורים ברמת-נגב, להעניק להם את כל הנחוץ להתפתחותם, ללא אפליה.
מול אלה ואלה ניצבים "שומרי הסביבה", "הירוקים", נאמני הגנת הטבע המדברי בנקיונו, המתנגדים ליישובי 'מחטף', בדווים או עבריים כאחד.
שתי הקבוצות דלעיל נחלקות גם בתשובה לשאלת הזהות, הראשונים גורסים הפרדת השירותים האזרחיים ליישובים הבדווים, מכיוון שצורכיהם מיוחדים ושונים מצורכי היישובים העבריים. לעומתם ניצבים אלו השמחים להסכין אם קו מיזוג האוכלוסיות, זאת לצורך הגשת שירותים אזרחיים, שיהיה השוויון מדוד כמותית וזהה במדויק.

ד. גורמי השלטון ושירות המדינה
בקרב אנשי קטגוריה זו נראה המדאיג במציאת פתרונות ליישוב הבדווים משלוש זוויות ראות: שמירת קרקעות הלאום; עלויות שתידרשנה לעיירה החדשה, הקמתה והרצתה; ומספרם הגדל של ערבים, נציגי יישובים עירוניים המתרבים במהירות, במרכז השלטון המקומי, כאשר הדאגה היא שמא ישתווה מספרם למספר ראשי היישובים העבריים.
המקבלים את קו שימור קרקע הלאום בפני משיגי גבול, מבקשים להוסיף לאטרקטיביות של עיירות הבדווים וריפודן בנוחיות כדי לצודד למשתכן. לעומתם, עובדי משה"פ העֵרים לשאלות תקציבי משרדם, רוצים לצמצם בתקציבים המוקצים לבינוי באר-חייל, להשהות הזרמת כספים. חסידי החיסכון בכל מחיר, מבכרים למַזֵג את העיירות שגב-שלום ובאר-חייל, אף שצעד זה יגרע מאטרקטיביות העיירה החדשה וזמינותה לקליטת אוכלוסי יישובים בלתי-מוכרים.
3. המבנה המוניציפלי הראוי לעיירה באר-חייל / הגאג', משולב בהצעת פתרונות ליישובי הבדווים הקטנים שאינם מוכרים ברמת-נגב
מנדט הוועדה היה להציע לשר הפנים מסגרת מוניציפלית הולמת לבאר-חייל, אחת מבין ארבע אפשרויות, שהיו:
א. מסירת מינהלות באר-חייל לטיפול המועצה המקומית שגב-שלום.
ב. מסירת מינהלות באר-חייל לטיפול המועצה האזורית רמת-נגב.
ג. ייסוד מועצה מקומית חדשה לבאר-חייל.
ד. ייסוד מועצה אזורית חדשה משותפת לבאר-חייל וליישובי הבדווים
ברמת-נגב, כאשר מוקדה בבאר-חייל.
לאחר שהוועדה בחנה את האפשרויות, על היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהן, ובעצה אחת עם נציגי העיירה המתהווה ועם הגורמים האזוריים והארציים הנוגעים להקמתה, הצעת הוועדה לשר הפנים היתה לבחור באפשרות ד'.
4. כפועל יוצא מהנ"ל, הצעותינו לשר היו:
- לייסד מועצה אזורית בבאר-חייל ולהסמיך אותה לניהול מוניציפלי של העיירה ושל "היישובים הכפריים הבלתי-מוכרים" שבשטח רמת-נגב. הללו יקבעו, כל יישוב לעצמו, ועד שנציגו ייצגו במועצה האזורית. כך מקובל לגבי המועצה האזורית רמת-נגב, המטפלת ביישובים העבריים שבתחומה, וכך, על בסיס דומה, תפעל המועצה האזורית באר-חייל, לטובת כל היישובים הבדוויים שבתחומה.
- הישות החדשה תושתת על צו המועצות האזוריות. משרדיה יוקמו בבאר-חייל, או מוטב בסמיכות מקום למבני המועצה רמת-נגב. זאת לחיסכון בהוצאות לתשתית ולעידוד שיתוף פעולה מירבי בין שתי המועצות. כאן יוקם מרכז מינהלי למוסדות המשותפים והנבדלים שלהן. ראויה לבחינה מסגרת-גג לתיאום בין ראשי המועצות באזוריות (שגב-שלום, באר-חייל ורמת-נגב), זאת למטרת מגעיהן עם גורמי השלטון, עם חברת החשמל, 'מקורות', צה"ל, הוועדה לאנרגיה אטומית, ושאר גופים שלהם נגיעה לצמיחת היישובים.
- החיסכון הנדרש לצורך הפעלה משותפת של ציוד מכאני גדול, ציוד הנדסי, סניטרי, רפואי או ציוד כיבוי אש שאין להם שימוש יומיומי, שיעילותו האופרטיבית מוכחת כאשר הוא משמש אוכלוסיות גדולות, הוא קו פעולה הגיוני ונכון.
- לקהילת המקום, באר-חייל עצמה, משום גודלה, יהיה במועצה ייצוג מיוחס, וראש הוועד המקומי שלה יכהן כראש ראשי הוועדים הקטנים שייוצגו בה.
- בבסיס סידור זה ההנחה, שלכל ציבור תושבי "כפר בלתי-מוכר", תינתן בזאת וללא שהות, הכרת השלטונות. הבסיס הארגוני המוצע הוא מעצם ההגדרה, זמני. גידול מספר התושבים בבאר-חייל יקבע מתי תהפוך זו ממועצה אזורית למועצה מקומית. בהקבלה, לכל כפר שיש לו ועד, יש פוטנציאל צמיחה לכדי עצמאות מוניציפלית בעתיד.
- עידוד מידת השיתוף בין העיירות שגב-שלום ובאר-חייל, בכגון אספקת שירותים יקרים שאינם יומיומיים, שעלותם פוחתת עת הם מנוצלים במירבם, בפרט בתחומי החינוך והתרבות, ראוי לכל הדעות. אף שתושבי שתי העיירות נמנים ברובם על פלגי העזאזמה, הם משתייכים ללינאג'ים שונים ומיזוגם לכדי שיתוף פעולה חברתי במסגרות העירוניות, איננו פשוט.
- מתפקיד משרדי הממשלה וראשות השלטון המקומי לסייע למתיישבי באר-חייל בשלבי ההסתגלות להווי החברתי (העירוני) החדש. זאת מטעם ברור: בני משפחות שהיו פזורים עד עתה בשטחים רחוקים זה מזה ומחויבים פוליטית ללינאג'ים שונים, מתכנסים עתה לחיי שכנות, צריכים להסתגל לאקלים חברתי שלא הורגלו בו ולנאמנות למוסדותיהם המשותפים, שלא הכירו כמותם. עליהם להבין את חשיבות האינטרס המקומי המשותף להם, ולגונן עליו בכוחות משותפים.


- מי שהיו כפופים לסמכות מנהיגים אגנאטיים (זקני משפחות = שיח'ים), לומדים 'שיעור' על כפיפות לרשות ציבורית נבחרת (דמוקרטית), על-אגנאטית, האמורה לפעול בהתאם לחוק ולמוסכמות המחייבים את יישובי הקבע. הסיכוי כי יעמדו ב'מבחן הסיום' של שיעור זה, אם לא יועבר כדבעי, בתמיכת מרכז השלטון המקומי, הוא קטן. נחוץ שהמנהיגות המקומית הנבחרת תהיה מגוּבּה ונתמכת על-ידי מוסדות הממשלה.
- תקציבים הנדרשים לאחזקת מוסדות העיירה החדשה הם גורם ראשון במעלה, מה עוד כשההשקעה בתשתיות העיירה נמשכת ובולעת תקציבים גדולים. בנוסף, בשלב ראשון אין לדבר בייסוד מועצה מקומית לבאר-חייל, ומשמעות הדבר היא זמינות של תקציבים פחותים. יש לשקול, איפוא, כדרך ביניים ולתקופת השנים הקרובות, הסתייעות העירייה בחוגי נאמנים ובארגונים שאינם ממשלתיים (NGO), לקידום ענייניה הציבוריים.
- המבקר אצל משפחות החונות זה כבר בשטח המיועד לעיירה החדשה, חש בקוצר הרוח להתחיל בבנייה ובכך לפתור בעיות חריפות של מגורים הנוצרות כאן, אפילו יהא זה תוך התעלמות מתוואי תכנית המיתאר המשורטטים עתה. החשת הפעולות המקדימות - סימון המגרשים, הכנת תשתיות המים, החשמל, הביוב והכבישים - היא איפוא כורח השעה. זאת למניעת התנגשויות על רקע חריגות הבנייה המשפחתית לשטח המיועד להיות ציבורי.
- מן הראוי להכשיר ומיד, בסיוע מרכז השלטון והיישובים השכנים המבוססים, קאדר מקומי הנחוץ לשמירה על קווי התכנון והמיתאר בבנייה, למיסוד נתיבי הרחוב והמדרכות, לתיחזוק מתקני הצנרוֹת למיניהן, לשמירת מבני הציבור המוקמים במקום. טוב לאַיֵש מחלקת הנדסה במועצה, שתלווה את פעולת הגופים הפעילים בה כעת ותקבל למשמרת עותקי מפות עם מתווי הבסיס. באופן זה תתהווה נציגות מקומית מוסמכת, לכַוֵון את המתיישבים, להזהירם מחריגה אל רשות הרבים בטרם התערבות החוק. מספר התושבים החונים זה כבר במרחב בינויה העתידי של באר-חיים מתקרב ל-4,000 נפש, ובהמשך צפויים להצטרף אליהם עוד כ-2,000 נפשות, בסה"כ כ-6,000 נפשות, ובתוך עשר שנים, בהתחשב בריבוי הטבעי, כ-8,000 נפשות - שזהו ציבור גדול שדרוש לו סימונם של מוסדות ציבוריים, משרדי הנחייה או כתובות מאוישות על-ידי מומחים להדרכה ועצה בכל פרט ונושא, מנהיגי ציבור שיוכלו לענות על שאלות, טכניות ומהותיות, כנדרש.


- באר-חייל מרוחקת כדי 25 ק"מ משגב-שלום / שקיב, וברור שמקצת השירותים האזרחיים לתושביה יונפקו בשגב-שלום, וממילא גם בבאר-שבע. הואיל ושיעור הרכבים הפרטיים שבידי משתכני באר-חייל קטן יחסית, ותלות התושבים, ובעיקר הנשים (שאינן נוהגות בעצמן, ושהטיפול בשאלות חינוך הילדים והסעד מסור בידיהן), בשירות נהגים כמעט מוחלטת, והואיל והכתובת לשירותי הביטוח הלאומי והסעד היא ברובה הנשים-האימהות, תזדקק באר-חייל לסידורי תחחבורה ציבורית, ומומלץ בזאת ליַסֵד קו נוסעים קבוע אל שגב-שלום והמשכו לבאר-שבע, וחזרה לבאר-חייל.
- על פתיחת סניפים ראשונים של משרדי העבודה, הרווחה והסעד בבאר-חייל אין לוותר, זאת כדי להקל על המתיישבים, לחסוך בנסיעותיהם, להרגיל אותם לקבל זכויות אזרחיות המגיעות להם. שירותים אזרחיים שלא יוכלו להיות מוגשים בתחומי המועצה האזורית באר-חייל, ופונקציות עירוניות שלא ימצאו פתרונות מקומיים, ידרשו מחשבה מקדימה ופתרונות לתקופת ביניים. למשל, יידרש שיתוף פעולה עם יישובים קרובים בתחום החינוך, כתשובה לילדים להם צרכים לימודיים מיוחדים. לפי שעה מוסדות החינוך המיוחד העומדים לרשות המועצה המקומית שגב-שלום מציעים תשובות נחוצות גם לבאר-חייל. שירותי מחלקת ההנדסה, וכן כוח האדם המקצועי של המועצה האזורית רמת-נגב, יוכלו לפתור בעיות בתחומי אספקת מים, סניטציה, טיהור קולחים, פינוי אשפה וכו', בעיירה השכנה.
- הקצאת חלקות עיבודים בנות 4 דונם מושקים למשפחות מתיישבי באר-חייל תצריך את מעורבות מחלקות משרד החקלאות בסיוע ובהדרכה. זאת כדי להפיק רווחי משק עזר, לטובת המשפחות. כאן רב המקום לייזוּם חלקות חקלאות אינטנסיבית (חממות), שעתירוּת של ידיים עובדות יפה לקידומן.
- בבאר-חייל, הזוכה עתה למועצה אזורית, שבשנים הקרובות תישמר כשהיא כפרית באופיה, מספר המשפחות הממשיכות בגידול מקנה הוא רב. מכיוון שפרנסות חלופיות למשתכני באר-חייל אינן ממהרות להיווצר או להתפתח בסביבה הקרובה ליישוב, ראויה מועצת באר-חייל לקשר מיוחד ולמעורבות מאמצת של מדריכי ש.ה.מ. להזנת מקנה במשרד החקלאות.
- אגב היוזמה להעביר מגדלי מקנה לחקלאות גינות (horticulture), לעבודות מלאכה, תעשייה ובניין, וכל מאמץ להכשרה ולהסבה מקצועית של מפרנסים מבין


תושבי העיירה לשם קליטתם בעבודות חדשות, חשוב לראות ולהכיר בכוחה של מסורת, בקושי היחסי להפסיק את גידול הצאן מצד אחד, ולהיקלט בתעסוקות שלא נחשבו על-ידם כמכובדות, מצד שני.
- אימוץ העיירה החדשה וסביבותיה על-ידי המחלקה לשימור קרקע ולייעור של הקרן הקיימת לישראל במרחב דרום, תסייע להעשרת המרעה הטבעי בשטחי הבתה המקיפים את העיירה, גם בשתילת שדרות וחורש בתוככיה. עצים אלו, אשר עלוותם (אם בגיזום מבוקר), ראויה לשמש כתוספת מזון למקנה, יושקו במי-נגר וכן במים מוּשבים ומליחים. משמעות הדבר היא קיום השטח הציבורי, כשרובו ככולו שתול צמחים רב-שנתיים, שלהם, לאחר גיזום, ערך תזונתי, והם יהוו מקור לתוספות מזון למקנה תושבי העיירה. לסידור מעין זה ערך כלכלי משלים להכנסה, שתושג מהפרטת חלקות העיבוד ומסירתן לאחר פרסלציה ורישות-השקיה, למשפחות תושבי העיירה, ללמדן להרוויח מחקלאות איטנסיבית.
- כאמצעי סיוע וחיזוק כלכלי למשתכני באר-חייל/ביר הדאג', ומדאגה לרווחת תושביה, ראויה לשיקול ההצעה להקים בקרבתה בסיס למו"פ על-ידי משרד המדע, שיפעל לטובת עדריה. כפעולה משלימה לכך, יש לברר יעדים מפורטים למחקר ופיתוח שיהיו לטובת הענף, ולו כמשק-עזר שבבעלות משפחות העיירה, בנוסף על הפרנסות החדשות שתזדמנה להם שם.
- מומלצת בזאת הקמת המו"פ כעזרה לנשים במיוחד, שהמעבר לעיירות מבודד אותן ומנתק אותן מהנשיאה בעול הפרנסה. תרומתן לכלכלת "בתי-האב" מוחשית ונזקפת לזכותן כל עוד מתגוררים בשטחים הפתוחים, בהיותן רועות העדר המשפחתי. הכניסה לעיירות, הכרוכה בדרך-כלל בוויתור על העדר, מנשלת אותן מכל עיסוק חיצוני שיש עמו תרומה למשק הבית. שיוּר ראשי צאן ברשות המשתכנים, יעד המחייב סיוע של מו"פ, ישאיר לנשים תפקיד אשר הכנסה בצידו.
- סדרת מחקרים, שיעדם שימור ואף חיזוק ענף הצאן אצל משפחות העזאזמה המשתכנות בבאר-חייל, בניהול ראשות למו"פ ובשיתוף מחלקת הייעור של קק"ל, מכון ווּלקני, המכון ע"ש בלאושטיין לחקר המדבר ואחרים. נחוץ מתן עידוד להתמחותם היחסית של הבדווים (טיפוח עדרים). זאת כמענה למפגעי העיוּר הניכרים לחומרה בעיירות הבדווים הוותיקות.
5. עוד הנחוץ לקידום:
א. בחינת האפשרי והכדאי להכשרת קרקע המקדימה לשתילת שיחים ועצים, ולגידולים עשבוניים (חד-שנתיים) בשטחי רמת-נגב הדלים במשקעים. ניצול חידושי האגרו-מכאניקה לפילוס הקרקע והשהיית מי הנגר כדי לגרום לחלחול מי-גשמים במקום, לטובת הצומח המקומי, חשוב להצלחת הניסוי.
ב. בחינת קשר הגומלין בין הצומח העשבוני החד-שנתי לבין עצי היער, כגון ניצול הקרקע והמים.
ג. בדיקת אפשרויות להעשרת הצומח העשבוני והרב-שנתי, בהתאמה לצורכי הזנה של עדרים, ובהם גמלים, בקר וצאן.
ד. עיצוב גבולות המומלץ והאסור בכגון הרעייה ביער, לבל יזיק להתפתחות העצים.
ה. שרטוט מסגרות הרעייה ואופי הפיקוח עליהן, לתועלת היער והמקנה.
ו. עידוד בעלי עדרים ליציאה למרעה, ולוּ במעגלים המרוחקים יחסית מהיערות - בכדי להגיע ליערות עם עדריהם לעת האביב.
ז. רֶה-ארגון כדי לעשות את הנחוץ להקלה בסידורי הביורוקטיה, בתשלומים לראש צאן, בהסעת עדרים, בהגשת סיוע רפואי לעדרים אגב המרעה, לשמירה עליהם, לחיסכון מירבי בכוח אדם.
ח. בדיקת כל הנחוץ לעיצוב משפטי של מסגרות חוזיות בין האחראים ליער ובעלי העדרים, להסדרת הכניסה ליער והיציאה ממנו.
ט. איתור דרכים לשיתוף נציגות של בעלי עדרים בהכרעות הנוגעות לרעייה ביער. הכיוון הוא לייסוד מועצות משותפות לדיון במדיניות הרעייה בשנים טובות וטובות פחות.
י. עיצוב סידורים משפטיים להבטחת זכויות בעלי העדרים, כחלק ממרעה האביב ביער ובשטחי בָּתָה.
יא. בדיקת ניתן לעשות כדי לשפר את ריווחיות גידול הצאן, בשוק הארצי והאזורי.
יב. בדיקת הניתן לעשות כדי לטפח את המוניטין של מגדלי המקנה, כאשר מיקומם בסולם יוקרת המקצועות הוא נמוך, וזאת כדי למשוך אנשים מוכשרים הדרושים לפיתוח הענף בעתיד הקרוב.
יג. תכנון מתארי כדי ליַסֵד יישובים משותפים למגדלי מקנה עם בעלי מקצועות אחרים, באופן שלא יתחככו ולא יפריעו אלה לאלה. לתכנן באופן שישפר את רמת ואיכות החיים בעיירות.
שלא כחלק ממנדט הוועדה:
לבסוף, מסרה הוועדה לקוראי המלצותיה, פקידי ממשלה עלוּמים, נקודות משלימות לתכנית המיתאר שעיצבה, שבלעדיהן, להבנתה, תהיה הצעתה חסרה. הדברים הרשומים בפשטותם, כך מבהירה הוועדה, מחייבים הצעות מפורטות על בסיס מחקר שימושי.
להלן הנקודות:
א. בחינת הנחוץ והאגרו-מכאני האפשרי להכשרת המצע לשתילת חורש סוָונה וערוגות חד-שנתיים בשטחים חשופים.
ב. תכנון ופילוס הקרקע והשהיית מי-הנגר, לגרימת חלחולם במקום, וזאת לטובת מצעי צימוח חד-שנתיים. זאת במקביל לפיתוח פוטנציאל היערות.
ג. בחינת קשר הגומלין בין הצומח העשבוני החד-שנתי לבין עצי היער, בכגון ניצול הקרקע והמים.
ד. בדיקת אפשרויות להעשרת הצומח העשבוני והרב-שנתי בהתאמה, לצורכי הזנה של עדרים, ובהם גמלים, בקר וצאן.
ה. גבולות המומלץ והאסור בגין הרעייה ביער, לבל יזיק להתפתחות העצים.
ו. מסגרות הרעייה ואופי הפיקוח עליהן לתועלת היער והמקנה.
ז. עידוד בעלי עדרים, ולוּ במעגלים המרוחקים יחסית מהיערות - להגיע ליערות עם עדריהם לעת האביב.
ח. לעשות את הנחוץ להקלה בסידורי הביורוקטיה, בתשלומים לראש צאן, בהסעת, העדר, בהגשת סיוע רפואי לעדרים במרעה ובשמירה עליהם, בכדי לחסוך באופן מירבי בכוח אדם.
ט. לעשות הנחוץ לעיצוב של המסגרות החוזיות של האחראים ליער עם בעלי העדרים, בגין הכניסה ליער והיציאה ממנו.
י. כיצד לשתף נציגות של בעלי עדרים בהכרעות הנוגעות לרעייה ביער, כלומר, ייסוד מועצות משותפות לדיון במדיניות הרעייה בשנים טובות וטובות פחות. סידורים משפטיים להבטחת זכויות בעלי העדרים, בכדי שיוכלו ליהנות מחלק ממרעה האביב.
סיכום: במה חידשנו? תכנון שאין בו סתירה לרצונות הנוגעים בדבר
בקווים כלליים, עקרונות הוועדה בהתוויית הצעותיה לשר הפנים, מחדשים בנקודות אלה:
1) ביצור הבעלות הציבורית על שטחי הבתה של רמת-נגב, משמע, עצירה במגמות להפרטת חלקות, זולת משבצות הבתים המתוכננים לאפשר גינות או חממות לגידולים מובחרים בהשקיה.
2) העצמת המאמץ להעשרת הצמחיה הטבעית (agroforestry, savanization), אשר לה פוטנציאל תזונתי למקנה, בשטחים הפתוחים של רמת-נגב, בפרט באלה הסובבים את העיירה. ינוצלו למטרה זו מי נגר הגשמים, וכן מים מושבים שתוכל העיירה להפיק בעתיד.
3) הפרדה ארגונית, שלה סימוכין משפטיים, בין הבעלות על השטחים הפתוחים שיישמרו כציבוריים, לבין הנאת השימוש (usufructory) במרעה המועשר. האחריות לפיתוח צמחיית המרעה, וכן הכלים והאמצעים הדרושים לדבר, יימסרו לחברות ציבוריות (NGO), מעין הקק"ל, ולמועצות בהן ישולבו המשתמשים.
4) בתיווּך גורמי השלטון יפותחו קשרי גומלין וסימביוזה בין מגדלי העדרים לחקלאים שבאזור ובנגב בכללותו, לניצול שלפים וגזם מטעים, לבירוּא של צומח חד-שנתי בשולי יישובים ודרכים, למיצוי ערכם התזונתי לצאן ולהסרת הסיכון שמהווות דליקות קיץ.
5) על משרדי הממשלה להעמיד כלים חדשים לפיתוח ענף המרעה עבור עדרי המשפחות המשתכנות בעיירה, ולצורך הכנתם, שיהיו מותאמים לתפקידם, מומלץ ליווי של מו"פ.
כל הזכויות שמורות למדרשת שדה בוקר
מאמר זה הוא חלק מחוברת "רשימות בנושא הבדווים", מספר 35
החוברת יצאה לאור בשנת 2003