בין שימור המסורת לעידוד המודרניזציה בבתי הספר הבדווים
מאת: ד"ר סלימאן ח'ואלדי
ד"ר סלימאן ח'ואלדי הואמורה בבית הספר התיכון בלקייה ובמכללות קיי ואחווה.

1. מבוא
2. מאפייני אוכלוסיית אזור המחקר
3. מטרת המחקר ושאלותיו המרכזיות
4. מתודולוגיה
6. ממצאי המחקר
דיון וסיכום, מסקנות והמלצות
בבליוגרפיה
1. מבוא
אציג להלן תוצאות מחקר המתמקד בהשפעת המסורת הערבית-מוסלמית - על הקניית מנהגים ונורמות חברתיים ותרבותיים, המביאים ערכי מודרניזציה ודמוקרטיה לבתי-ספר ערביים בכלל, ולבתי-ספר בדווים בנגב בפרט (ראה: ליברמן ואחרים, 2000).
השערת המחקר היא, שערכי מסורת משתרבבים למערכת החינוך הבית-ספרית, ולהם השפעה חזקה יותר מאשר לערכי ומושגי הקידמה, הדמוקרטיה והמודרניזציה.
תיאוריית המודרניזציה מתייחסת למושג 'מסורת' לפי רסתוב מ-1978: "כל חברה בעלת מסורת עתיקת יומין חזקה, תתנגד לחידושים… טכנולוגיים…" (משוניס 1999: 301). טאניס (1887) התייחס בחשדנות רבה למושג 'קידמה', באומרו: "המודרניזציה חורכת בחברה המסורתית כחומצה, שוחקת את הקהילה האנושית וקוראת דרור לאינדיבידואליזם משולח רסן" (משוניס: 638).
ערכי המשטר הדמוקרטי והליברלי המובאים לבתי-הספר הערביים-בדואיים, עדיין רחוקים מהרצוי שאותו שואפת מערכת החינוך להקנות (ראה: בן-דוד, 1994; אבו-סעד, 1998). אל-חאג' מתייחס לדילמה של מימוש אווירה דמוקרטית במרבית בתי- הספר הערביים במילים: "אחת הבעיות העיקריות שבית-הספר הערבי עומד בפניהן כיום היא העדר דמוקרטיזציה פנימית" (אל-חאג', 1993).
המושגים 'ערכי דמוקרטיה' ו'קידמה' מתנגשים עם הערכים המסורתיים, ולכן נדחים לרוב בקרב אוכלוסיית בית-הספר כדי למנוע קונפליקט פנימי עם כל ניסיון ליישמם במערכת החינוך. מערכת היחסים בין העובדים במערכת החינוך היא של פקודות וציות לדקדוקי ההיררכיה המורגשים ברמות השונות, החל מההנהלה המחוזית, המפקחים, מנהלי בתי-הספר, המורים, ולבסוף התלמידים. ההיררכיה הקיימת מגבילה את התפתחות בית-הספר הערבי-בדווי לקראת העת החדשה. השאלה היא, כיצד יכולים המורים לשלב את התפיסה המודרנית עם התפיסה המסורתית?
מרעי, 1974, תיאר את הדילמה של המורה הערבי במילים: "…רבים הם המורים, שאינם שלֵמים עם עצמם דווקא בשל היותם סוכני שינוי חברתי-תרבותי. הם משתייכים מצד אחד למסגרת תרבותית מסורתית, ספגו ערכים מסורתיים ולמדו דפוסי התנהגות אופייניים לחברתם המסורתית. מצד שני, כסוכני שינוי חברתי- תרבותי, הם פועלים בכיוונים שונים ואף מנוגדים למסורת שאליה הם שייכים" (ראה: משרד החינוך, 1997).
בן-דוד, 1994, טוען שבית-הספר הבדווי מושפע רבות מהבית, מהשבט ומהחברה. כתוצאה מכל אלה בית-הספר אינו יכול לחולל שינוי משמעותי (ראה: ג'אנם, 1998; אבו-עסבה, 2001). בן-דוד מדגיש בנושא הנדון כי "על מערכת החינוך, בתמיכת משרד החינוך והממשלה, לחולל שינוי ממשי לקראת קידום החברה הבדווית. קידום החינוך הוא תנאי הכרחי לקידומה של החברה הבדווית ולהשתלבותה במדינה. קיים חשש, שאם לא ייעשה כן יופקר הדור הצעיר לתרבות הרחוב ולחוגים העוינים את ההשתלבות המדינה" (בן-דוד, 1994; אבו-בקר, 1995; משרד החינוך, 1997; אבו-סעד, 2000; שוחט 2000).
יתירה מכך, אבו-סעד (2000) טוען: "מאחר שתהליך העיוּר המואץ בקרב הבדווים בנגב הביא לשינוי קיצוני באורח החיים, צריכים שירותי החינוך המוצעים לבדווים על-ידי הממשלה לספק להם את הכלים להתמודד עם שינוי זה". אל-חאג', 1993, מתייחס לנושא ומותח ביקורת כלפי משרד החינוך, שהכניס את תכנית 'החינוך לדמוקרטיה' לבית-הספר הערבי, ללא דיון מעמיק ומספק בבעיות העומדות בפני יישומה ובשינויים הדרושים להצלחתה. הכל נשאר בגדר חומר תיאורטי.
במקום אחר, לפי טענת אל-חאג', מטרות החינוך הערבי יוצרות עדיין את המכשולים העיקריים בגלל חוסר התאמתן למציאות פוליטית (ראה: אל-חאג', 1993).
2. מאפייני אוכלוסיית אזור המחקר
בנגב חיים כ-120,000 בדווים (Maddrel, 1990; מליץ, 1995). מחצית האוכלוסייה מיושבת בשבע עיירות, ומחציתה השנייה עדיין מתגוררת בכפרים לא-מוכרים, המכונים 'הפזורה', ללא תשתיות קבועות (שנתון סטטיסטי, 1999). הבעיה המרכזית שממנה סובל המגזר הבדווי, היא סוגיית הסדר הקרקעות, התיישבות ועיוּר, משאבים כלכליים וחברתיים, ותפוצת כוח סוציו-פוליטי (מאיר, 1999; 'ידיעות אחרונות', 30.4.02).
שיעור האבטלה הוא מהגבוהים בארץ, ומגיע לכ-20%. שיעור האנאלפבתים מגיע ליותר מ-40% מקרב הגברים והנשים בני גיל העמידה. גיל אוכלוסייה זו הוא בממוצע צעיר. שיעור הילודה באוכלוסייה זו הוא מהגבוהים בעולם, ונע בין 5%-6% (שנתון סטטיסטי, 1999; אל-בדור אל-עטאונה, אבו-רביעה, 1996; מאיר, 1999). מספר התלמידים בבתי-הספר עומד היום על 50,000 בקירוב. מספר בתי- הספר - 60, מספר המורים מגיע ל2,450- ('כל אל-ערב', 25.8.00).
3. מטרת המחקר ושאלותיו המרכזיות
מחקרים אחדים התייחסו לנושא שימור המסורת מול המודרניזציה בבתי-הספר הערביים בנגב. באיזו מידה עומדת השאלה כדילמה (גלובמן/כץ, 1997; בן-דוד, 1994; אבו-סעד, 1998, ליברמן ואחרים, 2000), ועבודתי זו באה להוסיף על אלה בהצגת נקודת הראות של סטודנטים, בוגרי המגמה להכשרת מורים בדווים במכללת אחווה ובמכללת קיי, בשאלות היסוד.
- מהן העכבות הגורמות לאי-יישום תכניות משרד החינוך לחידוש פני בתי-הספר?
- על אלה ערכי מסורת חושבים שנחוץ לוותר כדי שבתי-הספר הערבי כן יחנך
לערכי דמוקרטיה?
4. מתודולוגיה
הניסיון האישי שלי כמורה ומחנך בבתי-ספר תיכוניים, הן הגליל והן בנגב, הביא אותי לחקור את מידת הביקורת העצמית ובעיותיה. להלן מחקר ראשוני מסוגו ומוגבל בהיקפו, המתחקה אחר ניסויים לתיקון עצמי של שיטות החינוך. שולבו בו השיטה הכמותית והשיטה האיכותית, והוא מתבסס על:
א. עריכת שאלונים סגורים, עם שלוש אופציות לתשובות (כמו: מסכים, לא מסכים או לא יודע. השאלונים הועברו ל- 150 איש, שנבחרו בצורה אקראית, הלומדים במכללת אחווה וקיי בדרום הארץ. ביניהם 56 מורים בפועל, המלמדים בבתי-ספר יהודיים, וגננות אשר מלמדות או משמשות כמסייעות לגנות במוסדות לגיל הרך (תקופת הניסיון שלהם בהוראה נעה בין 2 עד 6 שנים); ו-94 סטודנטיות וסטודנטים בגילאי 20-40 שנה.
הצגתי שאלות שיש להן קשר למציאות החברתית, למנהגים, לנורמות ולערכים.
כמו כן נבדקו מאפייני המודרניות לעומת דפוסי השימור בבית-הספר.
אוכלוסיית המדגם רובה מהנגב (כ-78%), והשאר מהצפון ומהמשולש. המדגם שנבחר בצורה זו מתייחס לסטודנטים שטרם שכחו את אופי הלימוד שפגשו כתלמידים בבתי-הספר שלהם, והמורים בעצם הינם עדים למתרחש בבתי- הספר בו הם מלמדים.
ב. עריכת ראיונות בקרב מורים, תלמידים, סטודנטים ומנהלים.
ג. השוואה בין ממצאי לנתוני מחקרים נוספים של החוקר.
השאלות שהצגתי להם נגעו למעבר מחברה מסורתית-שמרנית, כפרית ושבטית, לחברה אורבנית מודרנית, ולקשיים בחיי החברה הערבית בכל תחומי החיים היומיומיים, נוכח שבירת מסגרות מסורתיות של השבט והמשפחה. להלן כמה מהן לדוגמא:
1. האמנם המבנה הארגוני ואופי היחסים בין עובדי מוסדות החינוך הוא היררכי וקשיח, ושכיחות בו תופעות של פרוטקציה?
2. סגנון המנהיגות של המורה והמנהל הערבי הוא לרוב סמכותי ומכוּון לשליטת יתר. האם כך?
3. המנהל, שהינו סמכות מינהלית, מתנגד לביקורת ומערכת היחסים שלו עם סגל ההוראה לקויה ושלילית - חווה דעתך.
4. מחקרים מראים שסגנון המנהיגות של המנהל הוא בעל חשיבות קובעת להצלחת מערכות בית הספר - מה דעתכם?
5. מעורבות הקהילה בבית-הספר מתבטאת בהעברת האלימות השבטית לבית- הספר.
6. 51% מתוך 154 מהסטודנטים הלומדים במכללות אחווה, בית ברל וקיי, טוענים שמושג הדמוקרטיה אינו מוחשי במגזר הערבי. יתר על-כן, 60% מ-280 תלמידי תיכון בגילאי 18-16 הם בעד תופעת נקמת הדם (חואלדי, 2000). חווה דעתך.
7. השמרנות והמסורת מתבטאים בלבוש הבנות בצורה ברורה ומובהקת. חווה דעתך.
8. בתי-ספר אמנם מעורבים, אבל יש הפרדה דה-פאקטו בין המינים. חלק מההורים והתלמידים מתנגד ללימודים מעורבים (אבו-בקר, 1995; מליץ, 1995; משרד החינוך, 1997) - האמנם?
9. תופעת האלימות הולכת וגוברת בקרב התלמידים. חלק ניכר מהתלמידים דוגל בעיקרון "מי שיתן לך מכות, תן לו בחזרה" (חואלדי, 2000; דווירי, 1997).
10. קיימת העדפה של מורים בדווים מקומיים על-פני מורים פלאחים מהצפון. מדוע?
11. חלק מהמורים ומהמנהלים מתקבלים לעבודה ומועסקים לפי שיקולים שבטיים. האמנם?
12. חלוקת תפקידים בבית-הספר נעשית על-פי מידת ההיכרות עם המנהל או הקירבה אליו. חווה דעתך.
13. בניית בית-ספר בשטח שבטי מביאה באופן אוטומטי להגמוניה שבטית ושליטה של זקני השבט על בית-הספר. האם נכון?
14. חלק מראשי השבטים בפזורה מעורבים ומשפיעים בענייני הנהלת בתי-הספר, עד הדרגות הגבוהות ביותר. האמנם?
15. המורים מתחמקים לרוב מדיון בנושאי אקטואליה כמו: האנתיפאדה, יום האדמה, יום העצמאות (אל-חאג', 1993; אבו-עסבה, 2001). האם מוצדק?
16. חינוך מיני הוא כמעט טאבו, ואין דנים בו בכיתות (ראה: בשארה, 1986; הוז/קינת, 1997; בן-דוד, 2000; שראבי, 1991; 1992 Kressel, ).
17. תופעת אירוסים ונישואין מוקדמים בקרב התלמידים היא עובדה חברתית- תרבותית נפוצה. חווה דעתך.
18. קיימת סטיגמה שלילית לגבי החינוך המקצועי לעומת הערך החיובי של החינוך הפורמלי העיוני בקרב החברה הבדווית (מליץ, 1995; בן-דוד, 1994). מדוע זה כך?
19. אחוזי תופעת מינויי מנהלים וסגניהם בנגב על בסיס חמולתי ופוליטי, עולה על 60% (ראה: 'כל אל-ערב', 15.3.2002; שרון, א., לרנר, ר., 1992/7; אל-חאג', 1995). מה דעתכם?
6. ממצאי המחקר
הממצאים הראשוניים מאשרים את ההנחה המרכזית של המחקר: השערת המחקר, שערכי המסורת במערכת החינוך הבית-ספרית הם בעלי השפעה חזקה יותר מאשר ערכי ומושגי הקידמה, הדמוקרטיזציה והמודרניזציה - נתמכים על-ידי העונים לשאלונים הנ"ל.
הממצאים מתבטאים בתחומים הבאים:
1. כ-62% מבין 150 הנשאלים אמרו, שהסכסוכים המתרחשים בתוך הכיתה או בבית-הספר, בין התלמידים לבין עצמם, ובינם לבין מוריהם, מתבצעים בגלל 'העצבייה' - משמע על בסיס השייכות לחמולות או לשבטים. לכן, אם מעוּמתים אלה עם אלה - היא חודרת ומשבשת את היחסים האישיים בבית-הספר.
2. יותר מ-60% מהנשאלים סוברים שהמנהלים מתמנים לתפקידיהם מתוך שיקולים לא מקצועיים, אלא משיקולים שבטיים ומפלגתיים.
3. כ-76% מבין הנשאלים סבורים שהמורים ממלאים את תפקידם החינוכי כפופים לערכי המסורת.
4. 70% טוענים, שסגנון ההוראה בשיעור הוא על-פי רוב פרונטלי, כי המערכת טרם השכילה לשלב בה שיטות הוראה חלופיות, אישיות יותר ומותאמות לתלמידים כפרטים.
5. כ-70% סוברים שהמורים לא מיישמים את עיקרון הדמוקרטיה בכיתה, שנשאר בתחום התיאוריה. גישת המורים נובעת מהערכתם, שהתלמידים לא מבינים את גבולות מושג הדמוקרטיה, וינצלו את החופש לרעה.
6. כ-61% טוענים, שהמורים מענישים את התלמידים בצורה מילולית ופיזית ומרחיקים אותם מהכיתה. זאת עקב חוסר מודעות לדרכים חלופיות לפתרון קונפליקטים בכיתה.
7. כ-76% סוברים, שהתנהגות המורים מושפעת מערכי מסורת שאין ביכולתם להשתחרר מהם, ומכיוון שאין להם מבט אל עתיד מתקדם יותר.
8. 86% מהנשאלים מאפיינים את בית-הספר הערבי כמסורתי ושמרני, ובלתי חדיר לתכנים מודרניים ודמוקרטיים.
9. 56% מהנשאלים מוצאים כי מערכת היחסים בין המורים להנהלה לקויה ואף שלילית, ומשרה השפעתה על יחסי המורים והתלמידים.
דיון וסיכום, מסקנות והמלצות
תהליך יישום עקרונות הדמוקרטיה בתוך מערכת החינוך הבדווית בנגב מתעכב, בעוד החיים הכלכליים והחברתיים מתפתחים, וגם אם השפעתם של עקרונות אלה ניכרת ברמה האינדיבידואלית, היא אינה ניכרת ברמת הקולקטיב.
אמנם החברה הבדווית מסגלת לעצמה ערכים ודפוסי התנהגות מודרניים, אך היא דוחה ערכים אחרים אשר אינם מתאימים למערכת התרבות שלה. הדבר משתקף במערכת החינוך, ובפרט בכל הנוגע למעמד האשה.
המטרה הראשונה של משרד החינוך היתה לעודד ערכי דמוקרטיה בבית-הספר הערבי. חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך מהשנים 1983, 1985, 1988, הדגישו את הצורך בהפנמת ערכים כמו פלורליזם, חופש ביטוי, שיוויון, סובלנות, כבוד וכו' (ראה: אל-חאג', 1993; אבו-עסבה, 2001).
בתגובה התבטא אחד המנהלים באומרו: "על מנת לקדם את מערכת החינוך ולשפר את תמונת המצב העגומה שלנו, אנחנו חייבים קודם כל ללמד את ההורים שיהיו מודעים יותר לחשיבות החינוך והשכלת הדור החדש".
אחד המורים הבדווים אמר: "החברה המודרנית הלבישה אותנו באופנת האוּרבניזציה בפתאומיוּת, אבל נשארנו דבוקים במסורת שלנו, כגון: המשפחות ברוכות הילדים, הפוליגיניה בשיעור גבוה, נקמת דם, רציחות לשם כבוד המשפחה וכו'".
שאלות לעתיד הן עד כמה תפקידו של בית-הספר הוא לחנך ולגדל את הילדים ברוח ערכי המסורת והתרבות הבדווית, כמו: להיות אמיץ ובטוח בעצמו, מכניס אורחים, קנאי ונאמן לכבוד שבטו ומשפחתו, ועד כמה תפקיד בית-הספר הוא לשחרר את הנוער מעכבות המסורת? (ראה: אבו עג'אג', בן-דוד, 1988; בן-דוד, 1994; ת"ל, משרד החינוך והתרבות, 2000).
בבליוגרפיה
1. אבו-סעד, א., (1998), "מערכת החינוך הבדווית בנגב לקראת שנות ה-2000 - סוגיות ומגמות", בתוך: אבו-עסבה, ח. (עורך), ילדים ובני נוער ערביים בישראל - מצב קיים לקראת סדרי יום עתידיים, ירושלים, עמ' 27-34.
2. אבו-סעד, א., (2000), "החינוך הגבוה בקרב הבדווים בנגב", בתוך: רשימות בנושא הבדואים, עמ' 6-31.
3. אבו-בקר, ח. (1995), "בית-הספר הערבי - חלוץ שוויון הוא לא", בתוך: סגן, י. (עורכת), מצא מין את שוויונו: מקראה לעובדי הוראה, ירושלים, עמ' 129-132.
4. אבו-עג'אג', ס., בן-דוד, י. (1998), "החינוך המסורתי אצל בדוויי הנגב", בתוך: רשימות בנושא הבדואים, עמ' 39-48.
5. אבו-עסבה, ח. (2001), "דילמות וסוגיות בחינוך ערכי בית-הספר הערבי בישראל", בתוך: צמתים: ערכים וחינוך בחברה הישראלית, ירושלים, עמ' 441-479.
6. אל-חאג', מ. (1993), "החינוך לדמוקרטיה בבית-הספר הערבי: בעיות
7. בן-דוד, י. (1994), מערכת החינוך הבדווית בנגב: המציאות והצורך בקידומה, ירושלים.
8. בן-דוד, י. (2000), "גורמי נשירה תלויי תרבות וסביבה בחינוך העל-יסודי במגזר הבדווי בנגב", בתוך: רשימות בנושא הבדווים, עמ' 38-43.
9. בשארה, כ. (1989), "תפיסות בנושא מיניות ונשיות אצל מתבגרות ערביות", בתוך: חברה ורווחה, ט/4, יוני, עמ' 400-408.
10. גאנם, א. (1998), 'שוליים בחברה שולית: הייחודיות הבדואית', בתוך: רכס, א. (עורך): הערבים בפוליטיקה הישראלית: דילמות של זהות, תל-אביב.
11. גלובמן, ר. כץ, י. (1997),קהילת הבדואים בנגב: איפיונים חינוכיים-קהילתיים - דו"ח מחקר משרד החינוך והתרבות והספורט, לשכת מחוז דרום/ אונ' בר-אילן ובית-הספר לחינוך, באר-שבע.
12. דווירי, מ. (1997), אל-שח'סייה, אל-ת'ק'אפה ואל-מֻג'תמע' אל-ערבי (אישיות, תרבות וחברה ערבית), נצרת (ערבית).
13. חוואלדי, ס. (1998), "מפהום אל-ערד' ואל-שרף, ק'תל עלא ח'לפיתו לדא אל-בדו אל-ח'דר" (מושג הכבוד והרצח על כבוד המשפחה בקרב הבדואים העירוניים), בתוך: אל-רסאלה, מכללת בית-ברל, עמ' 389-406 (ערבית).
14. חוואלדי, ס. (2000), "ריבי דם ודרכי ישובם לפי מנהגי השריעה וחוקי המדינה: תמורות ושינויים בקרב בדווים וכפריים בגליל" רשימות בנושא הבדווים, 32, עמ' 51-62.
15. כל אל-ערב, 25.8.00; כל אל-ערב, 15.3.02.
16. לרנר, ר. (97/1992), "בתי-הספר התיכוניים הערביים", בתוך: שרון, א. (עורך): במת המורה העל-יסודי, עמ' 85-104.
17. ליברמן, י. ואחרים (2000), "מחקר פעולה משותף כחלק מתהליך שינוי: המקרה של כפר בדואי", בתוך: עיונים בחינוך, עמ' 31-49.
18. מרעי, ס. (1974), "בית-הספר והחברה בכפר ערבי בישראל", בתוך: עיונים בחינוך 4 (יוני), עמ' 85-104.
19. מאיר, א. (1999), המתח בין בדוויי הנגב למדינה: מדיניות ומציאות, ירושלים.
20. משרד החינוך, הוועדה לבדיקת מערכת החינוך הבדואית בנגב (1997), דו"ח מסכם המוגש לשר החינוך התרבות והספורט, מר זבולון המר, באר-שבע.
21. מליץ, ע. (1995), תמורה בחינוך הבדואי בנגב, משרד החינוך והתרבות, באר-שבע.
22. מרכז לחקר החברה הבדואית המתפתחת - מרכז הנגב, אוניברסיטת בן-גוריון (1999), שנתון סטטיסטי לבדואים בנגב, באר-שבע.
23. משוניס, ג.ג. (1999), סוציולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה,, תל-אביב.
24. משרד החינוך (2000), אל-תֻראת' אל-חד'ארי אל-בדוי פי אל-נגב (התרבות האורבאנית הבדואית בנגב), באר-שבע (ערבית).
25. קרסל, ג. (1998), "הריגת האחות/הריגת הבת: רצח לשם כבוד המשפחה", בתוך: ישראל: אנתרופולוגיה מקומית, תל-אביב, עמ' 271-302.
26. הוז, ר., קינת, ע. (1997), היבטים אישיים וקהילתיים על הגורמים המשפיעים על משך הלימודים של בנות בבתי-הספר במגזר הבדואי, מכללת קיי, באר-שבע.
27. חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך (1983/85/88), ירושלים.
28. שוחט מ. (2000), מערכת החינוך במגזר הבדואי, משרד החינוך, באר-שבע.
29. שראבי, מ. (1991), מוקדמה לדראסת אל-מג'תמע' אל-ערבי (מבוא ללימודי החברה הערבית), ביירות (ערבית).
30. Kressel, G.M. (1992), Shame and gender, Anthropological Quarterly,
65(10), pp. 34-46.
31. Maddrel, P. (1990), The Bedouin of the Negev, Minority Rights Group
Report No. 81.
כל הזכויות שמורות למדרשת שדה בוקר
מאמר זה הוא חלק מחוברת "רשימות בנושא הבדווים", מספר 35
החוברת יצאה לאור בשנת 2003