תרומת הארכיאולוגיה לחקר מסילות הברזל בעת החדשה -המקרה של המסילה התורכית מוואדי סראר לדיר סנייד
יעקב הוסטר (רשות העתיקות) וד"ר אבי ששון (המכללה האקדמית אשקלון)
תרומתו של ה"סקר הארכיאולוגי" והמחקר להבנת תכנון וביצוע הנחת מסילת הברזל:
א. היבטים גאוגרפיים:
1. המהנדסים למדו היטב את הטופוגרפיה ונשענו בדרך כלל על קווי גובה, גם אם הדבר גרם לפיתולים רבים וארוכים במסילת הברזל.
2. מלכתחילה נמנעו ככל הניתן מבניית גשרים. אשר על כן, העדיפו המתכננים להעביר את תוואי המסילה בקו בו מתנקזים הערוצים הרבים והקטנים לתוך ערוצי הנחלים הגדולים.
ב. היבטים הנדסיים:
1. הגישה אל ערוצי הנחלים הייתה בזוית ישרה מה שלעיתים גרם לפיתול בתוואי.
2. היעדר ממצא מובהק של תשתית המסילה מלמד כי מסילת הברזל הונחה על-גבי תשתית זולה ורדודה מאוד יחסית, שכבר בתקופת המנדט הבריטי נאלצו לבנותה מחדש.
3. הגשרים נבנו מאבן כבדה יחסית, קרי אבן גיר, שלעיתם צריכים היו לחצוב אותה באתרים מרוחקים וזאת בעדיפות בורה על פני סלע הכורכר שהיה נגיש לפחות באתרים במישור החוף. יחד עם זאת נעשה שימוש מועט באבנים מסוגים שונים, כגון, סלע חופי, ואבני כורכר.
4. במקומות בהם ניתן היה לבדוק חתכים בתשתית הגשרים, לא מצאנו זיון בברזל, למרות שכבר היה מקובל בתקופת המנדט. נראה כי לעניין זה יש השלכות לגבי תיארוך הגשרים.
ג. היבטים אדריכליים:
1. מתכנני ובנאי המסילה הקפידו על אסטטיקה בבניית הגשרים. לא נעשה שימוש באבני גוויל, אלא רק באבנים מסותתות ומעובדות. ניתנה תשומת לב מיוחדת לחזיתות הגשרים מבחינת אופן סיתות האבנים וטיוח המישקים.
2. שיטת בניית הגשרים ועמודי התמך היתה כבשיטה המסורתית. ראשית נבנו קירות המעטפת והחזיתות, באבנים מסותתות. בשלב הבא מולאו החללים באבני שדה ולקט בשיטת ה"דבש", במעורב במלט סידי. במחקר אחר שעשה אבי ששון נמצא, כי גם הבריטים לא הקפידו תמיד על זיון עמודי התמך של הגשרים. העניין התגלה בעת פירוק עמוד התמך המרכזי של גשר מסילת הברזל באתר גשר עד הלום, ג'יסר איסדוד.
3. המהנדסים הגרמניים והתורכיים בנו גשרים שנשענו על קמרונות, שהדוגמאות היפות ביותר להן הם הגשרים במסילות הברזל בנגב, וכן ב"רכבת העמק" ובאתרים נוספים בשומרון. לעומת זאת, גשרים שנבנו בראשית תקופת המנדט הבריטי, נשענו על עמודי תמך, כפי שניתן לראות באתרים רבים ברחבי הארץ. בתוואי הנדון נותרו מספר גשרים מקומרים, שניתן אם כן לתארכם לשלב העות'מאני.
תיארוך:
במחקר המודרני טרם פותחה מתודולוגיה שיטתית לתיארוך אלמנטים הקשורים למערכת הדרכים בעת החדשה. במקומות אחדים בארץ נמצאו כתובות אבן מראשית תקופת המנדט המציינות את מועד בניית הגשר, מה שלא מצאנו לאורך התוואי הנדון. במחקר הגאוגרפי-היסטורי, משמשות המפות הטופוגרפיות, החל משלהי מלחמת העולם הראשונה, כאחד ממקורות התיארוך, אולם מקור זה איננו עונה על כל הבעיות המתודולוגיות. במסגרת מחקר זה נדרשנו לאמץ שיטות מחקר שונות בנסיונינו לתארך ממצאים שונים. מלכתחילה, שיערנו כי רוב השרידים שימצאו בתוואי מסילת הברזל, לפחות בקטע שבין נחל שורק לא-תינה, יהיו מתקופת המנדט הבריטי שכן תוואי זה שימש את המערכת הכלכלית והבטחונית של ממשלת המנדט בארץ-ישראל. אולם מספר ממצאים מביאים אותנו למסקנה אחרת. נקודת המוצא לדיון העניין התיארוך הוא הגשר העות'מאני מעל ערוץ נחל האלה, שהשתמר במלואו, באופן יוצא מן הכל.
סגנון וחומרי הבנייה, שיטת בניית הקמרונות, ואופן סיתות ועיבוד האבן, בגשר זה זהים לאלה שבגשרים הצפוניים שנחשבו כמנדטוריים. בגשר זה ובקודמיו, עד כמה שיכולנו לבדוק, לא מצאנו זיון בברזל ובצמנט פורטלנד.
אשר על כן אנו מרשים לעצמנו לקבוע כי ניתן לתארך את השרידים הנראים כיום בשטח, לשלהי התקופה עות'מאנית וכשייכים לתוואי הראשון של מסילת הברזל התורכית.