תרומתם של יהודי ארץ-ישראל בהפעלת הרכבת התורכית
אילן גל-פאר

מלחמת העולם הראשונה נשענה יותר מקודמותיה על אמצעים טכנולוגיים. יותר מאשר בחייל הלוחם, יכולים היו יהודי הארץ לתרום במלחמה זו בתחומים שבהם נדרשה מיומנות מקצועית גבוהה, השכלה וכישורים מתקדמים, תכונות שלא היו נפוצות בצבא התורכי ושלא היו כה שכיחות בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ. ובני-הברית הגרמנים והאוסטרים רגילים היו לרמת שירותים מתקדמים יותר. גורמים אלה הקלו על יהודים להשתלב במאמץ המלחמתי – גם אם לא בכוחות הקדמיים ממש אלא במסלולים חילופיים – ובכך למלט את נפשותיהם, ואף את היישוב העברי בכללותו, מפורענות וכיליון. בתנאים הכלכליים הקשים בארץ באותם ימים, השירות למען המאמץ המלחמתי היה בו כדי להציל את משתתפיו ואת משפחותיהם מרעב, ואף להשיג שיחרור מגיוס לצבא, בפרט לגדודי העבודה, שתנאיו היו איומים.

עוד לפני פרוץ המלחמה, הבין הפיקוד התורכי-גרמני, שקשיי התעבורה לחזית תהווה נקודת-תורפה מכרעת במאמץ המלחמתי. להקל על בעיה זו, הונחה מסילת-ברזל שהתחברה ל"מסילת חיג'אז" הקיימת כבר מעל לעשר שנים, והסתעפה מ"מסילת העמק" לכיוון המדבר. קו זה החיוני ביותר לצבא התורכי, היווה העורק המרכזי לאספקת ציוד וחימוש, ולפעמים גם גייסות, לצבא הלוחם בנגב ובסיני. יהודים לא מעטים מצאו תעסוקה בהכנת התשתית, בתפעול או בתחזוקת השירות הזה. היהודים, אכן, לא היו היחידים ששירתו ברכבת, אולם תרומתם בצד המקצועי הייתה חשובה ביותר. במשך מעל לשנתיים התמודד הקו בהצלחה ניכרת עם קשיים רבים, גם הודות למאמציהם של יהודים, הן בבניית התשתית, הן בהפעלת הקו והן באחזקת הציוד.

בין מניחי התשתית למסילת-הברזל היו גם יהודים שגוייסו בכפייה ל"גדודי עבודה". בנוסף, הצורך בבנאים מקצועיים לגשרים ולמעברי-מים נתן פתח לבעלי-מלאכה יהודים להציע את שירותיהם. דוגמה מיוחדת לתרומתם הוא הגשר "התורכי" על נחל באר-שבע, לתקופה ארוכה הארוך בגשרי הארץ, שנבנה כולו בידי יהודים ונעזר גם בהון של ההסתדרות הציונית. תרומה נוספת לעיצוב התשתית של שירותי הרכבת הייתה כרייתן של בארות לדוודי הקטרים והתקנתן של משאבות, שנעשו גם אלה בידי עובדים יהודים.

חשיבות מיוחדת הייתה לפעולתם של יהודים בתיפעול הקו. איש העלייה השנייה ברוך קטינקא, מהנדס מכונות חניך גרמניה, החל לעבוד בשירות מסילת הברזל עוד בסוף 1912. הודות למיומנותו המקצועית, הגיע עם פרוץ המלחמה לדרגת ראש המחלקה הטכנית של כל סעיף המסילה העובר בארץ-ישראל. לידידו יליד-הארץ יעקב מושלי היה מינוי דומה במסילה של עבר-הירדן. ניתן לציין, שבאין לצבא התורכי מחלקה טכנית, כל העבודות הטכניות של הצבא, החל בבנייה וכלה בהעברה ותיקון הנשק הכבד, היו גם הם באחריותה של המחלקה הטכנית של מסילת הברזל.

לאחר כשנה, מונה קטינקא כמפקח טכני ראשי של הקו, האחראי לתפעולם התקין של כל הקטרים והקרונות מתחנת צמח דרומה. היה עליו להשגיח בנוסף על כל תחנות השאיבה ובתי-המלאכה של הרכבת, לפקח על כל עבודת הנהגים והמסיקים, פועלי בתי-המלאכה ועל כל הצוות הטכני. בסיועו הועסקו עובדים יהודים רבים בעבודות מקצועיות.

מאחר שאספקת הפחם לארץ נפסקה לגמרי, החלו מסיקים את הקטרים בעצים. ללא אספקה שוטפת זו של עצים, לא יכולות היו הרכבות לנוע. בהמלצת קטינקא, מונה הנגר אברהם קריניצי למפקח ראשי להספקת דלק, והוא גייס כמה מאות מיהודי הארץ למבצע של כריתת עצים, הסעתם, ניסורם ושמירה על ערימות העצים לייבוש.
הבלאי המתמשך לציוד המיושן מרובה התקלות דרש עבודה מאומצת מבתי-המלאכה של הרכבת, ובעלי-מלאכה יהודים רבים, מסגרים, מכונאים ועוד, שירתו בסדנאות של הרכבת.

כל השירותים האלה, החיוניים לצבא התורכי, הועילו לו מאוד, מאחר שתרומתם של יהודים לשירותים המקצועיים הייתה חשובה עשרות מונים יותר מאשר זו של שיעור דומה מהאוכלוסייה של המגוייסים המוסלמים.