לחות
את הלחות באטמוספרה ניתן למדוד באופנים שונים. אחד המדדים הבסיסיים הוא לחץ האדים. מקובל גם השימוש בלחות היחסית, המוגדרת כיחס בין לחץ האדים הנתון לבין לחץ האדים ברוויה.

הלחות היחסית הולכת וקטנה עם ההתרחקות מהים התיכון, כפי שניתן לראות במפת הלחות, השעה 14.00היא שעת המינימום היממתי בלחות היחסית.רוב שטחו של הנגב מתאפיין בחורף בערכים של 40%-50%.בקיץ ההשתנות המרחבית גדולה יותרוהגורם הבולט הוא המרחק מהים התיכון, שעל חופיו אפשר למצוא בצהרי הקיץ ערכים של 60% לחות יחסית. בגרף מוצג המהלך השנתי של הלחות היחסית בשעה 05.00 ובשעה 14.00. בתחנות המרוחקות מהים קיים בשעה 14.00 מינימום בחודשים מאי או יוני ומקסימום בחודשים דצמבר או ינואר. בעזה התמונה הפוכה. בשעה 05.00 קיים מקסימום לקראת סוף הקיץ ברוב האזורים. המינימום מתרחש בקירבת החוף ובנגב הצפוני באביב, ואילו בתחנות מרוחקות מהחף המינימום מתרחש בתחילת הקיץ. מהלך הלחות היחסית בשעה 05.00 עשוי להסביר במידת מה את המצאים בנושא הטל.

המהלך השנתי של לחץ האדים מוצג בגרף.

בכל התחנות לחץ האדים גבוה בעונה החמה יותר מזה שבעונה הקרה. בעזה מתרחש המכסימום באוגוסט ובשאר התחנות בספטמבר. בניגוד ללחות היחסית המהלך השנתי של לחץ האדיםבמהלך השעות 05.00 ו 14.00 דומה. הערכים הממוצעים של הלחות היחסית בלילה מגיעים הרוב האזורים לסביבות ה 80%. אך באזור הערבה ל 50% בלבד. במרבית האזורים הלחות היחסית גבוהה בחורף מאשר בקיץ ברוב שעות היממה. בלילה אין לראות הבדלים ניכרים בלחות בין הקיץ והחורף. יוצאת מהכלל היא אילת שבה הלחות בכל חודשי החורף היא גבוהה בכל שעות היממה יותר מאשר בקיץ. בעזה התמונה הפוכה.

המהלך השנתי של לחץ האדים שונה מזה של הלחות היחסית. ליד החוף השינויים היממתיים בלחץ האדים קטניםאבל ניתן להבחין במקסימום בשעות הערבובמינימום בשעות הבוקר המוקדמות. בתחנות המרוחקות מהחוף המקסימום העיקרי בולט בשעות הערב והלילה, ואילו המינימום בסביבות השעה 14.00 אחר הצהריים. ברוב חלקי הארץ הלחות היחסית בשעה 20.00 גבוהה מזו שב08.00. עובדה זו אינה נכונה לגבי אזורי ים-המלח והערבה, שבהם ההיפך הוא הנכון. הסיבה לכך היא הגעתה המאוחרת של רוח הים. בדרכה מהים תיכון במעלה ההרים מתפזר חלק מהלחות שבה כלפי מעלה, עד שבזמן ירידתה מהרי יהודה והנגב היא מגיעה יגבשה למדי לאזורי ים המלח והערבה.

מפת הלחות היחסית
גרף הלחות היחסית
לחץ אדים