מבוא
הנגב נמצא בגבולו הצפוני של רצועת המדבר העולמי. חלקו הצפון-מערבי גובל בים התיכון ואופיו המדברי בולט פחות וניתן להגדירו כצחיח למחצה. התנאים המדבריים מתבלטים ככל שמתרחקים מזרחה ודרומה מהים התיכון (הקרבה לים כשלעצמה איננה ערובה לתנאים יותר גשומים).
הואיל והנגב משתרע על פני פחות משתי מעלות רוחב, ניתן לבטא את הקונטננטאליות בנוסחת גורז'ינסקי-קונרד, בנוסחה המקורבת C=2.6R-14, שבה R מבטא את התחום השנתי של הטמפרטורה (ההפרש בין הטמפרטורה הממוצעת של החודש החם ביותר בשנה לבין זו של החודש הקר ביותר בשנה) ו- C מבטא את הקונטיננטאליות.
הקונטיננטאליות הולכת וגדלה מעזה (18) לבאר-שבע (24) לשדה בוקר (27) ואילת (34). במצפה רמון היא 24 בגלל הגובה מעל פני הים. מכאן שהגורם המרכזי שמשפיע על הקונטיננטאליות הוא ההתרחקות מהים התיכון. לים סוף אין כמעט השפעה על אקלים הערבה בגלל השכיחות הגבוהה של הרוחות הצפוניות שם.
אפשר לראות את הנגב כהמשך למדבר המצרי, המשתרע לאורך חופי צפון אפריקה. כמות הגשם השנתית לאורך חוף זה נעה בין 100 ל-150 מ"מ, והיא פוחתת ככל שמתרחקים דרומה. משטר הגשמים בנגב מהווה המשך ישיר למשטר הגשמים בחוף המצרי, עם שינויים מסוימים הקשורים למבנה הטופוגרפי של הנגב והערבה, וכן בגלל קו החוף הפונה באזורנו צפונה ומזרחה. הירידה בכמות הגשם מצפון לדרום בנגב תלויה בהתרחקות מן הים התיכון המהווה את מקור הלחות.
מבחינה סינופטית ניתן לחלק את השנה לארבע עונות:
חורף (מאמצע נובמבר עד מרץ) – בעונה זו משפיעים על הנגב מידי פעם שקעים קרים ואפיקי רום הפוקדים את מזרח הים התיכון. מערכת זו המתקרבת גורמת להתחזקות הרוח מהגיזרה המערבית, ודבר זה גורם לעיתים קרובות לסופות חוך או אבק, במיוחד גיזרת החזית הקרה.לאחר הסופה עלול האבק להישאר כאובך סמיך במשך יממה או שתיים. באירועים אלה נושבות באזורים גבוהים בהר הנגב רוחות עזות ויורדים גשמים שכמוּתם הולכת ופוחתת ככל שמדרימים. לעיתים מתהווה ליד החוף הדרומי של ישראל שקע, הקרוי לפעמים שקע עזה, ואז גדלים הסיכויים של הנגב לקבל כמויות גדולות של גשם, במיוחד בחלקו הצפוני מערבי. בזמן זה גדלה ההסתברות לסופות רעמים וברד מקומי.
עונות המעבר: אביב (אפריל-מאי) וסתיו (אוקטובר מחצית נובמבר) – בעונות אלה, במיוחד באביב, מופיעים לאורך החוף הצפוני של אפריקה שקעים חמים העשויים להתקדם במהירות ולחדור לישראל דרך מצרים. בהתקרבם לארץ גורמים שקעים אלה לרוחות מהגזרה הדרומית-מזרחית, המעות את הטמפרטורה בצורה ניכרת, מגבירים את היובש ומביאים לסופות אבק וחול. מעבר השקע מלווה בחזית קרה,ירידה בטמפרטורה ועליה חדה בלחות.
לעיתים מופיע בעונת המעבר אפיק-פָּנים, המשתרע לאורך ים-סוף, מאזור לחץ נמוך מעל סודן, או מעל מצרים העילית. אפיק זה גורם לרוחות דרום-מזרחיות, לטמפרטורות גבוהות, ללחות נמוכה ולעיתים לעננות בינונית ולגשם קל. כאשר אפיק ים סוף משתרע צפונה עם חדירת אפיק-רום מתורכיה דרומה, נוצרים לעיתים תנאים להווצרות גשמי זעף,סופות ברד ושטפונות בסיני, בנגב ובערבה.
קיץ (יוני-ספטמבר) – בעונה זו רובץ האנטיציקלון הסובטרופי מעל האזור ברום ובולם עליה אנכית של אויר. הנגב נתון להשפעת רכס-פנים המגיע כשלוחה מהרמה הסובטרופית של האיים האָזוריים. לחץ נמוך (השקע המונסוני)שורר ממזרח ומדרום לנגב. כתוצאה מכך נושבת בנגב רוח צפונית- מערבית והיא מתחזקת בשעות היום כתוצאה מרוח הים. בסוף הקיץ שכיחה הופעת רמות ברומטריות הגורמות התחממות ניכרת ושרב ממושך הפוקד בעיקר חלקים פנימיים של הנגב ואת אזורי ההרים, כאשר במישור החוף באותו זמן – מזג האויר הָביל.
תנודות באקלים הנגב
הנגב מצוי בשוליה הצפוניים של רצועת המדבריות סהרה-ערב. גבולן הצפוני של מדבריות אלה נע צפונה או דרומה מדי שנה בשנה וניתן למדידה באמצעות כמות הגשם השנתית היורדת בשולי במדבר. בבדיקות נתוני גשם של 60 שנה בבאר-שבע נמצאו תנודות משמעותיות מבחינה סטטיסטית בעלות תקופה של 2.5 עד 3.3 שנים. תנודות אלו הן כנראה בעלות אופי גלובלי. התנודה בעלת התקופה של 3.3 שנים מזוהה כ"תנודה דרומית" וקשורה לפעילות קונווקטיבית (קונווקציה - התכנסות) באזורים טרופיים מסוימים. התנודה של ה 2.5 שנים מזוהה עם 'התנודה הכמעט דו-שנתית'.