טמפרטורה
טמפרטורת האוויר נמדדת בתוך סוכה מטאורולוגית בגובה תקני של 2 מטרים מעל פני הקרקע. הגורמים הגיאוגרפיים המשפיעים על הטמפרטורה הם: הגובה מעל פני הים, הצבה טופוגרפית (מפנה המדרון במידה ויש), מרחק מהים וקו הרוחב הגיאוגרפי, כלומר ככל שמדרימים הטמפרטורה עולה (לאורך החוף גורם זה מתבטל בגלל השפעת הים). בנגב הירידה דרומה פירושה גם התרחקות מהים התיכון. ים המלח ומפרץ אילת אינם משפיעים כמעט על משטר הטמפרטורה הכללי של הנגב. מקומה של ישראל במערך הטמפרטורה העולמי מראה שהטמפרטורה השנתית הממוצעת של תל-אביב, למשל, שווה לממוצע הטמפרטורה לאורך קו הרוחב הגיאוגרפי 32 מעלות צפון. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בנגב (מפה 9.1) נעה מ- 20 מעלות צלסיוס בשפת הים התיכון ועד ל- 25 מעלות בדרום בקעת הירדן ובדרום הערבה. באזור הר הנגב הטמפרטורה יורדת ל- 18-16 מעלות. אפשר להבחין בחלק הצפון-מערבי של הנגב קטֵנה ההשתנות המרחבית של הטמפרטורה בגלל השפעת הים והתבליט המישורי. במעלה ההרים יורדת הטמפרטורה בשיעור 0.5-0.6 מעלות לכל 100 מטר. בקצה הדרומי והצפוני של הערבה דומים ערכי הטמפרטורה בגלל התאזנות הגובה הנמוך ביתר בעולם שבצפון הערבה, עם השפעת קו הרוחב בדרום. בצפון קיימת גם ההשפעה הממתנת של הים התיכון.המשרע השנתי של הטמפרטורה עולה מ 12-13 מעלותבצפון-מערב הנגבל 16-18 מעלות בערבה. טמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת: מערך האיזותרמות במפה זאת דומה לזה שבמפה 9.1. ההבדל העיקרי בולט בצפון-מערב הנגב. בעוד שבמפת הטמפרטורה השנתית הממוצעת קיימת ירידה איטת עם ההתרחקות מהים,מוצאים במפת טמפרטורת נמקסימום באזור באר שבע-קציעות-רמת מטרד אזור של מקסימום יחסי.

טמפרטורת המינימום היומית הממוצעת : בחודשים הקרים במרחב הנגב תפרוסת טמפרטורת המינימום שונה מזו של טמפרטורת המקסימום. בגלל ההשפעה הממתנת של הים התיכוןהולכת טמפרטורת המינימום ויורדת משפת הים להרים. בהרים מוסיפה הטמפראורה לרדת עם העליה בגובה ומתחילה לעלות במדרונות המזרחיים לכיון ים-המלח והערבה. טמפרטורות נמוכות ביותר בנגב נמצאות בדימונה, בשדה-בוקר, בעדת ובמצפה-רמון.הסיבות לכך הן התקררות האויר עם הגובה ואי התנקזות האויר הקר בהתקררות קרינתית.
בציור הבא מובא מהלך טמפטורת המינימום-מקסימום בשש תחנות נבחרות.בצד ימין החתך מבאר-שבע בצפון דרך מצפה רמון עד אילת שבדרום. בצד שמאל מדורות שבצפון דרך ערד עד סדום.

הטמפרטורות הגבוהות ביותר בנגב נמדדות בעיקר בתקופת שרבי האביב (ממאי עד מחצית ראשונה של יוני). טמפרטורות גבוהות ביותר בנגב דווחו במישורים ובעמקים: 45 - 47 מעלות. בהרים הטמפרטורות הגבוהות ביותר שנמדדו היו 40 - 43 מעלות צלסיוס. טמפרטורות המקסימום הצפויות הנמוכות ביותר צפויות בינואר ונעות מ 18 מעלות בצפון-מערב עד 20-21 מעלות במזרח הנגב ובדרומו.

ההסתברות לטמפרטורות נמוכות היא שפעם ב- 7 - 10 שנים בחודשים הקרים (דצמבר - מרץ) עלולה הטמפרטורה לרדת מתחת ל - 0 מעלות ומטה, כפי שנמדד בבאר-שבע וניר-יצחק. באילת הטמפרטורה אינה יורדת לערכים שליליים. במקרים נדירים ביותר היא מגיעה ל- 0 מעלות.

לישובים חקלאיים נח להשתמש במושגים של יחדות קור. יחידת קור היא סכום טמפרטורת המינימום היומית מתחת לסף מסוים בעונה מוגדרת. סכום יחידות הקור במעלות צלסיוס בעונה הקרה (נובמבר-אפריל) מראה את התמונה הבאה: