רוח

משטר הרוחות של האזור נקבע על-ידי מערכות הלחץ ועל-ידי גורמים מקומיים. בקרבת הים מתפתחת מערכת רוחות ים-יבשה. תחום השפעתה של מערכת זו מגיע עד מרחק של 100 ק"מ מקו החוף, כך שחלק ניכר משטח הנגב נכלל בתוכו. אך, כאמור, משטר הרוחות מושפע במידה רבה גם מהמבנים הטופוגרפיים, כגון עמקים, רכסים, מצוקים וכו' המשפיעים על עוצמת הרוח וכיוונה סמוך לפני השטח. ככלל מתחזקת הרוח עם העלייה בגובה הטופוגרפי.

בחודשי הקיץ שוררת באזורנו מערכת לחץ כמעט סטטית, הקשורה בשקע המונסוני שבפקיסטן ('האפיק הפרסי'). כתוצאה מכך מתחזקת רוח הים. רוח זו חודרת לצפון הנגב בשעות הצהרים ומגיעה להר-הנגב בשעות אחר הצהרים. דרומית למכתש רמון רוח הים כמעט אינה מורגשת.

בחודשים אוקטובר-מאי מושפע משטר הרוחות בנגב מפעילותם של שקעים ורמות ברומטריים הפוקדים לסירוגין את האזור. אך השפעת רוח הים מורגשת גם בחודשים אלה, כמו גם בשאר חודשי השנה. בחודשים נובמבר - דצמבר מורגשת בלילה בנגב הצפוני רוח מזרחית , וביום רוח ים חלשה.

באתר זה נציג בעיקר ערכי רוח ממוצעים על-פני פרקי זמן של כ-10 דקות בשעות המקובלות לתצפיות סינופטיות. בשל השימוש בערכים ממוצעים לא ניתן להשתמש בערכים המובאים כאן לחישוב פוטנציאל אנרגיית הרוח אלא להערכה גסה בלבד.

נקודת המוצא בעיבוד נתוני הרוח היא התפלגות שכיחות הרוח לפי כיוונים ומהירויות לשעה סינופטית נתונה ולפרק זמן נתון (בדרך כלל חודש אחד או ממוצע רב שנתי של חודש מסויים). את התפלגות השכיחות ניתן להציג כ שושנת רוח (להלן).

מהירות הרוח: בממוצע שנתי הרוח המהירה ביותר, 8-10 קשר, מצויה בהר הנגב בגבהים של מעל 400 מטר לערך. בצפון הנגב בעיקר בשפלה שממערב לבאר שבע, הרוחות חלשות ובצצוצע שנתיערכיהן יורדים עד כדי 6 קשר ואף פחות מזה. בחלקים מרכזיים של הערבה העוצמה הממוצעת היא בסביבות 7 קשר והיא מתחזקת עד קרוב ל 8-9 קשר בחלק הדרומי של הערבה, ובבקעת ים המלח ליד סדום.

טבלת המהלך העונתי של מהירות הרוח (קשר):
מקום שעה דצמבר-מרץ אפריל-מאי יוני-ספטמבר אוקטובר-נובמבר שנתי
באר-שבע 02 5.8 4.0 1.2 3.0 3.5
" 14 9.2 11.0 11.0 8.0 9.9
" יממה 6.8 6.5 5.2 5.0 5.9
מצפה-רמון 02 8.0 7.0 1.2 7.0 1.4
" 14 10.2 8.5 10.8 9.0 9.9
" יממה 8.5 9.0 9.5 8.0 9.0
אילת 02 8.4 5.6 4.2 4.5 4.7
" 14 7.5 9.0 10.8 8.0 8.9
" יממה 6.5 7.5 7.5 6.5 7.0
בצפון מערב הנגב שכיחות רוחות צפון מערביות בצהרי הקיץ ודרום מערביות בצהרי החורף. בלילה בחורף ובעונות המעבר נושבת רוח מזרחית חלשה, ובקיץ שורר שקט בלילה. השינוי מהקיץ לחורף מודגש בצהרייםבשינוי כיוון, ההופך צפוני יותרבהגברת המהירות ובעליה בדרגת ההתמדה. רוחות עזות מנשבות בצפון הנגב בעיקר מהגיזרה המערבית והדרום-מערבית בחורף, ובמידה מועטת יותר גם באביב. בהר הנגב, בגובה של מעל 400 מטר, הכיוון השכיח ביותר בשעות הצהריים הוא הכיוון המערבי עד צפוני. בקיץ שכיחות יותר הרוחות הצפון-מערביות ובסתיו הרוחות הצפוניות. בחורף חלה ירידה חדה בתדירות הרוחות הצפוניות, והכיוון השכיח הוא מערבי. לעומת זאת המעבר מהחורף לקיץ הוא הדרגתי. הרוחות החזקות ביותר מנהשבות בחורף מהגיזרה המערבית ובקיץ מצפון-מערב, בשעות הערב.

בערבה עד נחל פראן שכיח ביותר בקיץ הוא הכיוון צפון-צפון-מזרח, וצפונה מאזור זה שכיח יותר הוא הכיוון הצפון-מערבי. בחורף הכיוון השכיח הואבדרום הערבה עד גרופית לערךהוא עדיין הכיוון הצפוני, אך צפונית לאזור זה הכיוון השכיח הוא הדרום מערבי ובאזור סדום עד דרומי.

הגבול בין המשטר ההררי לבין הערבהעולה בגובה מצפון לדרום: בצפון הגבול הוא נמוך מ - 400 מטר ובדרום עולה על 650 מטר. בגובה של 300 מטר עובר הגבול בין צפון-מערב הנגב והר- הנגב. השינוי בין שני האזורים הוא הדרגתי. במדרון המזרחי הוא חריף בגלל הירידה התלולה.

סיכום: באזור הצפון מערבי שולט מחזור יממתי. בהרים שולטת רוח מערבית ובערגה מושפעת הרוח מהמערכת עמק-הר ומבריזת ים המלח וים סוף.

ערכי מהירות הרוח לתכנון מבנים (מפה 9.11): הסתברות הרוח לעוצמות המוצגות כאן מבוטאת בצורה האומרת שיש סיכוי לקבלת עוצמות רוח כאלה למשך זמן של דקה פעם אחת לחמישים שנה. מעניין לציין שאזור ההר, שבו מוצאים את המהירות הממוצעת הגבוהה ביותר, הוא גם האזור שבו הסיכוי לרוחות בעוצמות גבוהות לפרקי זמן קצרים הוא גדול יותר.