פיסול מדברי / עזרא אוריון
הפיסול הוא בעיקרו פיסול הכרכים הגדולים
ניו-יורק, לונדון, פאריס.
אין הפיסול מעצב את הכרכים,
הכרכים הם שמעצבים אותו.
הגלריות הן איי הקיום של הפיסול הזה.
אלה הם מגרשים קטנים נמוכי-תקרה, מוקפי-קירות.
על "פיסול הכרך" לעבור דרך דלתות.
עליו לתאום את מידותיהן.
הגלריות מעצבות אותו.
הוא ערוך על כנים או על הרצפה, מואר בניאון.
לעתים הוא עולה מעט במידותיו על מידות האנשים
לעתים הוא עוד קטן מהם.
זהו פיסול זמני
עליו לצאת מן הגלריות כשם שנכנס אליהן -
כדי לפנות אותן לנדחסים אחריו.
אין לו מקום
הוא קל
הוא עשוי חומרים המאפשרים לו לעבור דלתות.
לעתים הוא מוצא ל"תערוכות באוויר הפתוח"
כדי לשוב לאחר זמן קצר ולהידחס אל תוך הבתים.
הוא נשלט על-ידי כרך אלים לאין ערוך ממנו.
זהו פיסול מיניאטורי
מיניאטורות אינן מחוללות באנשים חוויות רוחניות
מעבר לעוצמה בינונית
יש לחולל באנשים חוויות בעוצמה רוחנית גבוהה.
כדי שהפיסול יעשה זאת, עליו להיות אחר -
גדול;
הפיסול חייב להיות גבוה הרחק מעל לאנשים
גבוה עשרות מטרים. משתרע על מאות מטרים.
שליטה;
הפיסול חייב לשלוט בכל החלל שבו נמצאים האנשים
סביבם, מעליהם, מתחתם
להכיל את האנשים בחלליו הפנימיים והחיצוניים.
חללים גדולים שוקעים ועולים, גואים ושוקעים
פריצות אור לתוך מסות גבוהות של חושך
חושך עטוף בטון.
זמן;
הפיסול חייב להתקיים במישור זמן
גיאולוגי, כמו הרים, מדרונות,
מישורים. יש לבחור לפיסול חומרים
שיעמדו בזמן.
מקום;
פסל ומקום הם יחידה אחת שאין להפרידה.
האדמה נכנסת כאן לתחום הפיסול.
נוצרת היחידה "קיר-בור"
הפיסול פורץ אל תוך האדמה
פיסול כלפי מטה
פיסול מתחת לאדמה.
נוף;
על הפיסול לבחור לו מקום. אזור.
נוף האזור חייב להשלים, לתמוך ולחזק
את הפיסול.
לא כרך.
מדבר - - -
מרחבים של אבן עד המרחק.
אור וחושך.
אלומת אור הניתכת מפתח גבוה
אל חלל חשוך היא אחת מחוויות היסוד
של האדם.
ערך זה מושקע בפיסול הזה.
מערכת;
אין קיום לפסל כיחידה בודדת
אלא כחלק מ"מערכת".
"קהילת פסלים". "שדה פסלים".
מערכת צורות מעל ומתחת לפני הקרקע
שהן קומפוזיציה מסיבית אחת
המשתרעת על שטח נרחב.
האנשים ינועו בין צורות גדולות
ובורות גדולים, בין שטחי שמש
חזקה וצל כהה, ייכנסו אל תוכן
וינועו בחללים שוקעים ומתרוממים,
לוחצים ומתרווחים, בין חושך לאור
חיוור גבוה ופריצות אור עז
פתאום. על שפת מישור גבוה.
במדבר.
זהו פיסול טוטאלי.
(נכתב ב- 1968)