שמות של הנחש
התנ"ך לא נוצר בחלל ריק אלא הוא נוצר במרחב המדברי של א"י וסיני ושורשיו מרחיקים כנראה עד התרבות המצרית. במילים אחרות היהדות היא אמנם דת מונותאיסטית אך גם בספר הקדוש שלה (התנ"ך) ניכרת השפעה של הדתות האליליות שהיו באזור בזמן הווצרותה. התנ"ך מקדיש מקום נרחב לנחש וניכר מאוד שהוא משמש למספר התנכ"י כסמל וככוח מניע בהרבה דברים שבפילוסופיה הדתית ובתאור מהותו ודרכו של האל.
למילה "נחש" יש מילים נרדפות רבות בתנ"ך, לכל שם יש מובן קצת שונה וזה לכשעצמו מלמד על ההתיחסות לתופעה של הנחשים כאל משהו מפחיד, יחיד ומיוחד. להלן הפרושים לשמות הללו:
אפעה – נחש המשמיע קול כדי להפחיד (הלחש הזה נרמז בשם, המחקה את השריקה המפורסמת של הנחש),
עכשוב – נחש המפותל סביב עצמו,
לויתן – נחש ים ענקי (כנראה יצור אגדי או רמז לאל מתרבויות אחרות).
פתן – נחש מתפתל,
שרף – נחש יורק אש (לפעמים מכונף בהיותו מלאך),
שפיפון – נחש המכיש בשיניו,
צפעוני – נחש שלשונו נדחפת כל הזמן החוצה.
הנחש מופיע במקרא כבר בתחילת ספר בראשית מה שמעיד על חשיבותו הסמלית של הנחש בעיני המספר התנכ"י. בפרק ג' מסופר על הנחש שהוא הערום מבין חיות השדה ובתור שכזה הוא בא אל חוה ומדבר אליה בדברי חלקות כדי לפתותה לאכול מפרי עץ הדעת אותו אסר האלוהים באכילה במפורש. ראוי לציין כאן שהספור הזה, על החטא הראשון בעולם והפתוי הראשון נכתבו מאות ספרים, דעות ותורות פילוסופיות. שכן כל משפט בספור טעון במשמעויות רבות ועולות ממנו, שאלות דתיות-תאורטיות כבדות משקל (הנחש הוא גם כן יציר כפיו של האל – אז איך הוא יוצא נגדו בחוצפה שכזאת?, אם האל מקלל את הנחש לזחול על גחונו – כיצד הלך הנחש קודם? כמו האדם?, איך יודע הנחש שחווה ואדם לא ימותו מאכילת פרי העץ – הרי אלוהים אמר להם במפורש ש"מות ימותון"?). בנוסף יש לשים לב שהנחש הוא החיה היחידה כמעט (למעט אתונו של בלעם, שמדברת רק באופן חד פעמי כדי להעביר אליו את דבר ה') שזוכה למתת האל כמו האדם – יכולת לדבר. כל הספור על פתוי חווה מרמז איפוא שהנחש הוא ישות יוצאת דופן ובוודאי איננו כמו כל החיות האחרות.
לעיתים נדמה שהתורה מנסה לצייר את הנחש כמעין ישות אלוהית (אולי שונה מהאל עצמו או מתחרה לו) שיש לה רצונות משלה והיא מנהלת מלחמה עם האל עצמו. ענין זה ענין גם את חז"ל וגם את המפרשים האחרים של התורה שבאמת רואים בנחש כמיצג את כוחות השחור (יש מבין החוקרים הלא יהודים שנוטים לומר שזה גם המקור למונח שטן ביהדות: האל-הנחש המצרי - שהיה בין השאר גם אל השאול וכוחות השחור - נקרא אמנם סת אך במקומות אחדים בהרוגליפים הוא מופיע בשם סת-הן – שם שהשתנה אצל היהודים לשטן.

החוקרים הללו טוענים שהיהודים שהושפעו רבות מהתרבות והדת המצרית הפכו את אל-הנחש הזה לשטן ורק כך אפשר להבין את כל ספור הנחש וחווה). למרות כל הכתוב למעלה אין בתורה או בתנ"ך מקום אחד שכתוב בו במפורש שהנחש הוא ישות שטנית או נציג של כוחות הרוע. הכל מופיע במרומז כיאות לעיסוק במסתורין ובמה שנעשה במחשכים (ובאמת תורת הסוד היהודית – הקבלה – אכן מתיחסת לנחש כאל סמל כוחות הרוע וגם בה מופיעים ספורים רבים המסבירים את מהותו של הנחש כמיצג הרוע).

ראוי לומר אבל דבר נוסף: הנחש מופיע בתורה גם בהקשרים אחרים: כסוג של מלאך (שרף), כסמל השקר ונציג החוכמה, כאויבו של האדם וכמיצג אלים אחרים אויבי ה'. כלומר אין כאן שפיטה ערכית של הנחש אלא הוא בעצם מהותו אכן מיצג את כל אלה.