הנחש בתרבויות העולם העתיק - יוון העתיקה
במיתולוגיה היוונית אנו מוצאים גם כן אלים רבים דמויי נחש או אלים שנחשים מלווים אותם או שהאל (וביחוד זאוס) מתחפש לנחש כדי לברוח מאויביו. הנחש מזוהה איפוא בתרבות היוונית כישות אלוהית כזאת או אחרת והדוגמאות לכך רבות מאוד: זאוס האולימפי מתחפש לנחש כדי להשתתף בטקסים של אלת האדמה, זאוס גם מתחפש לנחש כדי שיוכל להתעלס עם האלה ראה (שגם לה צורת נחש), זאוס מתחפש לנחש כדי לברוח מאביו הענק כרונוס, הרודף אותו, האל שיסד את אתונה (קקרופס שמו) נוצר מהאדמה והיה חצי אדם חצי נחש, הסמל של האלה אתנה (האלה ששמרה על אתונה) היה הנחש ועל המגן שלה היה מצויר נחש כזה.
במרכז העולם (בדלפי כמובן) שומר על המקדש הקדוש (של האורקל הידוע מדלפי) נחש ענק (ששמו פיתון) ששמר על המקום הזה כל עוד היה שייך לאלה גאיה (אלת האדמה). כל העולם פחד פחד מוות מהנחש הענק הזה עד שלבסוף בקשו האנשים מאפולו שיבוא ויהרוג אותו ואכן הוא בא מהאולימפוס, ירה בנחש הזה חץ זהב מקשת הכסף שלו – והרגו. מאז הפך המקום מקודש לאפולו שהיה הפטרון של האורקל הזה.
מענין לציין שהמילה דלפוס ביוונית פרושה גם "רחם" ודלפי אכן נחשבה לרחם של העולם. הכוהנות שנבאו את העתידות במקום הזה (הפיתיות) עשו את הפעולה הזאת בתוך המערה שנמצאת מעל כל המקדשים במקום. המילה היוונית למערה היא גם המילה ביוונית לוגינה. כלומר למקום הייתה גם משמעות מינית-רבייתית. ובתוך כל אלה (כסמל פאלי עצום וברור) נמצא אותו נחש פיתון ענק שברור מאליו שהיה לו קשר (לדעתם של היוונים) לתהליך הרבייה ומקור החיים עלי אדמות. הנחש מופיע בתרבות היוונית גם בהקשרים רבים נוספים: האלה מדוזה (נקראה גם הגורגונה. הייתה אלת הזעם ובמקביל גם ידו הקשה של הצדק) שערותיה היו נחשים ואסור היה להביט בה בגלל מראיה הנפלא. בנוסף להיותה נציגה של כוחות הרוע הייתה גם – לפי מסורות אחרות ביוון – הנציגה הנקבית של החוכמה, גם דיוניסוס אל היין נולד כנחש, נתפס על ידי הטיטנים ונאכל על ידם ורק לאחר מכן נולד מחדש בצורה של בן-אדם (שוב מופיע כאן המוטיב שהנחש קשור לחיים מחדש, חיים אחרי המוות – כאמור כל זה בגלל יכולתו להתנשל ולהיפטר מהעור הישן ולהכנס לתוך עור חדש כל פעם
בפנתאון האלים היווני היה אל אחד יחיד ומיוחד שהיה רואה ולא נראה ושימש (לפי הנחיית זאוס) כמעין מלאך שומר לכל האנשים החשובים ואף יעץ להם עצות טובות איך לנהל את עניניהם. אל זה (כשכן הצליחו לראותו…..) היה בעל צורת נחש כלומר כאן זיהו את הנחש כמיצג את החוכמה והתבונה, גם המונח "דרקון" (שזה בעצם נחש ענק מכונף בדרך כלל) בא מן המיתולוגיה היוונית: דרקו זה נולד לזאוס ואחרי לידתו קדמוס תפס אותו ורצח אותו. אחרי הרצח יסר אותו מצפונו (מעין ספור קין והבל) והוא פנה למומחית לנחשים – האלה אתנה. זו אמרה לו לשתול את שיני הדרקון באדמה ומזה יצא צבא שלם וגדול שנלחם במלחמות גדולות וקשות (לא כל כך ברור במי?) עד שנשארו ממנו רק 5 חיילים. בעזרת חמשת האנשים הללו קדמוס ייסד את העיר תביי והפך למלך אילריה. הוא התחתן עם הרמוניה (כן, כן – זו מהמוזיקה…) אך אז נזכר זאוס במעשיו של קדמוס והפך אותו (ואת הרמוניה) לאלים-נחשים. אלים אלה גם דרשו (וכנראה קיבלו) נחשים כקרבנות בפולחן שלהם. את דרקו המסכן לא יכול היה זאוס להחזיר לחיים ולכן נתן לו חיי נצח כקבוצת כוכבים.
במיתולוגיה גם מופיעים נחשים כחלק מיצורים אחרים כמו למשל הכימרה שהייתה מעין יצור זדוני בעל 3 ראשים שאחד מהם היה של נחש. במקביל גם שימשו הנחשים כשומרים אימתניים של כל מיני אוצרות חשובים: הנחש לדון שמר על עץ תפוחי הזהב של הספרידס. היה זה נחש ענק בעל קרניים שהתפתל מסביב לעץ וכך שמר עליו. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מספר שעצי הבושם של ערב נשמרים על ידי נחשים מכונפים שסכנת מוות להתקרב אליהם. אל הרפואה היווני היה כמובן אסקלפיוס שהצטייר בדמיונם של היוונים כנחש (את הקשר של הנחש לרפואה ראינו כבר מקודם).