הנחש בתרבויות העולם העתיק - פניקים
לפניקים הקדומים היה אל נחש ששמו היה בסיליסק. זה הוא האל הפאלי הראשון (אל שצורתו מזכירה את איבר המין הזכרי) וכמוהו הופיעו מאוחר יותר בתרבויות שונות. השם הזה ניתן אחר כך למקדשים לאל הזה ולבסוף חדרה המילה הזאת (בשיבוש קל – בסיליקה) גם לתרבות ההלניסטית (יוונית רומית) כמאפיין ארכיטקטוני של מקדשים. הנצרות העתיקה את צורת הבסיליקה גם לבניית כנסיותיה וכך קרה שאפילו כנסיית פטרוס הקדוש ברומא היא כנסייה בסילקיאלית הנושאת זכר למקור הפאלי של המבנה בכיפה גדולה הנישאת מעל המבנה הזה. האל הזה בסיליסק היה אל מכוער בצורה זוועתית עד כדי כך שכל המסתכל בו – מת במקום. לפי גרסה אחרת אסור היה להסתכל עליו שכן הוא היה מסוגל להרוג במבט אחד מעיניו. המוטיב הזה (של אל נחשי ההורג בני אדם במבט) חוזר אחר כך במיתולוגיה היוונית וידוע הספור על פרסאוס ההורג את המדוזה (אלה ששערותיה נחשים שאסור היה להביט בה מאותן סיבות שנמנו למעלה) באמצעות מראה כך שלא היה צריך להביט בה ישירות. האל בסיליסק היה ידוע כנחש בצורתו, נשיפותיו והיכולת הקטלנית שלו.