הנחש כסמל לנצחיות
אבות אבותינו נתקלו כנראה בתופעה בה נחשים אחזו בקצות זנבותיהם והחלו להתגלגל כך במעגל שאין לו ראשית ואין לו אחרית. (הספור הזה מופיע במיתוסים של עמים רבים במקומות שונים בעולם אך היום ידוע שאין אף נחש שאכן מתנהג כך וכנראה שהמיתוס הזה נובע מהתנהגות של מין נחשים שנכחד או מאי הבנת התצפיות). תופעה זו גרמה למיתוסים רבים וגם לכך שהנחש הפך להיות סמל הנצחיות.
בהתגלגלו כך אין לו ראשית ואין לו אחרית. במקרים רבים הופך הנחש המתעגל הזה לספירלה המיצגת את הנצח (ואת הנחש) וספירלות כאלה מופיעות בהרבה מקרים על הפסלים הקדומים או לידם. מענין לציין שהספירלה היא אחד מסמלי האלוהות הנפוצים בעולם והיא מופיעה ככזאת באמנות הדתית האינדיאנית, האסיאתית, האפריקנית, האוסטרלית והאירופית. הנצרות ירשה את הסמל הזה מהתרבויות שקדמו לה (התרבות היוונית – רומית) ןמהר מאוד החלו להופילו ספירלות כאלה מעל ראשם של המלאכים, ישוע, מריה וכל הקדושים למיניהם. הספירלה באמנות הנוצרית באה להבדיל את הדמויות הללו מבני תמותה רגילים כלומר היא מסמלת את הנצחיות (וכמובן גם את השיבה לחיים אחרי המוות – אותה מיצג הנחש כפי שכבר הראינו למעלה).