איפיון
לנחשים מבנה גוף מאורך, מכוסה קשקשים. הם חסרי גפיים. רק במספר קטן של משפחות, יש מעט מינים בעלי שרידים כלשהם של גפיים אחוריות (במשפחות החנקיים והפיתוניים. בארץ: לחנק המשריץ למשל).

לנחשים אין פתחי אוזניים חיצוניים.

עיניהם מכוסות בעפעפיים מאוחים ושקופים היוצרים דסקיות שקופות שמכנים "משקפים".

לשונם ארוכה ומפוצלת וניתנת להישלף מן הפה באורך ניכר.

לנחשים פתח ביב רוחבי וזנב שהוא על פי רוב קצר מן הגו. לזכרים שני איברי הזדווגות, בעלי בליטות וזיזים.

קדרת המוח בגולגולת גרמית כולה. הלסתות התחתונות נפרדות ומחוברות בחלקן הקדמי על ידי רקמות גמישות, וכל לסת היא בעלת תנועה עצמאית.
הנחשים מצטיינים בגוף גמיש בעל עור חלק ומתוח, חסר התגרמויות. הקשקשים מסודרים בשורות אורך ומספרן יכול לשמש להבחנה בין מינים שונים. בגחון הקשקשים הם בדרך כלל בצורת לוחות רוחביות ("מגיני גחון"). ברוב המשפחות המגינים סגמנטליים ומספרם שווה למספר החוליות. קשקשי הראש הם על פי רוב בדמות מגינים שטוחים, המסודרים בצורה אופיינית. במינים מסויימים, כגון הצפעוניים, קשקשי הראש אינם נבדלים הרבה מקשקשי הגו. לרוב הנחשים (למעט בני משפחת הנחשיליים) יש לאורך הצד הגחוני של הבטן רק שורה אחת של מגינים הרעופים זה לזה (בניגוד ללטאות שאצלן מסודרים המגינים בגחון בשורות אחדות זו בצד זו).
מאחר והעור של הנחש עשוי משכבה קרנית דקה של תאים מתים הרי שכדי לגדול הוא חייב "להחליף" את העור בתהליך ההתנשלות: בתקופה שלפני ההתנשלות הנחש עצבני ומחפש מחסות להתחבא בהם כדי שלא יופתע על ידי טורפים. בשלב הראשון נפרדת השכבה הישנה מהשכבה החדשה שנוצרה מתחתיה. אחרי השלב הזה חודר נוזל נסיובי עכור בין האפידרמיס החדש והישן והעור כולו מקבל גוון אפור-כחלחל. מאחר וגם ה"משקפים" שעל העיניים הם חלק מהאפידרמיס הישן הרי שגם הם ירדו עם הנשל. בשלב הזה העיניים מעכירות (בגלל חדירת הנוזל הנסיובי בין שתי שכבות האפידרמיס) והנחש אינו יכול לראות. לאחר כמה ימים כאלה המשקפים מתבהרים ומתחיל שלב ההתנשלות עצמו: הנחש מחכך את האפידרמיס החיצוני (הישן) באבן או כל עצם קשיח אחר וזאת באזור השפתיים.
כאשר העור ניתק הוא מתקפל לאחור והנחש זוחל לאיטו מתוך העור של עצמו ויוצא ממנו כמו מתוך כפפה – שכן האפידרמיס הישן מתהפך תוך כדי זחילתו של הנחש מתוכו. הנחש משיל את עורו – איפוא – בחטיבה אחת. נחש שהנשל שלו איננו שלם, סימן שהוא חולה.