סקר מערות בנגב
מערה, צלם: שי ניר
מערות בנגב \ אחיאב שחר
הרעיון לביצוע סקר מערות בנגב נולד מפני שהידע אודות מערות במרחב הנגב מועט יחסית, והחומר המועט שנאסף לא נערך בצורה מקיפה ומסודרת. כבר מילדותי נמשכתי אל המחשכים הנסתרים של העולם התת קרקעי, ובהגיעי לביס"ש שדה בוקר מצאתי לנכון לנתב אהבה זו לטובת מחקר מעמיק. בפנותי למלח"ם (המרכז לחקר מערות בישראל) בבקשת תמיכה מקצועית ושיתוף פעולה בעבודה נעניתי בחיוב, מבחינתם יוזמה מעין זו היא ברוכה ומקדמת.
מערות טבעיות בנגב
על מנת שיווצרו מערות קארסטיות ישנו צורך בכמות מסויימת של משקעים שתרד על משטחי סלע גירני או קירטוני. הגשם שיורד על פני הקרקע מחלחל אל תוך סלע הגיר או הקרטון דרך סדקים וחריצים. טיפת הגשם שיורדת מן העננים אוספת בדרכה מטה חלקיקים מן האוויר שהופכים אותה לחומצית, כמובן שרמת החומציות של המים תלויה ברמת זיהום האויר המקומי. בנוסף חומרים אורגניים שנמצאים במעטה החיצוני של הקרקע מוסיפים לחומציות מי הגשמים שמתחילים בתהליך החילחול. ככל שהאוויר יהיה יותר מזוהם הגשם יהיה יותר חומצי. אם כן אותה טיפה חומצית של מים "תמיס" באטיות את סלע הגיר או הקירטון ותיצור בו חללים. כמובן שתהליך מעין זה לוקח תקופות זמן ממושכות (אלפי שנים). חללים כאלה נקראים מערות קארסטיות. עולמן החבוי נגלה לעיני האדם רק כאשר נפרץ פתח לעולם העל קרקעי, בין אם הוא נעשה ע"י אדם ובין אם הוא נפער בצורה טבעית.
הנגב הוא אזור מדברי. מדבר מוגדר כשטח שבו יורדים פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה. כמות משקעים כזו לא מספיקה להיווצרות תהליכים קארסטיים, אם כן עולה השאלה, איך יש בכל זאת מערות קארסטיות בנגב? התשובה לכך טמונה בעברו האקלימי של המדבר הנגבי.
כחלק מתנועת הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ היה הנגב קרוב יותר לקו המשווה כשהוא שייך בצורה חלקית ללוח הערבי. קרבתו לקו המשווה גרמה לאקלים המקומי להיות רווי משקעים (תקופת הטריאס הגיאולוגית 225 מליון שנה). ניתן לומר שעד התקופה הניאוגנית עוד היו בנגב כמויות משקעים שאפשרו היווצרות של תופעות קארסטיות. מערת זלזל אשר בשיפולי רכס ירוחם נוצרה מתהליכים קארסטיים בסביבות תקופת הניאוגן. מערת זלזל היא רליקט (שריד) גיאומורפולוגי של אקלים קדום בנגב. הוכחה מעניינת לכך שהנגב המדברי היה פעם שופע צמחייה טרופית או ים תיכונית שנהנתה מגשם בכמויות שלא מוכרות לנו כיום מהאזור הנ"ל.
מערות מעשי ידי אדם
מתוך הסקרים הארכיאולוגיים בנגב עולים מספר אתרים המוגדרים כמערות מגורים השייכות לאוכלוסיה המקומית בנגב מתקופות שונות.
בעלי חיים החיים במערות הנגב- ארבל לוי
מבין בעלי החיים, יש הבונים את ביתם בין ענפי העצים, יש החופרים מחילות, יש המסתתרים מתחת לאבן ויש המנצלים כוכים טבעיים ומערות.
כשמדברים על מערות אי אפשר שלא לדבר על עטלפים!
עטלפים קיימים בעולם כבר מלפני 50 מיליון שנה - תקופת האיאוקן. הם שייכים למחלקת היונקים והם המעופפים היחידים במחלקה זו.
בעולם 990 מיני עטלפים המחולקים לשתי קבוצות עיקריות:
  • עטלפים גדולים: כ-160 מינים המאופיינים בפרצוף מאורך, חלל אף גדול ועיניים גדולות. הם בעלי חוש ריח טוב וחוש ראייה טוב.
  • עטלפים קטנים: כ-830 מינים המאופיינים בפרצוף פחוס בעל קיפולי עור באזור האף והאוזניים, העטלפים הקטנים מתמצאים במרחב ע"י תהודה וקול.
בארץ 32 מינים של עטלפים מתוך סה"כ 100 מינים של יונקים החיים בארץ. ברוב המקרים העטלפים הקטנים הם אלו שחיים במערות.
מה שמאפשר לעטלף להתמצא בחשכה מוחלטת בתוך מערה, זו היא האקולוקציה (התמצאות בעזרת תהודה)- העטלף צועק בקריאות קצובות לחלל, את החזר הקול של הקריאות הוא קולט באברים מיוחדים הממוקמים בראשו, מההחזר של הקול הוא "יודע" להרכיב תמונה.
בנגב כל העטלפים הנם עטלפים קטנים וכולם משתמשים באקולוקציה להתמצאות במרחב.
מיני העטלפים הדומיננטים בנגב:
פרסף הנגב (Rhinolophus clivosus acrotis)– זהו עטלף קטן הנפוץ בדרום מערב אסיה צפון אפריקה, בארץ מצוי בנגב ובערבה.
אורך גופו כ5.5 ס"מ ומשקלו כ-8 גרם. לעטלף זה בקדמת הפנים ישנו איבר המזכיר בצורתו פרסה, מכאן שם הסוג.
אשף מצוי (Tadarida teniotis ruppelli)- עטלף קטן, אורך גופו כ7-8 ס"מ לא כולל הזנב, משקלו כ- 22-24 גרם.
נפוץ בעולם בדרום אירופה, אסיה ודרום אפריקה, בארץ מצוי בעיקר באזור הים תיכוני אך חודר גם לנגב.
האשף חובב מערות וסדקים צרים לכן קשה מאד לראותו באור יום.
זהו העטלף היחידי שניתן לשמוע את קולות הציקצוקים שלו באוזן בלתי מזוינת.
מלבד העטלפים גם מיני בעלי חיים אחרים מנצלים את המערות והכוכים.
טורפים גדולים כמו הנמר הצבוע הזאב והשועל לא יהססו להיכנס למערה קרירה להעביר בה את שעות היום החמות.
לי ידועה תצפית אחת באזור שדה-בוקר על נמר שנכנס למנוחת יום במערה טבעית (לא מחילה חפורה).
גם הזוחלים מנצלים את נישת המערות- שממית בתים, ומניפנית מצויה, מוצאים את המערה כבית גידול אידיאלי, המערה מספקת להם מכסה קריר ולח מהשמש המדברית.
גם נחשיים נהנים מקרירות המערה, המשמשת להם אזור מצוין לטרוף עטלפים ושממיות.
במקרים רבים מצאתי נשלים של נחשים במערות וכוכים- להבנתי הנחשים המידבריים יעדיפו להתנשל במקומות חשוכים וסגורים.