חיי קבוצה
אז ככה! זה שאנחנו עובדים ולומדים ויוזמים ותורמים (ונתרמים), לא אומר שאין לנו חיי חברה! כי כשהשמש שוקעת (וגם הרבה לפני כן) הגיטרות, הבירות והנרגילות משתחררות לאוויר העולם...
חיי החברה בקבוצה מתחילים עוד הרבה לפני הזמן החופשי שלנו, זה מתחיל עוד בערבים אישיים שאנחנו מארגנים. הקונספט הוא מאוד בסיסי: אתה מקבל שעה וחצי שבה כל חברי הקבוצה יושבים ומקשיבים לך מדבר על מה שבא לך; החל מזיכרונות ילדות רחוקים וכלה בסרט האהוב עליך או תיאורית הקונספירציה האחרונה שפיתח המוח הפאראנוידי שלך (במקרה שלי). זה לא כל כך קל לעשות ערב אישי, אבל זה גורם לקבוצה להיפתח ולדבר במישור האישי ביותר, ככה לדוגמא יוצא לנו לגלות שלעמרי היה שכן עם נחיר אחד (!!!) שגידל עז (?!!) בפרדס ליד הבית (!?!?!?!). אבל ברצינות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נידמה לכם להעביר שעה וחצי על עצמך. אפילו עבדכם הבוגדני, שידוע בנטייה שלו לפטפט גם בלי כל קשר למציאות, רק עכשיו עלה על רעיון לערב האישי שלו, ככה שהערבים האישיים כשמם כן הם: אישיים!

מלבד הערבים האישיים יש עוד המון דברים מעניינים שקורים ביננו, וזה הגיוני לחלוטין בהתחשב בעובדה שאנחנו 21 חבר'ה בני 18-19 שגרים עמוק עמוק אחד בתוך ה... אמ.... "אוזן" של השני. החיים ביחד מאלצים אותנו לוותר על המון דברים שממש ממש בא לך לעשות אבל אתה פשוט לא יכול, כמו לשמוע מוזיקה באמצע הלילה, או להתקלח לבד... ככה שעם הזמן אנחנו לומדים איך לחיות ביחד בקבוצה. זה לא פשוט... זה לא קל... אבל זה תורם המון להתפתחות האישית שלנו כאנשים.

מעבר לצד הרציני יותר שבכל הקטע הזה של החיי קבוצה, מיותר לציין שהבדיחות האישיות פה פורחות, ובמילון העברי-מכינתי הפרטי שלנו ניתן למצוא ביטויים לא קשורים לחלוטין כמו: "מהקשים ביותר אח שלו", "שלום! שלום לך!" ועוד כמה דברים שלמראית עין יגרמו לכם לקרוא לאנשים הנחמדים בחלוקים הלבנים לבוא לקחת אותנו לחדר נחמד ומרופד... אבל אצלנו אלה חיי היום יום! כך יוצא שאני חוזר הביתה בעודי רגיל לדבר ב"שפת המכינה", חברים שלי עוצרים אותי כל שתי שניות להסברים וביאורים, וההורים שלי בטוחים שאני מאבד את שפיותי אט-אט אך בביטחון.

חיי החברה שלנו מתפתחים בכל רגע נתון, אם זה טיול, שעור, התנדבות או סתם התבטלות של הערב ליד הצוק. אף רגע הוא לא כמו שהיה, אבל מה שחשוב בסופו של יום, זה שכולנו תמיד קמים בבוקר עם חיוך על הפנים, או סלוטייפ של ועדת שמות... אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי...

אלדד שי ילין פטר
מילון המכינה
ערבי מכינה
ערבי המכינה שלנו הם ההזדמנות להפגין יצירתיות ורוח שטות, גם מצד המארגנים וגם מצד חברי המכינה המשתתפים.
אני שמחה להציג כעת שניים מערבי המכינה שאירגנו השנה, לא כסקירה של מה שהיה אצלנו, אלא כמתודה מאורגנת לכל מי שירצה להשתמש בה.
אתם מוזמנים, אנחנו נהנינו!
ערב צבעים
ערב אטומי