הופעת המאובנים
סול: תגיד יגאל: לא נמאס לך?

יגאל: ממה? מסדנת גליל חורש ואקולוגיה?

סול: לא, מזה שצוחקים עליך כל שנה במסיבות סיום

יגאל: כשצוחקים עליך או על עזרא זה מצחיק אותי אבל כשצוחקים עלי זה מרגיז אותי

סול: אז מה אתה רוצה?

יגאל: זו הזדמנות בינלאומית לעשות פעם "מסיבת סיום" על התלמידים. מה יש רק להם מותר לצחוק עלינו?

סול: אז מה זה תלמיד בכלל?

יגאל: זו חיה שהמציא השטן של המורים

סול: מה אתך, זה לא יפה לדבר ככה

יגאל: בסדר יש הגדרה אחרת – "זה הדבר היחידי בבית הספר שמפריע לעבודה התקינה" ובכלל בית הספר האידיאלי היה בית ספר בלי תלמידים רק עם מורים ומנהל

סול: רגע, בשביל מה צריכים מנהל?

יגאל: בלי מנהל - עם מי המורים יריבו?

סול: אז למה התלמיד מפריע לעבודה?

יגאל: כי תלמיד זה חיה שלא מבינה בשעון, יש לה תואר שלישי (מראש) בתרוצים ואם הייתה משקיעה בלימודים את מה שהיא משקיעה בתרוצים האלה היו כאן היום 1500 בעלי פרס נובל, מתמחה בקנה מידה גדול בשליפים (והשיא: שליף שאומר איפוא כל השליפים האחרים), בדרך כלל מעשנת כל מה שזז ואם אפשר על הגג של הסמינר – מה רע?, שותה כל דבר ואפילו בירה שחורה, מכירה את פארק בן-גוריון בכל מיני שעות מוזרות ולאו דווקא בבודדים, מומחית בהברזות וביחוד לטיולים לכל העולם חוץ מאשר לבית הספר (והשיא: תלמיד שיושב כאן ולא ננקוב בשמו והצליח להתברבר בהברזה – הלך לנחל צין ומצא עצמו בנחל הבשור באמצע השלג).

סול: תלמיד זה גם מישהיא שיכולה לשאול שאלה ובאמצע השאלה היא נרדמת (מילא בזמן התשובה אבל מה זה אומר אם זה קרה באמצע השאלה ועד היום לא ברור מה היא הייתה).

יגאל: תלמיד זה חיה שעוזרת לחברה (כשלא צריך) אבל לא שמה לב שהתשובה היא בכלל לשאלה אחרת, תלמיד זה חיה שיש לה שני סוגי אמת: האמת האמיתית והאמת שמוכרים למורים

סול: תגיד ומה זה "תלמיד סביבתי"?

יגאל: זה כל מה שנאמר למעלה ובנוסף שערו מגיע לרצפה, בלי נעליים בכלל, כמה שיותר חורים במכנסיים זה יותר טוב ורצוי לא להתקלח שנתיים – ובהתאם גם רצוי שהבגדים יהיו בצבע העור של זה שלא התרחץ שנתיים. לפעמים יש מהדורות שמחוברות משום מה לאיזה משקפת ותרמיל קטן ואז יש סיכוי טוב שהתרמיל ילווה אותם לכל מקום ביום ובלילה וכולל לשרותים.

יגאל: ומה זה לימודי סביבה?

סול: זה "חזיר ים"

יגאל: עוד פעם יש לך בעיה בעברית?

סול: מה פתאום? כמו שחזיר הים איננו חזיר ואף פעם לא ראה ים כך גם לימודי סביבה: לא לימודים ולא סביבה. בדרך כלל לימודי סביבה זה דבר שישנים כשלומדים אותו, צורחים כשמתארים אותו, לא תהיה מסיבת סיום בלי קללות עליו ובסוף משום מה רוב אלה שלמדו אותו, איכשהו קשורים לענין הזה עד היום.

יגאל: תגיד וזה ככה היה גם במחזור א'? וב'? הרי שם כולם היו קדושים שחייהם הוקדשו לציפורים ומעולם לא הפריעו למורה ובכלל מרוב התלהבות הם רק למדו טיילו והתפלספו בענינים העומדים ברומו של עולם

סול: מה פתאום! תדע לך תלמיד הוא תמיד תלמיד וגם הקדושים הללו עשו אותו דבר, למדו אותו דבר רק שלהם לא הייתה מסורת שאפשר היה להגיד להם כמה פעם היו התלמידים מוצלחים לעומתם.

יגאל: רגע, אז מה עם התלמידים היום?

סול: "אותה הגברת בשמלה אחרת". להם כבר אפשר לספר על השנים הנפלאות הקודמות אבל אנחנו יודעים שזה תמיד היה ותמיד יהיה אותו דבר – התלמיד נולד כדי לסדר את המורה והמורה נולד כדי לברבר להם ולנדנד להם וכנראה שכך קבע אלוהים בספר בראשית. לכן כך יהיה גם בכנס היובל (50) שאז אתם תבואו עם הקטטר ותאמרו את אותם הדברים ותתעצבנו מאותם ענינים – כך שיהיה שמח.