עמוק לתוך המדבר המזרחי בירדן

המרחבים של קע אל ג'פר. צילם: איתן בינו.

עניין

מרחבי מדבר אינסופיים של כלום- רק חמאדות שחורות וואדיות מתונים. עוצמת הדממה והמרחבים הריקים מסימני אדם שהעין לא מסוגלת לקלוט. מלחות, מיראז'ים ומים אמיתיים בקע אל ג'פר. בדואים נוודים שנעים עם עדריהם בתורם אחר מרעה הרחק מיישובי הקבע.  אתר מגאליתי מדהים בשם  גולבן באני מורה שמעיד שלפני כ-5000 שנה האזור ידע ימים רטובים יותר.  מסע לתוך המדבר והנפש, רק למשוגעי מדבר אמיתיים. 

בריכות מים בקע.
מידע

לתיאום הטיול, רכב מלווה ולהשכרת אופניים- יוסוף חסאנאנת yousifl77@yahoo.com 

בכל האזור אין קליטה סלולארית,  אין מים ודלק ולכן חשוב להצטייד במספיק מים ובג'ריקן דלק נוסף. כדאי מאד להצטייד ב-gps  כדי להתמצא על המפה שהיא בקנה מידה של 1:400,000. תמורת תשלום נוסף, ניתן לבקש מיוסוף לשכור טלפון לוייני.   העונה המומלצת לטיול היא חורף או אביב  ובשום מקרה לא בקיץ  באזור הצחיח הזה. עלות לאדם כולל לפי ארבע משתתפים - 417 דולר כולל השכרת אופניים ואוכל. 


השתתפו:  חזי יצחק, איתן בינו,  יריב כסיף ויהודה פלד. 

מסלולי אופניים נוספים במדבר המזרחי בירדן
לאן?
תיאור הטיול

תאריך: 8-11.4.2016

המרחבים הריקים  של המדבר המזרחי בירדן מרתקים אותי כבר מספר שנים.  אזורים שעל פי המפה אין כמעט אתרים בעלי עניין, לא מקורות מים, לא כפרים ולא ישובי קבע, מעט בדואים המגיעים בעקבות מרעה עונתי בשנים גשומות.  בקיצור שממה אמיתית שיד האדם עוד לא הזיקה לה וזה אולי סוד קסמו של האזור וזה שמשך אותי אליו. במסעות הקודמים לא העמקנו לחדור מזרחה והיינו בעיקר באזור קע אל ג'פר, אך מה מסתתר הלאה מזרחה? מה כיצד נמשכים המרחבים הריקים הללו אל ואדי סירחאן וערב הסעודית, אותו שקע מפורסם שבו עברה דרך השיירות הקדומה שחצתה את מדבריות ערב הסעודית והמשיכה לכיוון תדמור היא פלמירה במדבר הסורי ולדמשק. בסתר ידעתי שגם המדבר  הצחיח ביותר טומן  בחובו סודות הנסתרים מהעין ורק המעז לבוא בשעריו יזכה לגלות אותם. 

יצאנו אחר הצהריים מגיאפר העיירה היושבת במערבו של השקע שהיא מעין שער הכניסה למדבר המזרחי ורכבנו דרומה. חלפנו על פני בתי חומר מטים לנפול  השייכים לכפר הקדום יותר שננטש. מלבד איימן ועוזרו התווה אלינו בדואי מקומי משבט החוויטאת בשם אבו סמי שהכיר את האזור וגר בשוליו. הבדואי הזה היה היחיד שהכיר את  הדרך ועל פי יישק דבר.  פנינו שמאלה לדרך עפר שעברה על פני שטחי חקלאות שהושקו ממים שנשאבו מבארות מקומיות.  מיזם חקלאי זה הוא יחסית חדש ולא ראיתי אותו  בטיול הקודם באזור. המשכנו להתקדם מזרחה בשוליים הדרומיים של הקע העצום ששטחו 240 קמ"ר. מידי פעם חלפנו על פני שטחי בוץ שהתייבשו והתבקעו ויצרו דגמים מעניינים. האזור היה שטוח לחלוטין מאופק לאופק.
סדקים בבוץ בקע אל ג'פר.

הרחק קדימה נראו כעין אגמי מים, האם אלו מיראז'ים או שמה מים אמיתיים שנקוו מימי  הגשמים העזים שירדו כאן לפני כשבוע. להפתעתנו הרבה, התברר שאלו הם מים אמיתיים. קע אל ג'אפר שמנקז שטח עצום,  מוצף לעיתים במים. המים הנמוכים והבוץ מסביבם יצרו מכשול בלתי עביר לרכב שנאלצנו לעוקפו מדרום. דרכי הרכב הישרות החוצות אותו לכיוונים שונים מלאו מים ויצרו מעין פסים כחולים שהשמיים השתקפו בהם. זה היה מחזה מוזר לראות את חזיון התעתועים הזה קיים במציאות. 

חברים.
רכבנו כ-37 ק"מ עד שהערב ירד ואז עצרנו לחניית לילה. אבו סמי קושש מעט עצים והבעיר מדורה. הלילה ירד  ועלטה ירדה על המדבר.  אי שם הרחק באופק  עלה אור של יישובים רחוקים שהעידו שעדיין לא הרחקנו לעומק המדבר. איימן ועאהד הכינו מקלובה  שהייתה יכולה להספיק לחמולה בדואית למשך שבוע וכמובן שאת רובה הם זרקו. הבוקר עלה ויום מעונן יקדם את פנינו. המשכנו להתקדם מזרחה על דרכי עפר שאבו סמאי מכוון את הג'יפ על פי סימנים שברורים רק לו.
תפילה במסגד נוודים.

.  חלפנו על פני נבקות חול שיצרו שיחי צלף שהשתרעו על הארץ. בחדגוניות האדירה הזו העין נמשכת לכל פרט שבולט, אם  זה קן נמלים או ערימת חול או שלד גמל הבוהק בצבע הלבן. חצינו חמאדות שחורות ומלחות לבנות ולקות שהאופניים שעטו עליהן.  עברנו על פני מסגד נוודים שבנוי מאבנים נמוכות ובו בליטה לכיוון מכה. אבו סמי שהקפיד להתפלל חמש פעמים ביום, ניצל את ההזדמנות ועצר להתפלל במסגד הפשוט וכרע לכיוון מכה. האיסלאם אכן צמח מתוך המדבר והמראה של אבו סמי העטוי בגלביה וחבוש בכפיה אדומה בלב המרחב האדיר הזה העידה על כך. 

גולבן ואדי מורה.

המשכנו להתקדם מזרחה וחלפנו על פשרת המים שמפרידה בין אגן הניקוז של קע אל ג'פר לבין אגן הניקוז של ואדי סירחאן. הנוף השתנה לגבעות נמוכות שביניהן ואדיות רחבים. להפתעתנו בואדיות הייתה צמחייה רבה של חד שנתיים. החורף היה כנראה גשום.  עברנו על פני אוהל 11 ולידו מיכלית מים ולאחריו עוד אחד. על המדרונות רעו עדרי צאן, אך את הבדואים לא ראינו. הבדואים בתורם אחר מרעה לעדריהם מגיעים אף לכאן וחיים כאן מספר חודשים, כאשר את המים הם מביאים במיכליות שאותן הם ממלאים אחת לשבוע בגבים או בג'פר.

ציורי סלע- גולבן ואדי מורה.
טיפסנו לרמה שממנה ירדנו לעמק רחב שבו היו פזורים מעין מבנים עגולים בנויים מאבנים גדולות. השמיים התקדרו ורוח חזקה החלה מנשבת. ניצנו את שעות האור האחרונות לשוטט בין המבנים המגאלטיים. מאבו סמי הבנו שהאתר נקרא גולבן באני מורה    (Qulban Beni Mura)המרוחק כ-130 ק"מ מזרחית מג'פר וכן היה ברור שזהו אתר עתיק מאד. באחד המבנים העגולים מצאנו אבן ועליה חרותות של יעלים. האתר השתרע עלפני שטח עצום משני עבריו  של הואדי הרחב שנקרא אל שאב אל אביאד. מי היו האנשים שבנו את המבנים הללו וכיצד הצליחו לחות במקום הצחיח הזה? 
לאור המדורה.

מאוחר יותר הבנו שזהו אתר מגאליתי שנסקר על ידי משלחת גרמנית-ירדנית במסגרת פרויקט  Eastern Jafr Projectומתוארך  לסוף התקופה הכלקוליתית תחילת תקופת הברונזה הקדומה. החוקרים טוענים שמבני הקבורה  שייכים לתרבות נוודים שהתקיימה באזור שידע אז תקופה גשומה, שבה אזור היה מעין ערבה ובה בורות מים ואף אגמים קטנים במקביל  לתקופה של Green Sahara . אחת התיאוריות היא שתרבות רועים זו שהתבססה על בארות קדמה לתרבות נאו המדבר שהתפתחה לאחר תום התקופה הלחה בסוף האלף ה-6 לפנה"ס. מספר בארות כאלו נתגלו בחפירות במקום ומעידות על כך שבעבר מפלס מי התהום היה גבוה.  אם עד עכשיו היו לי ספקות בדבר שינויי אקלים  בתקופות ההיסטוריות, הרי  אתר הזה הניצב באחד האזורים הצחיחים בעולם, מעיד על כך בעצם אבניו.  

צילם: איתן בינו.
חזרנו  למקום חניית הלילה מתחת למדרון אבני שבו צמחו שיחי עדעד רבים. הסופה שעברה הצליחה להעיף א אחד האוהלים למרחק של כ-4 ק"מ, ואיימן יצא בעקבותיו עם הג'יפ. הלילה היינו מרוחקים מאד ממקומות יישוב ושום הילת אור לא הפריעה את חשכת הליל. בבוקר הציע אבו סמי להמשיך לכיוון ואדי סירחאן  שלדעתו היה  במרחק של כ-20 ק"מ בלבד. מצב הדלק בג'יפ לא היה מזהיר והחלטנו לרכב לשם ואחר התחיל לחזור בגי'פ לכיוון ג'פר. 
רועים במדבר המזרחי.
לא ידענו ש-20  ק"מ של אבו סמי יהפכו ל-60 ק"מ. המשכנו לרכב במורד הואדי ואחר לכיוון צפון, עלינו על חמאדות כהות וירדנו לואדיות רחבים. בדרך פגשנו בשני רועי צאן, האחד משבט חוויטאת והשני בחור כהה עור שהתברר שמוצאו מסודן והוא בא לעבוד כאן.  מסתבר שאפילו הבדואים מעסיקים עובדים זרים.  הם שוהים באזור זה כארבעה חודשים  ומחפשים מרעה לעדרי הכבשים.  המשכנו במורד הואדי שהוביל לואדי סירחאן ואבו סמי טען שבמורד יש מספר גבים המחזיקים במים. אך מים לא מצאנו, הואדי היה חרב והשעה הייתה מאוחרת והדרך עדיין ארוכה. הגענו כמעט לקצה המדבר המזרחי בירדן ועתה העת לחזור. העמסנו את האופניים מאחור  ואף שניים מאיתנו ישבו על  גב הציוד וכך התחלנו לנוע לאורך הגבול בין סעודיה לירדן. הסעודים הקימו מכשול לכל אורכו בדמות סוללת עפר גבוהה שמאחוריה כביש. לאורך הגבול  נבנו בסיסים במרחקים של כ-10 ק"מ בין האחד  לשני. לעומת הנוכחית  המסיבית של הסעודים בצד הירדני אפילו דרך פטרולים לא הייתה. 
מבסוטים.

הגבול הופקר לידיים הנאמנות ולכספם של הסעודים. אב סמי הורה בנפנוף כף היד לאיימן את הדרך בביטחון בלתי מובן.  חלפנו על פני חמאדות והרי חרוט שדיונות חול מטפסות עליהם. הרים רחוקים באופק של המדבר בסעודיה שקראתי עליהם בעלילות מסעיו  של צ'רלס דאוטי שכותב בספרו "על פני ערב" על חבל ארץ זה שנקרא ארד צואנה- ארץ חלמיש: " ארץ עשיו היא שממת חצץ . אנו בגבול חוויטאת, שבט בדואי לא מצער, תוצאותיו לשני ימים. הם דומים לפלחים נודדים יותר משהם דומים לבדואים. רבים מהם עובדי אדמה כולם יושבים באוהלים. לא אשתומם אם יתגלה  כי  מוצאם הוא מהנבטים." 

על שפת המים בקע אל ג'פר.
לחניית הלילה נבחר ואדי קטן הנסתר מהגבול הסעודי וזאת כדי שלא נעורר חשד של מבריחים. בלילה הקשבנו לסיפורי הגבורה של אב סמי כיצד הוא גירש את אשתו ועד כמה  החברה הבדואית נשלטת על ידי גברים.   למחרת המשכנו  בנסיעה חולפים על פני משורי חצץ, חלקם ירוקים מהצמחים הבשרניים של אהל גבישי.  מד הדלק ברכב הראה כמעט אפס ולכן עצרנו לבקש מעט דלק מרועים שעמדו ליד  מיכלית מים  שמסביבה הצטופף עדר כבשים גדול.
רועה צאן סודני.
הבדואים נתנו להם כ- 5 ליטר סולר וסירבו לקבל תשלום עבורו. המשכנו משם הלאה בתקווה שהדלק יספיק   עד שנגיע למקום יישוב.   לאחר מספר ק"מ עצרנו ליד מאהל בדואי שמתוכו רצו מספר ילדים לאבו סמאי וחיבקו אותו. הגענו למאהל  שכלל שלושה אוהלים של אחיו של אבו סמי. הוזמנו לקפה ירוק ומר ולתה מתוק.   הילמהמאהל המשכנו  עוד כ-20 ק"מ של רכיבה עד למפעל הפוספטים גדול שכביש גישה חבר אותו לדרך הראשית מען-אל מודאוורה שבה נמצא מעבר הגבול הראשי בין ירדן לערב הסעודית שדרכו עוברים כל עולי הרגל למכה.  בדרך חלפנו שוב על אגמי מים רדודים שבתוכם  בלטו אבנים שחורות. הכביש העיד על סיומו של המסע שבו הצצנו אל עומק המדבר המזרחי בירדן שנמשך הלאה לתוך המרחבים האדירים שבערב הסעודית.  מסע זה הוא גם מסע פנימי ורוחני, כי כאשר אין מה שצד את תשומת הלב החיצונית, היא מופנית פנימה אל המחשבות.דים כרכרו מסביב לאבו סמי ושמחו לקראתו. 
מהמאהל המשכנו  עוד כ-20 ק"מ של רכיבה עד למפעל הפוספטים גדול שכביש גישה חבר אותו לדרך הראשית מען-אל מודאוורה שבה נמצא מעבר הגבול הראשי בין ירדן לערב הסעודית שדרכו עוברים כל עולי הרגל למכה.  בדרך חלפנו שוב על אגמי מים רדודים שבתוכם  בלטו אבנים שחורות. הכביש העיד על סיומו של המסע שבו הצצנו אל עומק המדבר המזרחי בירדן שנמשך הלאה לתוך המרחבים האדירים שבערב הסעודית.  מסע זה הוא גם מסע פנימי ורוחני, כי כאשר אין מה שצד את תשומת הלב החיצונית, היא מופנית פנימה אל המחשבות.