אל פסגות ירדן- טיול אל ג'בל רם וג'בל א-דמי
הנוף הנשקף בעליה בג'בל רם
זה היה אמור להיות מסע אופניים באזור ואדי רם שבו היינו אמורים לבדוק מספר דרכים אפשריות לרכיבה, אך האופניים נותרו מאחור בארץ, משום שנכון לעכשו לא ניתן להכניס אופניים ואופנועים לירדן. לא עזרו כל התחנונים לשוטרים הירדנים במעבר הגבול- הוראה חסרת כל הגיון אוסרת על הכנסת אופניים מישראל לירדן- כנראה משום שהיה ניסיון התנקשות במלך עבדאללה על ידי אדם שרכב על אופניים. יתכן שניתן בכל זאת להעביר אופניים לירדן על ידי תיאום מראש מול סוכן תיירות. על כל פנים, אזור ואדי רם הוא מרהיב גם ללא אופניים, ולמעשה מבחינת מסלולי רכיבה הוא דווקא די מוגבל. השתתפו: ישראל קיסר, אורי בנימיני, שאול לוי, גלעד דותן, אודי פינצבסקי וחזי יצחק. מלווה ומדריך ירדני: Ahmed Zelabyeh ניתן ליצור עימו קשר דרך האתר: http://www.rumstars.com/index.htm לאחמד מאהל בשטח ממזרח לג'בל חז'אלי שמציע אפשרות של לינה וארוחות בשטח. תאריכים: 7-10.4.05
אלבום תמונות מהטיול שצילם ישראל קיסר
מידע
יום ראשון
יום שני -אל מרומי ג'בל רם
יום שלישי: הקשת בג'בל בורדה ועין אל קטר
יום רביעי : ג'בל א-דמי וחזרה "בדרך המדבר אל עקבה".
מפות
סיק חז'עלי
מידע
זהו מסלול לארבעה ימים ומיועד למטיבי לכת. העליה לג'בל רם היא קשה ומסוכנת ומתאימה רק למטיילים מנוסים וחובה לשכור את שירותיו של מדריך בדואי המכיר היטב את שבילי ההר. אנו שכרנו ג'יפ ומדריך בדואי שארגן גם את כל המזון לטיול. המחיר ליום ג'יפ הוא 60 דינר ולכלכלה מלאה 25 דינר ליום אחד הכולל שלוש ארוחות. מחיר הטיול לאדם (בקבוצה היו ששה חברים היה כ- 900 ₪). מחיר הנסיעה לואדי רם הוא כ-25 דינר למונית וזמן הנסיעה הוא שעה ורבע. בכניסה לאזור שמורת הטבע, נבנה מרכז מבקרים חדש ויש לשלם שני דינר עבור הכניסה לשמורה. שאר הפרטים מופיעים בקישור: http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/wadi_rum/wadirum.htm בחודש אפריל תנאי הראות יכולים להיות גרועים בשל סופות חול ואבק ואלו בדיוק היו התנאים שהיו לנו במשך ארבעת הימים ששהינו באזור ואדי רם. בתנאים אלו התצפית מפסגות ההרים מצומצמת מאד. נהג מונית מומלץ שניתן לתאם איתו הסעות ממעבר הגבול הוא עומר שובקי טלפון: 00-962-796898829
אתר השטח הישראלי- מידע על טיולי ג'יפים ואופנועים לירדן
מסע אופניים מקע אל ג'אפר לקע אל אזרק
מסוף הגבול ע"ש יצחק רבין
אצבוע אהרון, זן מיוחד של אצבוע אירופאי
יום ראשון
לאחר ההתארגנות בכפר נסענו לכיוון ג'בל חאז- עלי הבולט במצוקי אבן החול הזקופים שלו. בצד המערבי שלו יש קניון צר שנקרא סיק חאז- עלי. הסיק הוא נקיק צר שהמים פרצו בחומה הזקופה של אבן החול האדומה (תצורת אום עשרין). זהו אתר תיירות פופולרי באזור בשל נוחות הגישה אליו. ניתן להתקדם בתוך הקניון כ-100 מטר ואחר יש צורך לטפס. בקרקעית הנקיק מספר גבי מים. אנו המשכנו בג'יפ לצד המזרחי של הג'בל למקום שנקרא חושחש. ממרגלות המצוק ניתן לטפס בשביל המסומן ברוג'ומים מעלה, אל מעל לאבני החול האדומות אל הכיפות העגולות של האבן חול הלבנה (תצורת דיסי). הטיפוס אורך כ- שעה ומגיעים לנקיק צר ויפה רחוק מהנתיבים השגרתיים של התיירים. בתוך הנקיק הצר צומח עץ פיקוס בת השקמה ובו גם גב מים. יורדים באותו הנתיב בו עלינו, דרך שלל הצורות שגולפו באבני החול. אחר המשכנו לצידו הדרומי של ג'בל רם בנסיעה בג'יפ- לתחילת העלייה של השביל שנקרא "טריק חמד", המטפס אל פסגתו של ג'בל רם. ישנו למרגלות ההר כדי להתחיל את העלייה עם בוקר.
מטפסים בקיר הימני של הסיק
יום שני -אל מרומי ג'בל רם
ג'בל רם הוא גוש הרים שאורכו -15 ק"מ. אל ההר ניתן לעלות במספר שבילי הליכה שנקראים על שמות הבדואים שגילו אותם לראשונה. הבדואים טפסו אל ההר כדי לצוד יעלים וזו הייתה המוטיבציה ללגילוי נתיבי העלייה האלה. השבילים מסומנים ברוג'ומים וכן במספר מקומות באמצעות חיצים לבנים. גוש ההרים הוא מדהים ביופיו וכולל פסגות גבוהות ומבודדות ונקיקים. חשוב מאד לא לחסוך את הכסף ולשכור מדריך בדואי מנוסה המכיר היטב את ההר (יש 9 כאלו בכפר). המחיר ליום הוא 150 דינר. "טריק חמד חמדן" כולל קטע טיפוס מסוכן ביותר ויש להצטייד בחבל באורך של 20 מטר. זהו יום הליכה מלא ומאומץ בו עולים ויורדים כ- 700 מטר. ויש להצטייד במים ובמזון ובנעלי הליכה טובות.
ערער אדום המציין את סוף הטיפוס של הקטע המסוכן
). מתחת לאוכף מצאנו פרט מעניין של מין אצבוע שהוא קקטוס השייך למשפחת האסקלפיים. בדרום ירדן יש כנראה שני מיני אצבוע האחד אצבוע אירופאי מזן אהרון והשני אצבוע קמוט אונות ואודות העלילות המרתקות סביב שני מינים אלו ניתן לקרוא בכתבתם של מאיר שוואט ופרופ'' ואבי שמידע בטבע הדברים גיליון 57. מהאוכף נשקף נוף מרהיב על ההרים ומשורי החולות האופייניים לאזור ואדי רם. אחר יורדים לואדי ונמשיך בשביל עד לפתחו של הסיק. בכניסה בולדר גדול ויפה (UTM 0730625, 3274660). השביל ממשיך במעלה הסיק שעדיין הוא רחב. הערוץ מלא ברתמים הפורחים בלבן.
אצבעות של אצבוע - טבע הדברים
נוף הכיפות הלבנות של תצורת דיסי בעלייה לג'בל רם
ההליכה היחסית נוחה מסתייימת בפתאומיות במפל שגובהו כ- 8 מטר וכאן מתחילה ההרפתקאה האמיתית. אם נביא למעלה אל הקיר הימני של הקניון, נוכל לזהות עץ ערער אדו הצומח ממש על פי התהום. לשם פנינו מועדות. ברגע הראשון זה נראה ממש דימיוני שבן תמותה יכול להגיע לשם ללא חבלים. העלייה היא מצד ימין. מתחילים לטפס בעזרת הרגליים והידיים והתהום המסחררת נפערת למטה. זה לא שביל לכאלו שסובלים מפחד גבהים. מתקדמים באיטיות ובזהירות- אסור לשגות או לאבד אחיזה. מגיעים לנקיק צר שבו יש להעזר בחבל ולטפס מעלה ב"טיפוס ארובה" על ידי דחיקת הגב והרגליים לקירות הנקיק. עוברים לאורך מדרגה צרה שמשמאל תהום איומה ומתקרבים אל עץ הערער עוד מאמץ ומגיעים לבסוף לפרש קטן וחולי המסמן את סיום קטע הטיפוס המסוכן. הדיווח הראשון על נתיב הטיפוס בנתיב זה על ידי שיך חמדן מלווה בסילוויה ברנפורד וכרמיאן לונגסטאף היה בנובמבר 1952 וכך הוא תואר ע"י סילוויה ברנפורד (הקטע מופיע בחוברת Walks & Scrambles in Wadi Rum, by Tony Howard and Diana Taylor, 1993):
הנוף במרומי ג'בל רם. צילם: ישראל קיסר
"התחלנו לעלות על חלוקי אבן ונכנסו לערוץ רחב שהוביל אל ליבו של ההר. על פי רוב ערוצים אלה הם כה מבטיחים בתחילה אך מסתיימים במפח נפש כפי שציין בעלי. אנו עקפנו את הערוץ על ידי טיפוס על מדרגת סלע מימין והלכנו לאורכה וצברנו גובה עד שהגענו לחריץ צר שהוביל אותנו הלאה אל תוך ההר אל משטח ישר וחצצי. אני זוכרת מספר שיחים שהיו מסביב למקום בו עצרנו לנוח לראשונה. מימין לנו היה מצוק אנכי ומשמאלנו סלע שבור שהוביל מעלה לחומה אדומה 1000 רגל גובהה.
מראה הנוף הנשקף מהאוכף בדרך לג'בל רם. צילם : ישראל קיסר
חמדאן טיפס ברגליים יחפות בבטחה כמו עז הרים. אנו נעלנו נעלי ספורט ושמחנו על כך. אני מניחה שזה היה טיפוס קל אבל מאד מסוכן. לעיתים באוחזו אחד מאיתנו בידו, חמדאן הוליך אותנו לאורך מדרגות אופקיות על פני המצוק. מידי פעם הגיע הזמן בו נאלצנו לעבור ממדרגה אחת לשנייה שמעליה. פעם אחת ביצענו זאת מעל ערוץ קטן שהיו בו שני עצי ערער גבוהים. לאחר שני טיפוסים הגענו בפתאומיות לכיפות העגולות והלבנות. הפסגה! צווח חמדאן. הבטנו סביבנו וראינו שאומנם היינו ברמה של פסגת ההר אך רחוק מאד מהנקודה הגבוהה ביותר. "אנו חייבים להגיע לשם!" אמרנו בהצביענו על הפסגה. "אם תלכו לשם", השיב חמדאן, "אתם תתעייפו מאד", אך עתה רוח כיבוש הפסגה פיעמה בנו והיו נחושים להגיע לפיסגה ולא להסתפק בפחות מכך.
הכניסה לסיק המוביל לגבל רם
"אתן הנשים האנגליות" אמר חמדאן, "חזקות כמו גברים" . "אתה צריך לראות את הבעלים שלנו", השבנו. לקח לנו כשעתיים במעלה הרמה ושעה נוספת של עליות וירידות במבוך של כיפות לבנות כדי להגיע לפסגה. בין הכיפות היו משטחי חצץ שחייבים היו להחזיק לחות לאחר הגשמים הנדירים שיורדים על ההר או אולי טל. להפתעתנו, מצאנו בהם ערערים שגובהם הגיע לפעמיים ואף שלוש פעמים מגובהו של אדם".
ההמשך, הוא לאורך נתיב המסומן ברוג'ומים וכן בסרט פלסטיק ירוק, והוא מוביל לאורך הכיפות הלבנות של תצורת דיסי מעלה. בתוך הלבירינט הזה קשה לראות היכן בדיוק הפסגה ויש לסמוך על סימון הרוג'מים. לאחר כשעה מגיעים למעין רמה שמתחתיה שוב נפערים תהומות אין חקר. כאן קשה יותר למצוא את ההמשך, יש לרדת ואחר להמשיך לטפס בתלילות על משטחי אבן חול מחוספסים. עוד משטח ועוד משטח והנה הפסגה נראית מעל, אבל דווקא הקטע האחרון וגם אנו התבלבלנו וטיפסנו על פיסגה מעט מצפון לפיסגה האמיתית. מלמעלה מראה מדהים- אוסף של כיפות וקניונים, חרוצים וסדוקים, ממש מדהים לחשוב שאנו הקטנים מצאנו את הנתיב בתוך האנדרלומסיה הזו. מצפון לנו, מתנשא ג'בל אום עשרין ומזרחה אוסף של הרי אבן חול המתנשאים אנכית ממשורי החולות.
אבל, הזמן דחק ואנו צריכים עוד לרדת ולהספיק להגיע למרגלות ההר לפני חשכה. הירידה בקטע המסוכן היא יותר מפחידה משום שאי אפשר להתחמק מלהסתכל לתהום כמו בעלייה ובאמת לא מומלץ למי שסובל מפחד גבהים. יורדים לאט, ובמספר קטעים על התחת. בנקיק אנו נעזרים בחבל ומורידים את התרמילים בזהירות. אבן החול האדומה מחוספסת כמו נייר זכוכית גס, הבגדים נקרעים והעור בכפות הידיים משתפשף. עוד מדרגה ועוד אחת, והנה הערוץ החולי שמסמן את הירידה נראה קרוב, והופ! אנו למטה. אכן זו הייתה ירידה ראויה לשמה! לאחר מנוחה מתחת לרתמים הגדולים שבערוץ, ממשיכים למטה על האבנים והדרדרות כדי לשחוק גם את כפות הרגליים. באור אחרון אנו מגיעים למרגלות ההר אל ואדי רומאן. עכשו הבנתי מדוע המדריכים הבדואים דורשים 150 דינר ליום עבור הדרכה לג'בל רם.
בדוי משבט החוויטאת
יום שלישי: הקשת בג'בל בורדה ועין אל קטר
הדיונה הגדולה בואדי אום עשרין מפורסמת בחול האדום שלה והיא פופולרית בקרב המטיילים המגיעים אליה ולאחר טיפוס קצר מתגלגלים במורד, מטה אל הואדי. שתי תופעות מעניינות נוספות באזור. הראשונה היא, מעגלי חצבים הצומחים בחולות. המעגלים נוצרים כנראה בשל תחרות על המים בין הפרטים הבונים את כתם הצמחייה, הגורמת לכך שאלו הגדלים במרכז מתים ואלו ששורדים הם הפרטים בשוליים. תופעה דומה נצפתה בצמחים נוספים המתרבים באופן וגטטיבי כמו עיריות ואף אירוסים. התופעה השנייה היא מגה גלונים הנוצרים על ידי הרוח. המגה גלונים נמצאים ממערב לדיונה הגדולה (UTM 0736477, 3271919) וגובהם מגיע לחצי מטר. כדאי לשים לב שבשיא מצטברים גרגרי קורץ גסים בצבע לבן שקוטרם מגיע לשני מ"מ ומתחתם חול אדום דק. החול נגס נע בזחילה ואילו הדק מוסע על ידי הרוח בקפיצות. צורת הסעה זו נקראת סולטאציה. הגלונים נמצאים במעלה דיונה והם הולכים ונעשים קטנים יותר ככל שמתקדמים במעלה הדיונה, עד שבראשה הם נעלמים לגמרי ומופיע רק החול האדום הדק.
מגה גלונים בואדי אום עשרין
מגה גלונים בואדי אום עשרין (אפריל 2007)
הקשת הגדולה בג'בל בורדה
מואדי אום עשרין נסענו בג'יפ אל תחילת המסלול הרגלי לקשת היפה שבג'בל בורדה. המסלול מתחיל בגובה של 1122 מטר מעל פני הים (UTM 0740102, 3264880) והשביל מסומן ברוג'ומים. המסלול לקשת וחזרה אורך כ-3 שעות ויש להצטייד בחבל שאורכו 15 מטר לאבטחה. העלייה היא על גבי משטחי אבן חול לבנים והיא יחסית קלה עד שמגיעים לנקיק צר שהקשת מתנשאת מעליו. הטיפוס למעלה הוא בצד ימין של הנקיק ואחר ניתן להמשיך וללכת על הקשת עצמה (הרום הטופוגרפי של הקשת הוא 1341 מטר ונקודת הציון היא: UTM 0742065, 3262530 )- שוב לא מומלץ למי שסובל מפחד גבהים. רוחב הקשת הוא כמטר ואורכה כ-6 מטר והתהום הנשקפת מלמעלה מסחררת. ההמשך לפסגת ג'בל בורדה הוא מסובך יותר ויש להתגבר על המצוק שמעל הקשת ויש לעשות זאת רק עם מדריך בדואי המכיר היטב את הדרך. נודע לנו שלפני חודשיים נפל כאן תייר בריטי וחילוצו עלה לו כ-10,000 יורו. בירידה חזרה, כדאי להשתמש בחבל לשם אבטחה.
הקשת הקטנה ברקבת אל ואדק
לאחר שירדנו מג'בל בורדה המשכנו בנסיעה לקשת הקטנה של רקבת אל ואדק שניתן להגיע אליה בקלות מהדרך. זוהי קשת יפה על אף שהיא פחות מרשימה מזו שבג'בל בורדה. בסמוך אוהל שבו מתגורר בדואי מבוגר שניתן לשתות אצלו תה מתוק ולקשקש איתו מספר משפטים באנגלית. המשכנו ועקפנו את ג'בל חז'עלי והמשכנו לכיוון ג'בל קטר שלמרגלותיו נובע מעיין יפה עין אל קטר. הדרך מגיעה עד לבית קברות בדואי עתיק המגודר בחומת אבנים נמוכה ושביל טוב מוליך אל המעיין שמספר דקלים ועצי פיקוס בת השקמה גדלים לידו. המעיין נובע בתוך מערה חצובה והמים זכים. זהו מעיין שכבה כמו עין א-שללה (המעיין של לורנס) הנובע בתפר שבין אבן החול לסלעי היסוד שמתחתם ומין הסתם היה אחד ממקורות המים החשובים באזור.סלעי יסוד אלה נעלמים באזור המזרחי וכן אבני החול האדומות ולכן האזור סביב הכפר הוא גם היפה ביותר מבחינת צבעי הסלעים וצורתם.
עין אל קטר- מעיין שכבה למרגלות ג'בל קטאר
מעין אל קטר התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון הגבול עם ערב הסעודית. השמש ירדה מעל גושי ההרים והנוף הלך ונעשה פראי יותר, קשה להתמצא בסבך ההרים והדרכים, והבדואים נוסעים היכן שמתחשק להם. בכל האזור מפוזרים מאהלים של בדואים משבט החוויטאת שמוצאו מחצי האי ערב. המדבר מאפשר לבדואים לשמור עדיין על תרבותם ולמצוא מפלט מהכפר ההומה אדם. לחלק מהבדואים יותר מאישה אחת ואז הפתרון הוא לשכן את אחת הנשים מחוץ לכפר במאהל. בתקופה זו ניתן לראות גם עדרי עיזים המשוטטות באזור ומחפשות מרעה. את המים הם מביאים בג'יפים מהכפר בואדי רם וכן במספר מקומות הם בנו מעין בריכות מים קטנות על ידי סכירת נקיקים צרים. בריכות אגירה אלו מסוגלות לתפוס את מי הגשמים ולהחזיקם במשך מספר חודשים. יתכן שהם נבנו בעבר על ידי הנבטים והבדואים רק מתחזקים אותם. הלילה ירד ואנו מצאנו מחסה למרגלות אחד ההרים בסמוך למערה טבעית ששימשה למגורי בדואים (UTM 0737405, 3259589).
על פסגת ג'בל א-דמי
יום רביעי : ג'בל א-דמי וחזרה "בדרך המדבר אל עקבה".
הנסיעה אל ג'בל א-דמי היא קשה גם לרכב שטח וצריך להיות נהג מיומן כדי להתגבר על קטעי החול העמוק. חולפים על פני הרי אבן חול יפים בעלי צורות שונות והעין מנסה ליצור סדר והגיון בעושר הצבעים והתבניות אך ללא הועיל, קשה בנסיעה ראשונה לקלוט את כל הפרטים. מגיעים למשור רחב שבו לראשונה זה הרבה זמן אנו מגיעים לואדי משום שבכל האזור שמצפון אין ממש ואדיות – המים פשוט מחלחלים לתוך החולות. הואדי הוא ואדי סביט ואנו ממשיכים מזרחה לאורכו ואחר דרומה. הנוף משתנה וההרים נעשים מצוקיים פחות ומכוסים בדרדרות.
צבעוני ססגוני בג'בל א-דמי
נכנסים לערוץ ואדי א-דמי ונוסעים עד לתחילת העלייה לג'בל א-דמי- הגבוה בהרי ירדן שגובהו 1865 מטר מעל פני הים (UTM 0737258, 3244476) . העובדה שג'בל א-דמי הוא הפסגה הגבוהה בירדן נתגלתה רק לפני כ-10 שנים ועד אז ג'בל רם נשא תואר זה. עובדה זו ממחישה עד כמה האזור הזה טרם נחקר ביסודיות ולמעשה ההר אף לא מסומן במפות. לדברי אחמד מקור השם א-דמי הוא ברוע צאן שהגיע להר ונפצע בירידה ממנו ודמו ניגר על האדמה וחבריו שהגיעו לחפש אותו קראו את ההר על שם הדם שראו. אל פסגת ההר מוביל שביל יחסית נוח והוא מטפס מרום של 1425 מטר וכל המסלול אורך כשעתיים וחצי. מטפסים לאוכף ואחר ימינה לאורך שלוחה עד לפסגה הזרועה באבנים שחורות (UTM 0736222, 3244188). בדרך ראינו מספר פרחים יפים של צבעוני ססגוני שניתן למצוא גם בהר הנגב הגבוה.
לצערנו, הראות הייתה די מוגבלת, אבל גם כך ניתן היה להתרשם ממרחבי המדבר העצומים הנמשכים דרומה אל ערב הסעודית שתמיד סקרנו אותי. הגבול עובר ממש למרגלות ההר והדואים ספרו לנו שהסעודים מפטרלים לאורכו בניסיונם למנוע הברחות. המפנה המערבי של ההר יורד בפראות מטה ונודע לנו שלפני כשבועיים נהרגה כאן תיירת מאיטליה שטיילה כאן ללא מדריך בדואי ומשום מה ניסתה לרדת דווקא בצד זה של ההר. מבט אחרון אל המרחבים האדירים של ערב הסעודית וירדנו מטה. בדרך חזרה חלפנו על פני מאהל בדואי שהוקם לרגלי הר בעל צורה של ארמון מהאגדות, והבנו מהמדריך שלנו שזוהי משפחה של בדואים שהגיעה לכאן מערב הסעודית כדי לחפש מרעה לעיזים. בקשתי מאחמד שינסה לסדר לנו ביקור אצלם כדי שנוכל לדבר איתם מעט, אך הניסיון לא עלה יפה, הם לא היו מעוניינים לארח אותנו.
דרך המדבר המוליכה מואדי רם לעקבה
חזרנו צפונה עד ההתחברות עם "דרך המדבר" המפורסמת ממסעו של לורנס איש ערב לכיבוש עקבה ב-1917, מסע בו הפתיע את התורכים שהתכוננו לכיבוש מהים. כך מתאר לורנס בספרו "שבעת עמודי החוכמה" שתורגם לעברית ע"י יעקב קופליביץ את הגעתו לעקבה (עציון גבר): "ירדתי מעל גמלי כדי לראות את זרם אנשינו בעברם: שורות אחרי שורות של פרצופים משולהבים וריקים, שלא היה בהם שום דבר אשר ידובב ללבי או יבשר בשורה. במשך כמה חודשים הייתה עציון גבר מחוז חפצי היחיד ואש כל מאווי. לא הייתה לי מחשבה אחרת ולא חפצתי כי תהיינה לי מחשבות אחרות על פני המחשבה הזאת. עתה משהושגה המטרה, ביזיתי במקצת את המוני האנשים האלה, שהוציאו את כל כוחותיהם והרבו כל כך את מאמציהם להגיע למטרה, שדבר השגתה לא הביא שום שינוי יסודי במהותם, לא מבחינה רוחנית ולא מבחינה חומרית."
דרך המדבר בין ואדי רם לעקבה (צילם: אורי בנימיני)
זוהי דרך עפר טובה שאין בעייה לרכב לאורכה עם אופניים והיא יורדת לאורך ואדי יתם. הנוף משתנה בהדרגה ואת מקומם של הרי אבן החול תופסים הרי גרניט. בואדי גדלים עצי שיטה גדולים והקסם של אזור ואדי רם הולך ומתפוגג עם הירידה בגובה הטופוגרפי והעלייה בטמפרטורות. חולפים על פני אתרי כרייה של חצץ וחוצים קו מתח גבוה והופ אנו במחסום הצבא על הכביש הראשי המוליך לעקבה.
לגלרית תמונות (צילם: אורי בנימיני)
תמונות ג'בל רם 2011 - אבנר עצמון
סיימנו את הטיול ברחצה בחוף הדרומי של עקבה שבו יש ריף יפה ואחר בפלאפל טעים באחת המסעדות הרבות שברחוב הקורניש המרכזי שבעיר. גם בעקבה כמו באילת הנמל תופס קילומטרים יקרים של חוף ומותיר לציבור רצועות חוץ קטנות ודי אומללות. בעיר ניכרים סימנים של תנופת בנייה של מלונות וכן יש ניסיונות לשפר את חזות העיר, אך עדיין היא רחוקה מהפיתוח האדיר של אחותה התאומה אילת ואולי טוב שכך. עקבה גם היא אזור סחר חופשי ורבים מתושבי ירדן יורדים אליה סופי שבוע לקניות. אי אפשר להחמיץ את הדגל הענק המתנוסס על תורן גבוה סמוך למרכז העיר.
מעגל חצבים בואדי אום עשרין
על מעגלי החצבים בואדי אום עשרין
בקישור הבא הוספתי אינפורמציה ותמונות נוספות של התופעה המעניינת הזו שאנו חוקרים אותה בקבוצת המחקר בראשותם של פרופ' אהוד מירון ופרופ' משה שחק מהמכון לחקר המידבר בשדה בוקר.
על מעגלי צמחים במדבר
כתובות דוא"ל של המשתתפים
ישראל קיסר: israel@gya-eng.com אורי בנימיני: urib@013.net.il שאול לוי:shaull@rng.org.il גלעד: dilap@arava.co.il אודי פינצ'בסקי: pinchu@netvision.net.il חזי יצחק: yiyeh@bgu.ac.il