מהמדרשה לעין עקב ובחזרה - המסלול הקלאסי
חוד עקב -הסמל המסחרי של מדרשת בן גוריון
"כעת היינו בתוך אזור ההרים הבלתי-ידוע והמסתורי, אשר מזמן נתאווינו לחקור, והדופק עלה עם ההתרגשות. הרגשנו שאנו על סף פתרונה של בעיה גיאוגרפית, אשר העסיקה אותנו חודשים רבים. אם אמנם היו הסיפורים ששמענו אמיתיים,עלולים היינו להסתכן בהרפתקאות מסוכנות."

אדוארד הנרי פאלמר – בביקורו באזור בשנת 1870.
עניין
מידע
פירוט המסלול
מקורות
מפות
גבעת הפיסול המדברי
עניין
זהו מסלול אופניים המיועד לכל המשפחה הרוכבת באזור מדרשת שדה בוקר. נבקר בפיסול המדברי של עזרא אוריון בשדה צין על שפת המצוק הצינים ואחר נרכב אל עין עקב – היפה במעיינות הנגב שבו בריכת מים זכים כל השנה. נשוב אל המדרשה דרך נחל צין המתפתל בדרכו הארוכה אל ים המלח, ונחזה בתופעה המדהימה של "החבית השורקת" – קידוח מים נטוש לעומק של 800 מטר, שאבנים המושלכות לתוכו יוצרות אפקט קולי מדהים.

כתבה על המסלול הופיעה בעיתון "דינמי" גיליון אפריל 2005 ע"י מכון וינגייט (ראה קישורים בתחתית הדף).
מצוק הצינים והמידרשה -מפה סכימטית -עמיר אידלמן
מידע
אורך המסלול: 18 ק"מ
זמן: 4 שעות
דרגת קושי: קל +. הרכיבה היא על דרכי עפר בלבד.
נקודת יציאה וסיום: מדרשת שדה בוקר.
מפה: מפת סימון שבילים מס' 15.
מצוק הצינים בעין הגיאולוג-עופר שמואלי
קטע ממצוק הצינים
פירוט המסלול
נצא מהמדרשה אל שדה צין דרך שער להולכי רגל בצד הדרום מזרחי של הגדר ההיקפית מאחורי שכונת נווה צין. המדרשה נמצאת בימים אלו בתנופת בנייה, כאשר בשכונה המערבית "נווה בוקר" הולכות ונשלמות ארבעים בתים ואילו בנווה צין נבנים הבניינים האחרונים של שלב ג'. מדרשת שדה בוקר שהוקמה על פי חזונו של דוד בן גוריון מאגת בתוכה מספר מוסדות וביניהם, בי"ס תיכון לחינוך סביבתי, בית ספר שדה, מרכז בינתחומי נגב, מכון למורשת בן גוריון והמכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון. מדהים לקרוא את דבריו של דוד בן גוריון בטקס הנחת אבן הפינה למדרשת שדה בוקר (6.10.63): "אינני רוצה שנגיע להעתק של אוקספורד, אלא שיהיה זה מקום יצירה רוחני, החל מגן הילדים ועד המחקר המדעי. יקום בי"ס תיכון ויהיה אחד המשוכללים בארץ. אני מאמין שנוכל להביא לכאן מורים טובים, והרדיוס סביב המקום ילך ויגדל. יבוא נוער מבתי ספר, הנוער יספוג את החזון והיצירה של הנגב." ניתן לומר שחלק גדול מהחזון הזה כבר הוגשם.
גב מים בנחל עקב
הרכיבה בשדה צין היא קלה ונוחה עד לראש מעלה צין שממנו מתחילה הירידה מטה אל בקעת הצינים. אנו נרכב אל מבנה נמוך צופה אל המעלה ונקרא מיצד צין. מיצד צין הוא מיצד ביזנטי ששמר על הדרך הקדומה ד'רב אל סלטאנה שחברה את הערבה עם עזה. השביל המקורי היה שביל גמלים ונקרא נקב אל ע'רב וניתן לראות חלקים ממנו מהמיצד. המיצד נחפר על ידי אנשי בי"ס השדה ושוחזר על ידי רשות הטבע והגנים. בסמוך לו אנדרטה קטנה הצופה מזרחה אל הערבה והיא לזכרו של איתן מינץ חבר קיבוץ שדה בוקר שהיה אחד מן החמישה שהלכו ללא שוב לפטרה בשנות החמישים. סיפור חייהם מגולל בספר המדהים "עד סלע". נמשיך לרכב לכיוון גבעת הפיסול המדברי הבולטת למרחוק באדני מסילת הברזל הניצבים על משור הלס. בדרך נחצה קווי אבנים המצביעים אל חוד עקב- הגבעה החרוטית הבולטת במצוק שמנגד. הפיסול הסביבתי הזה הוא מעשה ידיו של הפסל עזרא אוריון שהתגורר במדרשה עד לאחרונה. גישתו של עזרא לפיסול הסביבתי היא ייחודית כפי שכתב:
מן הפיסול המדברי הטקטוני אל הפיסול הבין-גלקטי
למאמר של עמיר אידלמן-תולדותיה של רמת עבדת
קנים בנחל עקב
: "גישתי לפיסול סביבתי-מדברי אינה גישה מונמונטאלית השואפת לחלוש על הנוף ואף לא גישת היטמעות המבקשת להתמזג עימו, אלא גישת דיאלוג המחפשת סינתזה בין השניים. גישה זו דורשת התוודעות ממושכת, מעמיקה, עם המרחב המדברי." עזרא אוריון התפרסם גם בפרויקט שילוח מטילי אנרגיה לחלל וטבע את המונח "פיסול בין גלקטי". נפש האדם מבקשת לנסוק אל-על משדה צין, אבל אנו ננצל את גבעת הפסלים לתצפית מרהיבה למצוק הצינים ואל רמת עבדת שנמצאת מדרום לנו. רמת עבדת היא מאופיינת בשכבות אופקיות ובנוף של הרי שולחן, להבדיל מנוף הקמרים הדרמטי של קמר חתירה שצונח לערוץ נחל צין. נחל צין שמתחיל את מסעו לעבר ים המלח מצפון למכתש רמון, מתחתר כאן בשכבות הרכות של החואר והחרסית ויוצר נוף מרשים של ערוצים הפרושים כמניפות מתחתינו. במצוק שמנגד ניתן לזהות את הקניון של שפורץ נחל עקב במצוק הצינים וכן את מפל הפרסה של שמתחתין הבריכה של עין. הלאה במזרח, ניתן לראות את הר רכב שהוא החוטם המערבי של קמר חצרה ובימים של ראות טובה את החומה האדירה של הרי אדום המתנשאת מעל הערבה.
עין עקב תחתון
נרד בזהירות במעלה צין וביחוד בחלקו התחתון שבו הדרך חצצית מאד ומיד לאחר חציית אפיק הואדי נגיע לצומת דרכי עפר ונמשיך ימינה לפי השילוט לכיוון עין עקב. הרכיבה עד לפניה הבאה לעין עקב היא קלה ומשמאלו מתנשא חוד עקב "הסמל המסחרי " של הנוף. נפנה שמאלה בדרך עפר המסומנת בכחול העולה במעלה נחל עקב וחולפת על פני משטחי גיר בוהקים. הרכיבה מעט יותר קשה ולבסוף לאחר עלייה לא ארוכה נגיע למגרש החנייה שם נשאיר את האופניים ונמשיך רגלית בשביל המוליך לעין עקב. כדאי לשים לב שרשות שמורות הטבע אוסרת על רכיבה בשביל עד המעיין כדי למזער את הפגיעה במרקם החיים בנאה. עין עקב הוא מעיין שכבה אופייני, מי הגשם היורדים על רמת עבדת, מחלחלים דרך סדקים בשכבות הגיר והקרטון עד להגעתם לשכבות החרסית האטומות למים עליהם הם זורמים. כתוצאה מהתחתרות נחל עקב, נחשפה שכבה זו והמים פורצים החוצה. נביעת המעיין היא מעל המפל והמים מטפטפים מטה ויוצרים בריכה עמוקה ונהדרת. המעיין הוא יוצר כאן נאת מדבר המפרנסת צמחים רבים כולל דקלים, קנים וסוף וכן בעלי חיים כמו יעלים, צבועים ואף זאבים. בין הקנים ניתן להבחין בזנבנים שכמעט ולא מתרגשים מהמבקרים הרבים. המעיין פינת חמד, מדהימה ביופייה וגם בריכת שחייה טבעית.
זנבנים בעין עקב
החזרה היא באותה דרך, רק הפעם נמשיך שמאלה בדרך העפר המסומנת באדום הנמשכת לאורכו של נחל צין. הדרך עוברת בתחילה באפיק ויש להשקיע מעט מאמץ כדי לרכב, אך לאחר טיפוס קטן, היא עולה למשטחים שמעל הנחל ומקצרת את הפיתולים. מימין לנו ניתן לראות את מדרשת שדה בוקר הנמצאת ממש על שפת המצוק. לאחר כ-2.6 ק"מ של רכיבה, נזהה מימין לדרך מעין חבית ברזל. זוהי "החבית השורקת" – אחת האטרקציות המדהימות באזור. זהו פתח של קידוח מים מסוף שנות השבעים, לעומק של 800 מטר. מטרת הקידוח הייתה להגיע לאקוויפר המים הפוסיליים (קדומים) של שכבת אבן החול הנובית. המים הפוסיליים הם מצבורי מים מליחים הנמצאים בנגב והם נוצרו בתקופת הקרח האחרונה לפני כ-20,000 שנים. מים אלו מנוצלים בנגב לחקלאות כמו גידול זיתים בקיבוץ רביבים ועגבניות "מתק המדבר" בקדש ברנע שבפיתחת ניצנה. הקידוח נכשל משום שלא היה כדאי לשאוב את המים מעומק כל כך גדול ופתחו נסגר בסבכת ברזל. אבל מבחינת המטיילים זוהי הצלחה כבירה. אבנים המושלכות לתוך הפיר נופלות במשך כמה שניות ויוצרות צלילים מדהימים של שריקות בדומה לשריקות של קליעים- פשוט מדהים!. ניתן כמובן להשתעשע עם חוקי הפיזיקה ולנסות לחשב את עומק הקידוח על פי מדידת זמן הנפילה של האבן (באופן גס יש להכפיל ב-5 את ריבוע הזמן).
החבית השורקת - ללחוץ כדי לשמוע
נמשיך לרכב עד למפגש עם הכביש היורד לעין עבדת ונעלה חזרה בסרפנטינות למדרשה. כדאי לטפס בהילוך נמוך ולהתקדם בקצב איטי אך קבוע ולא לכלות את הכוח בהתחלה. דרך אגב השם העברי של סרפנטינה הוא עקלתון. סרפנטינה היא עיקול ברומית וכך הרווחנו עוד רגע של לשון לפני תום הטיול.
מקורות
מטיילים בנגב- יעקב עיני וערן דורון. מדרשת שדה בוקר בשיתוף טבע הדברים -2004.
רגע של מקום-יהודה זיו. צבעונים הוצאה לאור –תשס"ה.