הנרי אדוארד פאלמר- "כעת היינו באזור ההרים הבלתי ידוע והמיסתורי".
עין עקב (עין אום כעב)
הדרך לעבדת
"כעת היינו בתוך אזור ההרים הבלתי-ידוע והמסתורי, אשר מזמן נתאווינו לחקור, והדופק עלה עם ההתרגשות. הרגשנו שאנו על סף פתרונה של בעיה גיאוגרפית, אשר העסיקה אותנו חודשים רבים. אם אמנם היו הסיפורים ששמענו אמיתיים,עלולים היינו להסתכן בהרפתקאות מסוכנות. לפנות ערב, ב-28 למארס 1870, חנינו בואדי בשם אום קעב (נחל עקב), ליד מקום מים מועטים, אשר היו גם עכורים ומלוחים. כאן פגשנו אחד מבני שבט העזאזמה והגענו איתו להסדר, לפיו הוא יוביל אותנו לעבדת ומשם דרך ההרים לואדי ג'יראפי (נחל פארן), לאחר שקודם נסטה לג'בל מדרה (הר ההר). הוא הסכים. בבוקר הגיע אלינו שייח' העזאזמה, בלווית חבורה של ידידיו הנבחרים, כשכולו זועם על חדירתנו לשטחיו, ונשבע, שאיש לא יעלה לחורבות, מבלי לשלם בקשיש גבוה. מאחר שקיבל רק תשובות מקוטעות, הלך לו בכעס והודיע, שימנע מאיתנו לעלות במעבר. אך אנו לא נתכוונו לערוך מסענו לשווא, ומיד אחרי ארוחת הבוקר, אספנו מחברות הציור, כלי המדידה והצילום, ויצאנו לדרך למרות האיומים. בראש הואדי (נחל עקב), מצאנו מעבר תלול וקשה מאד ויריבינו מיהרו לעברו. כשראו אותנו, נתקפו זעם איום והורו לנו לחזור ולצאת מארצם במהירות האפשרית-אם חיינו יקרים לנו. אנו המשכנו והתרגשותם גברה עוד יותר. בשלב זה עמד במרכז החיזיון ילד קטן, אשר שמע את צלילי המלחמה, ולנוכח המראה הקרבי של חבורתנו, חשב ששעתו האחרונה הגיעה. הוא פרץ בבכי מר ובתחנונים שלא נהרגו. הפגנו את חששותיו ונתנו לו מטבע זעיר. על מתנה זו ועל צאתו חי מן הפרשה, נראה הילד מלא תודה. ידענו שהערבים אינם ששים אף פעם לפתוח בקרב מחשש הסתכנות בנקמת דם. לכן, התיישבנו, ותוך החזקת רובינו, עישנו מקטרות בנחת וענינו בלעג שקט על כל איומיהם. אך ההמולה נמשכה. כל רגע שמענו יריות קולניות מעלינו ואף שיר המלחמה הערבי, חד והחלטי, נשמע באוזנינו. המשכנו בהתמדה, אך כאשר הגענו לשיא המעלה, רצו פתאום קדימה תריסר ערבים מזוינים ותפסו את ראש המעבר. הם דרדרו עלינו אבנים וכיוונו את רוביהם כלפינו. השייח', זרועו החשופה מונפת בפוזה טראגית, זיכה אותנו בנאום נמלץ ואיים עלינו בהשמדה מיידית: "שובו, יה בדואים, אם תתקרבו צעד נוסף, יהיה זה תמורת חייכם; חי אללה, אם תדרוך כף רגלו של אחד מכם כאן, נגלגל אותו למטה כאילו היה יעל". סלאמה המסכן שנשלח אליהם ועמו תנאי שלום, נאלץ לחזור; וע'וד מלוונו השני, עלה כדי להציע תשלום של שלושים פיאסטרים. התקרבנו אל הצרים עלינו, יחד עם סלאמה שניסה שוב את מזלו, היה סימן להתפרצות חדשה. איימו עלינו בחרבות שלופות והוא נדחף למטה, כשבעקבותיו אבן גדולה.
השביל שפאלמר עלה בו לרמת דבשון (תודה לדוד פלמח על הזיהוי)
עתה החלו העניינים נראים רציניים; הערבים הדליקו מדורות אזעקה בראש המעלה וצווחו בהתרגשות: "הלאת אל גום"-המלחמה נפתחה-כסימן לידידיהם לחוש להתקפה. הגיעה השעה שאתערב, וכך נאמתי להם נאום יפה. סיפרתי להם שכוונתנו לשלום וביטאתי את הפתעתנו מנוסח קבלת האורחים שלהם. התפתח ויכוח חריף ובמשך הזמן נחתם שלום. התנאי היה שנשלם שמונה שילינגים ואילו הם התחייבו להובילנו לחרבות, ולשאת את כלינו ולעזור ככל אשר נצטרך. כך הורשינו לעלות, נתקבלנו בטקס נאות ובלווית כל החבורה המשכנו אל חורבת עבדת."
המקור באנגלית של הקטע המצוטט לעיל
בדואים משבט ההחוויטאת בתיה
קורות חיים
הנרי אדוארד פאלמר (1840-1882) היה אחד מגדולי החוקרים של סיני. הוא היה פרופסור במכללת סנט ג'והן קולג' והיה מומחה לשפות. הוא נמשך אל המזרח וביחוד אל מדבר סיני והצטרף למשלחת מחקר ב-1868 (פרטים נוספים על משלחת זו מופיעים בספרו של זאב משל - "דרום סיני" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976) ואחר למשלחת נוספת ב-1869 בו שיחזר את מסעם של בני ישראל ממצרים אל ארץ ישראל כאשר הוא עושה זאת בהליכה לאורך כ-900 ק"מ. את מסעם הם החילו מסואץ ואחר עברו דרך א-נחל המשיכו לעבר הירדן וחצו את הירדן במעבורת והגיעו ליריחו. אל פאלמר הצטרף במסעו זה הבריטי צ'ארלס דרייק והם הלכו ללא כל ליווי. פאלמר נודע בפי הבדואים בשם עבדאללה אפנדי. לאחר מסעות אלו הוא פרסם את ספרו: מדבר נדודי ישראל בשנת 1871. מספר פרטים על טקסט זה:
הולנד מספר על המשלחת של 1868-9
The Desert of the Exodus: Journey on foot in the wilderness of the forty years' wanderings; undertaken in connexion with the ordnance survey of Sinai, and the Palestine Exploration Fund was originally published in 1871 by Deighton, Bell and Co. of Cambridge, England. It was printed in the United States in 1872 by Harper & Brothers of New York. In 1977, it was reprinted by Arno Press Inc. The reprint was made from copies in the Pennsylvania State Library. Palmer dedicated the book to the Reverend George Williams B.D. who was instrumental in employing Palmer on the expeditions.
קלעת ג'ונדי על הדרך החוצה את התיה
גורלה של משלחת פאלמר
במשך 10 השנים הבאות נשאר ואנגליה ופרסם ספרים על הדקדוק הפרסי והערבי ואף תרגם את הקוראן לאנגלית בשנת 1881. ב-1882 נשלח למשימה חשאית בסיני כדי להניא את הבדואים מלהצטרף אל המרד נגד הבריטים במצריים. וכך כותב יצחק ביילי על גורלה הטראגי של משלחתו זו של פאלמר אליה הצטרפו שני קצינים בריטיים: האחד מהנדס מלכותי, סרן גיל, והשני סרן צ'רינגטון מהצי המלכותי. "השנה שבה הפרופסור הדגול והידוע אדוארד הנרי פאלמר (שכתב את הספר מדבר יציאת מצרים) נשלח לסיני על-ידי האנגלים, אחרי שאלה כבשו את מצרים, כדי להשקיט את הרוחות בחצי האי. האנגלים נתנו לו 20,000 ליש"ט. מתוכם הוא לקח עמו 3,000 ואת השאר השאיר בסואץ. הוא נכנס לסיני כדי לקנות כביכול גמלים לאנגלים, אך לאמיתו של דבר בא לשחד את השייח'ים שיהיו נאמנים לאנגלים. הוא גם לקח עמו כמה קצינים נוספים כדי לחתוך את קשרי הטלגרף בין מצרים לתורכיה. על כל פנים, השייח' משבט עליגאת, שבדרך-כלל היה מוביל שיירות באזור הזה, לא רצה להוביל את פאלמר מכיוון שפחד. המרד של עראבי פאשה, שבעקבותיו נכנסו האנגלים למצרים, השפיע מאוד על הבדואים בסיני. הם חשבו שמכאן ואילך לא יהיה כל שלטון וכי הם יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם. לכן שייח' העליגאת לא רצה לקחת על עצמו את האחריות, ובמקומו הוביל את פאלמר מישהו אחר משבט אחייוואת ספייחה. במקרים כאלה היה הסכם, שמי שמוביל מתחלק בדמי ההובלה עם שאר השבטים באזור. אבל איש זה לא נהג כך, לכן כאשר הם יצאו מסואץ 9-ב לאוגוסט 1882 ועלו בתוך ואדי סודר, באה משלחת מהחווייטאת ושאלו: איפה הכסף? מורה הדרך לקח אז את הכסף וברח והשאיר את פרופ' פאלמר ומלוויו עם שוביהם. כאשר התברר שהבדואים משבט אחייוואת ספייחה אינם רוצים להתחלק בכספם עם האחרים, הובילו אלה את המשלחת האנגלית אל הצוק, דחפו אותם אל מותם ואחר-כך ירו בהם. כאשר התנהלה חקירה ונתבררו פרטי הפרשה, הציבה ממשלת בריטניה במקום הרצח גל-עד (רג'ם) לזכר הנרצחים, ועד עצם היום הזה נקרא המקום עין אבו-רג'ם."
מפה של אזור ואדי סודר בסיני
הסוף המר של המשלחת הבריטית ב-1882
עין עקב ממעל
למשלחת זו הצטרף גם יהודי מיפו בשם בכור חסון, בן למשפחה ספרדית שהגיעה מהאי רודוס. בכור חסן היה בן 46 ועל פי עדותו של פאלמר , היה אדם עליז, אמיץ בעל מזג טוב, ומיטיב לירות באקדח. בכור חסן וכן נוצרי סורי בשם ח'ליל עתיק ששימש כטבח מצאו את מותם. (הייתי שמח לקבל אינפורמציה נוספת על בכור חסן והאם יש לו קרובים שחיים היום בישראל.) לאחר דיכוי המרד במצריים, שלחו הבריטים את החוקר הנודע צ'ארלס וורן לתור אחר שרידי משלחתו של פאלמר, ווהוא מצא אותן בואדי סדר והקים שם מצבה לזכרם. העצמות הובאו ללונדון ונקברו בכבוד רב בכנסייה סנט פאול.
המשלחת למיפוי סיני ב-1868. פאלמר לבוש בחליפה בהירה.
(מתוך הספר של וילנאי) פאלמר ושני חבריו למשלחת של 1882
מאמר של ג'ו שדור על פאלמר
מאמר באנגלית על הביוגרפיה של פאלמר
מצגת של ההרצאה בכנס "מגלים נגב" 6-7 ליוני 2007
בית הקברות הבדואי מעל מגרש החניה של עין עקב
טבלת זיכרון למשלחת פאלמר
בטבלת הזיכרון בכנסייה כתוב: "זכרון לשלושה אנשים אמיצים: פרופיסור אדוארד הנרי פאלמר- חבר בקולג' סנט ג'והן קאמברידג', מרצה בערבית ע"ש לורד אלמונר, חוקר ובלשן גאוני. סרן וילאם ג'ון גיל מהנדס מלכותי וחייל נלהב ומושלם וחוקר מצוין. סגן הרולד צ'רינגטון- הצי המלכותי. מהוד מעלתה האוניה איריאלוס, קצין צעיר מבטיח רבות. במסעם בתפקיד ציבורי במדבר סיני נהרגו בבגידה אכזרית, בואדי סאדר באוגסט 1882. שרידיהם נמצאו בחלקם, כעבור שבועות רבים, הובאו לאנגליה והונחו כאן, לפי מנהגי הנוצרים ב-6 לאפריל 1883. טבלה זו הוצבה בידי הארץ שבשביל שירותה הם נספו, למען זכור את שמותיהם, ערכם וגורלם. בגורל טראגי זה, שותפים שני עוזרים נאמנים: הסורי ח'ליל עתיק והעברי בכור חסון, ששרידיהם מונחים יחד עימהם. 'כמו פולח ובוקע בארץ נפזרו עצמינו, לפי שאול. כי אליך אדוני עיני' תהילים קמא, ז-ח."
אזור קדש ברנע המקראית (עין קדיש)
לא עמדתי בפיתוי וקניתי את הספר The Desert of Exodus במחיר של 1500 ש"ח מחנות הספרים פולק ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב. הספר שיש בידי הוא במצב מצויין ובקישור למטה, ניתן לראות מספר דוגמאות של איורים שסרקתי מתוכו. אני מקווה בעתיד לנסות ולקדם את תרגומו לעברית.
לגלרית תמונות מתוך הספר של פאלמר
בכור חסון. באדיבות יעקב גרשון.
בכור חסון
מי היה בכור חסון? והאם יש לו קרובי משפחה שגרים בארץ? ובכן מסתבר שכן. חידה זו שהציקה לי כבר שנים, באה על פתרונה באופן מפתיע. נינו של בכור חסון (ראה אילן יוחסין בקישור למטה) יעקב גרשון שלח לי את התמונה הבאה של בכור חסון. מידע נוסף בקישורים למטה.
מידע נוסף על בכור חסון (באדיבות יעקב גרשון)
המכתב של יעקב גרשון אלי המתאר את קורות המשפחה
אזכור גורל משלחת פאלמר בתיעוד של משרד החוץ הבריטי
מיקום מידע נוסף על בכור חסון בארכיון הבריטי
המכתב של משרד החוץ הבריטי לאשתו של בכור חסון מ-1889
כיצד נטמן בכור חסון היהודי בכנסיה בלונדון ? יואב אבניאון