דרך ארץ המנזרים

קסר אל יהוד

"והיו הערים למטה בני בנימין למשפחותיהם יריחו ובית חגלה".

יהושע יח', כא'.

ענין

אזור המסלול הוא בגאון הירדן שמצפון לים המלח והוא כולל רכיבה באתר הטבילה על הירדן ובאזור המנזרים ששקקו בעבר חיים והיום הם עומדים בשיממונם ומוקפים בשדות מוקשים. כמו כן המסלול כולל ביקור בדיר חגלה, מנזר יפה ופעיל השיך לכנסיה האורתודוקסית.  הכניסה לדרך ארץ המנזרים מחייבת תיאום ולווי של הצבא.

קאסר אל יהוד - מתוך בשביל הארץ
דיר חג'לה
מידע

אורך המסלול 30 ק"מ

זמן: 4 שעות

דרגת קושי: קל

נקודת יציאה וסיום: תחנת הדלק בצומת לידו בצפון ים המלח

עונה מומלצת: כל השנה למעט הקיץ

הערה: הכניסה לדרך המערכת התחתונה מחייבת תיאום וליווי של הצבא.

 

תודה: לאוריאל אהרונוב מבית הערבה על התיאום וההדרכה במסלול.

נזיר בדיר חג'לה
תיאור המסלול (3.4.09)

הוביל את המסלול: אוריאל אהרונוב

 

עבורי הטיול הזה היה בגדר הגשמת חלום קטן. במהלך שנות השירות שלי במילואים, ביליתי לילות וימים רבים בסיורים לאורך גדר המערכת העליונה והתחתונה בצפון ים המלח, ופעמים רבות הלכתי עברתי בסמוך למנזרים ההרוסים וקוויתי שיום אחד אני איזור לכאן רכוב על אופניים. ואכן היום הזה הגיע.

המסלול מתחיל בתחנת הדלק "לידו" וניתן לרכב בדרך עפר שעוברת ממזרח לכביש 90 עד הכניסה לכיוון בית הערבה, בסמוך לבריכות הסולאריות של חברת "אורמת". משם נמשיך לאורך כביש עוקף יריחו עד למנזר דיר חג'לה. המנזר שהיה פעם רחוק  ונשכח, פורח בשנים האחרונות בשל הגישה המהירה מכביש עוקף יריחו והפך למעשה למתחם פיקניקים. הנמזר נקרא ע"ש גראסימוס הקדוש והוקם ע"י הנזיר הירונימוס במאה הרביעית לספירה, נחרב ב"י הפרסים בשנת 614, ומאז שוקם מספר פעמים.
הדקלים בעין חג'לה

מהמנזר רכבנו בדרך עפר על משטחי החוואר לכיוון קבוצת הדקלים הבולטת שצפון מזרח למנזר. זהו עין חגלה. במקום שרידי יפים של בתי לבני טיט שחלקם נהרסו. בכל האזור גדלים עצי דקל וכן ניתן לראות שרידים של תעלות מים. מהדקלים ממשיכים לכיוון צפון  עד המפגש עם הכביש המוביל לשער הכניסה לאתר הטבילה. הכניסה לאתר הטבילה ולדרך ארץ המנזרים היא רק בליווי צבאי. עד הרגע האחרון קיים סיכוי שהסיור שאמור ללוות יוקפץ לאירוע כלשהוא בגזרה ואז  הטיול עלול להתבטל.

הירדן בסמוך לאתר הטבילה

הכביש המוביל לאתר הטבילה עובר ליד המנזר הגדול הראשון הוא קצר אל יהוד (ארמון היהודים). זהו מנזר יווני אורתודוקסי על שם יוחנן המטביל ועל פי המסורת זהו המקום בו חצו בני ישראל את הירדן בכניסתם לארץ ישראל. הכביש יורד אל גאון הירדן וממול בולטות כיפות מוזהבות של כניסיות בצד הירדני. בסמוך לאתר הטבילה הולך ומוקם מתחם של רשות הטבע והגנים שאמורה לנהל את המקום. גם הירדנים זיהו את הפוטנציאל התיירותי של המקום וגם מעברו המזרחי של הירדן, מוקמים תשתיות שאמורות לקלוט את הצליינים הנוצרים. על פי המסורת הנוצרית זהו המקום בו הטביל יוחנן המטביל את ישו שהחל את תפקידו כמשיח.  הירדן זרם באיטיות בנוף הפסטורלי המנומנם ואין ספק שעתידו של המקום הזה עדיין לפניו, במידה והגבלות התנועה של הצבא ירוככו מעט. התוכנית בכל מקרה היא לפתוח בעוד שנתיים את הכניסה לאתר הבילה ללא צורך בתיאום עם הצבא.

טבילה כדת וכדין
חוזרים חזרה ופונים דרומה לאורך ציר המערכת התחתון העובר בינות למנזרים נטושים, מוקפי שדות מוקשים. הזמן כאילו עמד מלכת והמזרים של הכיתות הנוצריות השונות ננטשו ועומדים בעזובתם. מראה די מדכא. הדרך ממשיכה דרומה וגבעות החוואר של גאון הירדן הופכות לחשופות. האתר המעניין הבא הוא גשר עבדאללה ההרוס שפעם יחבר את ירושלים ועמאן.  הגשר פוצץ ע"י חטיבת הראל בתחילתה של מלחמת ששת הימים ומאז גם הוא נותר בהריסותיו. בצד הירדני, עמדת שמירה מאוישת ע"י חיילים שנראו די משועממים. גם הסיור הצבאי שליווה אותנו היה כבר קצר רוח, כך שבטרם יצאנו  דרך השער בגדר המערכת,
אוריאל וחזי

ביקרנו בקבר האחים של קיבוץ בית הערבה הישן שהיה אי ירוק בנוף המדברי הצחיח ומנה כ-200 חברים – מספר שהוא גדול פי כמה ממספר החברים בקיבוץ בית הערבה הנוכחי. מה לכש את עיני הוא השם אברהם בן אברהם שניתן למעפיל אלמוני שהגיע מעיראק, חצה את הירדן ומת מאפיסת כוחות. מאוחר יותר הצליחו לזהות את שמו כאליהו עבד אל-נביא שהיה בן 48 במותו. אשמח לקבל ממי שיודע, פרטים נוספים על סיפור חייו של מעפיל זה. 

ההמשך הוא בצמוד לגדר המערכת דרך מפעל המלח שמופעל ע"י חברה ערבית. אכן מלח מופק לאורך כל השקע הסורי אפריקאי והמראה של ערימות המלח הזכיר לי את אזור אפדיראה בשקע הדאנקיל על גבול איתיופיה-אריתיראה שגם מפיקים מלח ע"י בריכות אידוי.

חופים על פני מלון הילטון הנטוש, בואכה תחנת הדלק ממנה התחלנו את הטיול.

מקורות

מדריך ישראל, מדבר יהודה ובקעת הירדן. משרד הביטחון ההוצאה לאור וכתר, ירושלים, 1979.