אנחנו שנינו מאותו אזור- לאורכן של דרכי הבשמים מפטרה לערבה

בסוף נ'קב א-רובעי. צילם: איתן בינו
עניין

הצצה לחידה המדהימה של הנבטים וביקור באחד משבעת פלאי תבל – פטרה הנבטית. דרך הבשמים שקשה בין דרום חצי האי ערב לנמל עזה העלתה את הנבטים לגדולה אי שם במאה השלישית לפנה"ס. שירות הגמלים עמוסות באוצרות ערב, חצו את המדבריות הלוהטים של לאורך של יותר מאלפיים ק"מ.הם הגיעו לפטרה אחרי יותר מחודשיים של מסע. אחת החידות המעניינות כיצד שיירות הגמלים ירדו מפטרה לערבה? ירידה כזו מחייבת התגברות על המכשול הטופוגרפי העצום של הרי אדום. הדעה הרווחת בין החוקרים היום, היא שהיו מספר נתיבים בהתאם ליעדים של השירוץת. במהלך הסע הזה נרכב לאורך שלושה מנתיבים עתיקים אלו. נקב אל עוינאת שהוא היום דרך עפר והוא הנתיב הדרומי ביותר. נ'קב א- רובעי , שביל גמלים יפהפה שיורד מאזור גבל הארון לערבה.  נ'קב א- רובעי עביר גם כיום לשירות גמלים. נק'ב אל עקב ונ'קב מע'ירה היורדים לואדי מוסא, אלו שבילים קשים יותר חלקם גם נהרסו במהלך השנים.  אזור פטרה מצטיין ביופיו והאזור פרוע ופראי הודות להפרשים הגובה בין הרי אדום לערבה ולעושר המסלע הכולל אבני חול, סלעי גרניט וגיר.

בדואי מאופר בפטרה. צילם: איתן בינו.

מסלול:

יום 1: מעבר הגבול במסוף נהר הירדן, נסיעה לאורך הבקע עד ע'רנדל (כ- 4.5 שעות). רכיבה בדרך העפר במעלה ואדי ע'רנדל ותחילת נקב אל עוינאת (16 ק"). לינה בשטח.

 

יום 2: רכיבה בנק'ב אל עוינאת דרך ביר חמד. מביר חמד כביש שעובר דרך דלאע'ה ואחר מתחבר לדרך המלך שממשיכה לואדי מוסא. סה"כ 55 רכיבה עם טיפוס מצטבר שמעל 1000 מטרים. דרגת קושי קשה. לינה במלון בפטרה.

 

יום 3:

כניסה לפטרה וסיור קצר בעיר. עליה לג'בל הארון (הגעה למעלה ב-12:30). חבירה לאופניים בתחתית נ'קב א- רובעי. ירידה בנ'קב א- רובעי לואדי אבו חשיבה וחבירה לרכבים בכביש העולה בנק'ב מסעודה. סה"כ 12-  ק"מ רכיבה.

דרגת קושי" בינוני +

נסיעה בכביש נ'קב מסעודה לפטרה הקטנה.

לינה: בשטח: כשלושה ק"מ מזרחית לנק'ב סלייסל.

 

יום 4:  רכיבה לראס נקב סלייסל, המשך על קו הרכס, ירידה רגלית בנק'ב מע'ירה לטור עמדי שבואדי מוסא. משם המשך בדרך עפר עד כביש הערבה הירדני ליד ביר מדכור.

אורך המסלול: 32 ק"מ

דרגת קושי: קשה. המסלול כולל מספר שעות של הליכה ברגל בשטח הררי קשה.

 

 

לוגיסטיקה.

 

לא ניתן להכניס אופניים לירדן ללא אישור מיוחד שנדרש להשיג אותו ע"י חברת טיולים. בכל מקרה במעבר הגבול הצפוני הסיכויים טובים יותר. רצוי מאד שנציג החברה ימתין במסוף הירדני וידאג לכל ההליך הביורקרטי. הירדנים מחייבים לווי צמוד של שוטר. את האופניים הובלנו במשאית ובין זוגות האופניים הם שמו מזרונים כדי למנוע נזקים לשלדות.

ביומיים הראשונים היה לנו לליווי של רכבי שטח ואילו ביומיים האחרונים פגשנו את הרכבים רק בסוף היום. כמו כן ביומיים האחרונים נתווה לנו מדריך בדואי מבט הבדול שמתגורר באזור פטרה והמכיר היטב את השבילים באזור. ביום האחרון חשוב מאד להגיע למעבר הגבול  כשעה לפני סגירתו כדי לעבור את הגבול ללא לחץ.

 

פרטים על חברת הטיולים של יוסף חסאנאת  שדרכו ביצענו את הטיול:

Yousef Hasanat
Desert Paramours travel and tours
www.desertparamours.com
E-mail:
Jeep tours: jeep@desertparamours.com
Classic tours: classic@desertparamours.com
Adventure tours: adventure@desertparamours.com
Hotel accommodations: hotel@desertparamours.com
Horseback and camel trek: ride@desertparamours.com
General information: info@desertparamours.com
Managment: management@desertparamours.com
Holidays, packages, adventures, classic and holy land tours
Phone: 00962 777 282 730
Fax: 00962 3 2155 955
MSN: yousifl77@hotmail.com
Yahoo messenger: yousifl77@yahoo.com
Petra Jordan

דבקה בנק'ב אל עוינאת. צילם: איתן בינו.
תיאור המסלול
יום 1:

 

נסיעה לאורך כביש הבקע בצד הירדני עד ע'רנדל. במקום מחסום צבאי. בשל מעבר הגבול והנסיעה הארוכה. התחלנו לרכב רק בשעה 16. בתחילה רוכבים לכביש שהופך לדר עפר שנכנסת לתוך ואדי. הואדי נעשה קניוני. קטע זה מכונה סיק ע'רנדל. הרכיבה נעשית קשה יותר בשל קטעים חוליים. הלילה ירד ואת רב הדרך במעלה הקניון עברנו לאור פנסים. לאר כ- 13 ק"מ, הדרך עוזבת את הואדי ומטפסת בתלילות במדרון הצפוני. זהו נק'ב אל עוינאת, שביל גמלים קדום שירד מדרך המלך לערבה ומשם המשיך דרומה לסיני. הדרך נפרצה ע"י התורכים במלחמת העולם הראשונה, והם העסיקו בדואים בעבודות כפיה לבנות קירות תמך בקטעים הקשים של המעלה. כיום, הדרך עבירה לרכבי שטח בלבד. זהו ציר תנועה חשוב מאד והירדנים חוששים שצה"ל ישתמש בו להעביר רק"ם במקרה של מלחמה (זוהי דרך אגב אחת הסיבות שהם מערימים קשיים בהכנסת אופניים לירדן). כמובן שתוך כדי העלייה המפרכת במעלה, לא חשבנו על עבירות של כלים צבאיים, אלא היינו עסוקים יותר בנוף המרהיב של אבני החול.

 לאחר כ-4 ק"מ של עליה, פנינו דרומה למקום חניית הלילה מעל הואדי. קטע הטיפוס הקשה של המעלה עוד ניצב לפנינו.

תחליף לרכיבה. צילם: איתן בינו.
יום 2

הבוקר האיר על יום קר ושטוף רוח. הקילומטרים הראשונים הם עליה תלולה בסרפנטינות של נ'קב אל עוינאת. דרך העפר מטפסת על שלוחה גירנית ולבסוף מגיעה לראש ג'בל עוינאת (עליה אנכית של כ- 600 מטר) ומשם תצפית מרהיבה אל הערבה והלאה אל הרי הנגב ואל הנוף של המבותר של הרי אבן החול שמדרום לפטרה. בקטעי העלה, ניתן להבחין בעבודה שהושקעה בבניית קירות התמך בעיקולים וכן במספר אתרי חנייה וגלי אבנים קדומים שמעידים על כך שהנתיב הוא אכן מעלה גמלים קדום. כיום הדרך משמשת בעיקר בדואים שיורדים עם צאנם לערבה בחורף ועולים בקיץ בחזרה להרים.

 במורד הדרך, פגשנו בבדואי זקן משבט הסעידין, שקראנו לו בחיבה משה והזמנו אותו לכוס תה . דרך העפר יורדת, ומגיעה לביר חמד שבה משאבה שמופעלת ע"י אנרגית רוח. התחנה הוקמה ע"י הממשלה הירדנית כדי לספק מים לבדואים שבאזור. דרך העפר נפגשת עם הכביש העולה מהערבה לאורך נק'ב מסעודה. מכאן מתחיל קטע של עליה ארוכה ודי מתישה עד לכפר דלע'ה. מדלע'ה ועד ואדי מוסא כ-30 ק"מ. מהכפר הכביש ממשיך לטפס עד ההתחברות עם דרך המלך ליד רג'ף.  כ- ק"מ מהצומת יש רחבת תצפית יפה אל אזור פטרה וכן בזאר קטן של מקומיים. הדרך לואדי מוסא היא ברובה ירידה, אך כוללת מספר עליות. בדרך חולפים דרך העירה טייבה שבה המלון המפורסם טיבת א-זימן. בסה"כ קטע זה הוא רכיבת כביש יפה. הגענו למלון די קפואים מהרוח שנשבה במשך כל היום, יצאנו להפשיר בחמאם הטורקי שבכפר (25 דולר כניסה). לאחר יום רכיבה רווי בעליות, הרחצה בחמאם והעיסוי שווים כל דולר.

המשקפיים של מני. צילם: איתן בינו.
יום 3

"ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום.  ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחודש. ואהרון בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר."     במדבר, לג', לז-לט.

 

 

רכבנו לשער הכניסה לפטרה והשארנו שם את האופניים. עברנו דרך הסיק והחזנה נגלה לנו. המשכנו הלאה לכיוון קסר אל בינת הוא ארמון הנסיכה. כמובן שביקור קצר זה בתוך העתיקות של פטרה לא ממצה, אך מטרתנו הייתה להגיע לפסגת ג'בל הארון. פטרה הפכה עם ההכרזה כאחד משבעת פלאי תבל לאתר תיירות הומה אדם, וכמובן שההילה שהייתה לה הועמה, ורק המדריך הדרוזי שלנו אבו  דאוד טרח להשמיע לנו את השיר "הסלע האדום" באמצעות מכשיר הפלאפון שלו. הוא בכלל נתגלה כיותר ישראלי מאיתנו ושלט בכל מטבעות הלשון טוב מאיתנו. התחברנו לדרך  שהובילה לכיוון השביל שמטפס אל ג'בל הארון. בדרך חלפנו על פני בדואים משבט הבדול כלומר הנבדלים. הבדואים "האמיתיים" די מזלזלים בהם  וטוענים שהם למעשה צוענים. השביל לג'בל הארון הוא שביל בנוי שמאפשר למורים לעלות. העלייה ולאחר כשעה מגיעים לאוכף שממנו תצפית מרהיבה אל הערבה. השביל ממשיך ימינה על אבני החול האדומים ועובר בסמוך לאתר חפירות ארכיאולוגי ואחר מטפס במדרגות מעל בריכת מים מקורה. עוד מאמץ קטן ואנו בפסגה, במהנה הלבן בעל הכיפה המזוהה עם קברו של אהרון. מלמעלה תצפית פנורמית נהדרת. צפונה בולטת החומה השחורה של הסלעים המטמורפיים שחוסמת את המעבר לפטרה. כל מי שרצה להגיע לפטרה מכיוון ואדי מוסא חייב היה להתגבר על חומה זו.  היכן הוא באמת הור ההר האמיתי בו אכן נקבר אהרון הכהן על פי התיאור המקראי?  ג'בל הארון אכן עונה על התיאור של גבול אר אדום, אך הוא די מרוחק מקדש ברנע שזוהה עם קוידראת שממערב לניצנה. הזיהוי של הר ההר בנחל צין הוא גם כמובן בעייתי. כדאי לשים לב שע"פ המקרא, תאריך מותו של אהרון ידוע במדויק- א' בחודש אב. הארכיאולוג יוחנן אהרוני זיהה את הר ההר כהר חורשה שנמצא לא הרחק מקדש ברנע ואז ארץ אדום צריכה לכלול את הר הנגב הגבוה. זיהוי אחר הוא בהר רמון שנקרא בערבית ראס ראמאן כלומר ראש הרמות מעין כפילות לשון שדומה להר ההר.

בתוך המבנה מערה שבה עולי רגל יהודים היו מדליקים נרות. ירדנו חזרה בשביל אל הוכף ולדרך עפר שעימה המשכנו כק"מ עד לתחילת נק'ב א רובעי. בקטע הראשון השביל מטפס אל האוכף של ראס א-נקב ואחר יורד על שלוחה גירנית. מה שמדהים שניתן לרכב את השביל כמעט לכל אורכו. זהו קטע רכיבה מדהים שמספק תצפיות יפות. השביל הוא שביל גמלים שנשתמר במצב טוב ואין בעיה לזהות אותו. הוא יורד לוואדי אבו חשיבה. בסמוך לירידה לואדי שרידים של מצד קדום ששמש כנראה לאבטחת שיירות הגמלים שעברו בו. הדרך בואדי חולית מעט ואחר מתחברים לדרך עפר טובה שעוברת בנוף של עצי שיטה. הדרך נפתחת אל הערבה ומתחברת אל הכביש שעולה דרך נק'ב מסעודה בחזרה לדרך המלך. האופנייים מוכיחות שנק'ב א-רובעי היה אחד הנתיבים הנוחים ביותר שקשרו את פטרה עם הערבה וכנראה שמש את השיירות שהמשיכו דרומה או אף צפונה לכיוון ביר מדכור.

הושט לי יד בעת צרה. צילם: איתן בינו.
יום 4

יצאנו מאזור פטרה הקטנה כ- 3 ק"מ מראש נקב סלייסל. דרך עפר טובה בנוף יפה של הרי אבן חול אדומה מוליכה לראש המעלה.  בראש המעלה עץ ערער יפה. האפשרות הראונה היא לרדת בנקב סלייסל לכיוון ואדי מוסא. זוהי ירידה רגלית תלולה שתחייב מאמץ לא קטן.

אנו בחרנו להמשיך ולרדת בנק'ב עקב. המשכנו בשביל לאורך מצוק הגרניט כאשר את רב הדרך, אנו עושים בהליכה. לאחר כשני ק"מ השביל נגמר וטיפסנו על מדרון תלול לקו הרכס ומשם על שביל שעבר בינות לעצי ערער. השביל  המשיך במדרון תלול מאד ואחר בתוך ואדי לכיוון האוכף שבו נ'קב עקב יורד לואדי קני. זהו קטע הליכה לא קל עם האופניים. המשך השביל בואדי סיק אל בע'א נקרא נ'קב אבו מע'ירה. בהתחלה יורדים ואחר מטפסים בקטע שביל ברור עם קירות תמך. מסוף העלה ניתן לרכב למטה לתוך הואדי. מכאן מתחיל קטע רכיב טכני בתוך הערוץ המעניין מבחינה גיאולוגית בשל שכבות צור נטויות. השביל מטפס ומתחבר לקטע האחרון של נק'ב סלייסל ויורד לואדי מוסא לבוסתנים של טור עמדי.  סה"כ הירידה מראש נ'קב סלייסל עד לואדי מוסא בנתיב זה ארכה כ- 5 שעות די מפרכים שרובם היו בהליכה. חשוב ביותר לשכור את שירותיו של מדריך בדואי מקומי שמכיר  היטב את השבילים באזור תלול זה. קשה להאמין שגמלים מסוגלים לטפס בשביל זה, אך יתכן שהוא היה בעבר במצב טוב יותר.

מטור עמדי מתחילה דרך עפר טובה נמשכת מזרחה בצד הצפוני של ואדי מוסא. הדרך עוברת בנוף של אבני חול לבנות ואחר פונה צפונה לכיוון ביר מדכור (12 ק"מ). כדאי להביט אחורה לכיוון ג'בל הרון ואל החומה של ההרים הסוגרת על פטרה ממערב- אכן "מעבר להרים ולמדבר". אם יש זמן כדאי לבקר בקצר אום רתמה שהוא מיצד נבטי שאבטח נתיב זה של דרך הבשמים.

בביר מדכור,  באר  שמימיה טובים לשתייה וכפר נופש שנמצא בהקמה. מעל הבאר תחנת משטרה שבה רצח שוטר ירדני ב-1953 חמישה צעירים ישראלים שניסו ללכת לפטרה. מביר מדכור כ- 10 ק"מ נופים של רכיבה בדרך עפר שחוצה את הערבה הירדנית עד לביר מדכור החדשה.כ- ק"מ מצפון לישוב מסעדה נחמדה על אם הדרך בשם ביר מדכור.

הולכים בדרך לנק'ב אל עקב. צילם: איתן בינו.
מפות המסלול
הכין: אורי איזנברג.

הקישורים הם לקבצי גוגול. יתכנו אי דיוקים קלים במפות של היומיים האחרונים.

מפת היום הראשון
מפת היום השני
מפת היום השלישי
מפת היום הרביעי
מקורות

שוקה רווק ואבינועם דנין, אל קניוני מואב ואדום. טבע הדברים, 2000.

מנחם מרכוס, המדריך למטייל בירדן. כתר, 2007.

עזרא אוריון, אבנר גורן, דרכי הבשמים, רצף מאמרים. מדרשת שדה בוקר, רשות העתיקות.