לאורכה של דרך הסוכר- ממישור אדומים לצומת אלמוג

"אחרי שעשה בפרן חמש שנים, יצא אותימיוס ותיאוקטיסטוס המבורך עמו לקוטילה במועד הרגיל, ובערבם דרך המדבר הגיעו לערוץ אחד, שעורר פחד והיה עמוק למדי וקשה לגישה. הם בחנו את המקום וסיירו באשדות התלולים הנטויים מעליו. וכאילו מדריך אותם האל, מצאו מערה גדולה ומצוינת במדרון הצפוני של הערוץ. הם טיפסו על הצוק בסיכון רב ובקושי הצליחו לעלות אל המערה, ומלאי שמחה, כאילו המקום הותקן  בעבורם בידי האלף השתקעו וניזונו מן הצמחים המזדמנים להם. מערה זו הייתה בתחילה משכן חיות, אך משטוהרה במזמורים אלוהיים ובתפילותיהם הבלתי פוסקות של הצדיקים הללו זכתה לקדושה של כנסיית אלוהים."

מתוך קירילוס מסקיתופוליס- חיי נזירים במדבר יהודה. מבוא ותרגום, לאה ד' סגני. יד בן צבי – ירושלים, 2005.

רוכבים בדרך הסוכר בואכה נבי מוסא.
ענין
מסלול נהדר ודי קצר העובר לאורך נתיב קדום שחבר את יריחו וירושלים. קטעי רכיבה מדהימים על רקע נופי מדבר יהודה. בדרך נבקר במערות נזירים  מתבודדים ובקברו של משה ע"פ המוסלמים ונפגוש בדואים משבט הג'האלין שעיין משוטטים בשבילי מדבר יהודה.
מידע

אורך המסלול: 17.4 ק"מ.

זמן: 5 שעות (כולל כשעה וחצי הליכה רגלית לדיר אל מכליך הוא מנזר תיאוקטיסטוס).

רמת קושי: בינוני. המסלול כולל קטעי רכיבה טכניים בשבילים.

נקודת יציאה: חאן אל אח'מר במישור אדומים.

נקודת סיום: צומת אלמוג

עונה מומלצת: כל השנה למעט הקיץ.

מים לאורך המסלול: בנבי מוסא

ארץ זבת סוכר - על תעשיית הסוכר בארץ
אבירים בדרך הסוכר
תיאור המסלול (ע"פ טיול ב-7.11.08):

המסלול מתחיל בח'אן אל אחמר או מנזר אותימיוס  שנמצא בלב א\ור התעשייה משור אדומים (יש שילוט על הכביש). האתר עבר לאחרונה שיפוץ רציני  ועדיין היה סגור בביקורנו. לפיכן נאלצנו להסתפק במבט מבחוץ.

ח'אן אל אחמר ממוקם על דרך הסוכר היא עקבת סוכר בערבית דרך עתיקה שחברה את יריחו עם ירושלים ושמשה בין היתר להובלת סוכר שיוצר מקני סוכר ביריחו לירושלים. הדרך עוברת באזור קו פרשת המים בין נחל אוג לואדי קלט. הדרך התפתחה כנראה במהלך התקופה הביזנטית ואחר בתקופה הממלוכית.  ח'אן אל אחמר היה מנזר שהקים הנזיר אותימיוס בשנת 428 לספירה- יליד ארמניה שהיה מבין מייסדי הנזירות במדבר יהודה. אותימיוס הנהיג  מנהג חדש של יציאה לעומק המדבר ובעקר בחורף. באמצעות שוטטות זו למדו הנזירים את תורת ההישרדות במדבר וכן למדו להכיר את המדבר על גיאיותיו ומערותיו וגילו מקומות חדשים המתאימים להתבודדות. המנזר היה בין המנזרים החשובים בארץ ישראל ונחרב ע"י הפרסים בשנת 614. במאה ה-13 נהרס ע"י הממלוכים שבנו עליו ח'אן מבוצר שחלש על הדרך לנבי מוסא.  הח'אן עצמו נהרס במרד של הפלאחים והבדווים בימי אברהים פחה בשנים 1834-1835. אולי בקרוב יזכה המקום הזה למעט עדנה כאשר יפתח למבקרים.

ביר אל מלקי מלמעלה.
נרכב מערבה ואחר דרומה ונטפס בדרך עפר שעוקפת את המטווחים של בסיס צבאי- המטרה להגיע לשלוחה שנמשכת מזרחה ובכל מקרה אין לרדת לואדיות. לאחר העקיפה המעצבנת של המטווחים, נמשיך על דרך עפר שמתחילה לרדת במתינות. בדרום נזהה את הרכס של ג'בל מונטאר הוא העזאזל. הדרך מסתימת בתצפית לנחל אוג המתפתל למטה. באפיקו ניתן לזהות את בור המים של ביר מלכי וכן מספר עצי שיזף גדולים. מעל האפיק מספר מעגלי אבן – אולי מכלאות צאן.  הגבעות מסביב חרוצות בשבילי הליכה של הצאן. באזור משוטטים רועים בדואים משבט הג'האלין שמשום מה לא מכירים את השם עקבת סוכר.  ירידה תלולה ואחר רכיבה קצרה באפיק נחל אוג יביאו אותנו לביר מלכי. זהו בור מים  גדול מלא כיום בסחף ובו גדלים מספר שיחי קיקיון. הבור התמלא ממים שזרמו באפיק. בור זה שמש בודאי את העוברים בדרך הסוכר. מכאן מתחיל הקטע הנהדר של דרך הסוכר. השביל עובר מעל הבור והוא די ברור בנוף. זהו שביל הרכיב כמעט לכל אורכו ומתחיל לטפס לעבר ראס אל משהד בנוף של סלעי גיר וקרטון רכים. השביל חוצה שביל המסומן בירוק המוביל לואדי קלט .
מרעולים

אנו סטינו מהשביל הראשי וירדנו לתוך ואדי ששם השארנו את האופניים והמשכנו רגלית לדיר אל מכליך המסומן במפה. זוהי הליכה מעט מתישה שאורכת כשעה וחצי ועוברת בקניון של נחל אוג  עד למנזר של תיאוקטיסטוס שבהחלט שווה ביקור. כדאי ללכת על השביל המסומן בירוק העובר מעל הקניון. המנזר הוקם ע"י אותימיוס ותיאוקטיסטוס ידידו במקום מדהים במצוק מעל הקניון. בהקמתו הושקע מאמץ אדיר של בנית קירות תמך, בורות מים וחציבה של מערות. כמו כן בבניית השביל המוליך אליו. המנזר היה יחסית מרוחק מכל מקומות יישוב  ולכן השביל שנבנה שמש גם להובלת הספקה. מהמנזר המפואר נותרו מספר תמשיח תקרה ושרידים של מספר מבנים. המנזר עצמו שוב נהרס ע"י הפרסים בשנת 614.

מנזר תיאוקטיסטוס בנחל אוג
ההמשך על דרך הסוכר הוא מדהים ביופיו ירידה בשביל צר כאשר בשלב מסוים ניתן לראות את המבנה רב הכיפות של נבי מוסא השוכן בבקעת הורקניה וממול הרי מואב. צריך להודות לכל בוני השביל הקדומים שטרחו ופלסו את הנתיב הנהדר הזה העובר בנוף המרהיב של מדבר יהודה. הבעיה היחידה שבשל הירידה המהירה השביל נגמר מהר ומגיע לנבי מוסא שהמוסלמים מזהים בו את מקום קבורתו של משה. איש הווקף במקום אמר לי שברור להם שמשה אינו קבור כאן, כי הרי ברור שמשה לא נכנס לארץ ישראל. לטענתו משה היה חכם, הוא לא רצה להיות מעורב במלחמות בין יהודים לערבים לכן נשאר בחוץ. זאב וילנאי מעלה את ההשערה שאולי היה נזיר נוצרי בשם משה שנקבר במקום והערבים הפכו אותו  במרוצת הזמן לאתר קדוש וקשרו אותו לקברו של משה.  בתוך המבנה מסגר ולידו חדר ובו מצבה עטופה יריעה ירוקה ועליה כתובות בערבית .
נבי מוסא

בחוץ ניתן לשתות משקאות קרים ולצפות באברהים בן שבט הג'האלין  חורט ציורי על אבני גיר עשירות בביטומן שהוא אוסף בסביבה. אבנים אלה נקראות חג'ר א-נבי מוסא.  המבנה עצמו של נבי מוסא מעניין מאד ועבר שיפוץ לאחרונה. בעבר המקום היה שוקק חיים ובעלייה לרגל שנערכה מידי שנה באפריל שמש כאכסניה לאלפי עולי רגל. המקום קדוש למוסלמים וסביבו אלפי קברים של בדואים מהאזור. מאז מותו של עבד אל קאדר אל חוסייני בקרב הקסטל בשנת 1948 ההתהלכות פסקו והמקום נזנח. יש במבנה ובצורתו מין קסם של המזרח, הכיפות הצבועות ירוק, משקופי החלונות הצבועים לבן, הקמרונות והחלונות מעבירים הד וזיכרונות של ימים עברו  ואת קסמו של המדבר ושל האנשים שעברו בו במשך מאות השנים האחרונות.

נזכיר כאן שעל פי התורה מקום קבורתו של משה אינו ידוע וכך כתוב בספר דברים לד', ה': "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'.  ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את מקום קבורתו עד יום הזה. " מקום קבורתו של משה אינו ידוע,  ואחת הסיבות לכך היא למנוע עבודה זרה ופולחן קבורה, כי הרי ברור שקברו של משה שהיה גדול הנביאים היה הופך מקום עליה לרגל ופולחן. בספרות חז"ל יש דיון ארוך לגבי מי קבר את משה ויש כאלו שטוענים שאלוהים קבר את משה ויש אחרים שטוענים שמשה נקבר ע"י קברן.

רוכבים על הרקע של יריחו

מנבי מוסא נמשיך בדרך עפר שעוברת בסמוך לקברה  של סיתנא עישה המזוהה כפילגשו האהובה של מוחמד. הדרך ממשיכה מזרחה במקביל לנחל אוג עד לקצה הרמה למקום שמסומן במפה בשם תל מחלחל. מכאן תצפית יפה אל צפון ים המלח והרי מואב. הירידה למטה בשביל צר ותלול מאד. השביל מתחבר לדרך העולה מנחל אוג והמסומנת בשחור. הדרך ממשיכה עוד כ-2 ק"מ עד לצומת אלמוג.

מקורות

אריאל, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל- זאב וילנאי. עם עובד, תל אביב 1978 .

מדריך ישראל, משרד הביטחון ההוצאה לאור-1978.

קירילוס מסקיתופוליס- חיי נזירים במדבר יהודה. מבוא ותרגום, לאה ד' סגני. יד בן צבי – ירושלים, 2005.