במעלה-העקרבים
מבט מראש מעלה עקרבים מזרחה
מאת ע. הלל
מתוך ספר הפלמ"ח בעריכת זרבבל גלעד, כרך ב', עמודים 659-660. בהוצאת הקבוץ המאוחד, תשט"ז.
אנדרטת חיל ההנדסה
פתאום
התפוצץ אל עיני אלוהים,
חסר מחשבה,
אדיש הוד חלומות, נשבר לפני הררי צוקים
בואכה עמק הערבה.

פרא מרחבים,
אין קץ האבן-הצוחקת-זוועות, אגדת שחם,
התפוצץ אל-אלהי מדבר;
אל ארץ זרה
נוף לא ישוער,
צית המתכת הפלנטית!
לא רוח-כי לוגוס נושבת,
לא שמש-כי חשמל רבבה.
מסך הדמעה הליטני מלפני אלהים
כמלפני רוח כבדה,
או כמלפני שמש רועשת
או כמפני רעמי-הנפש הנשברת.
לא חשבתי מאומה, רק נשמתי עפרת מותכה,
ושמעתי האנשים החילים שעמדי גועים בלא קול,
נאלמי הלם.
סלע "הצפרדע" במבט מלמעלה
ואני ישבתי על הפלדה הקרה
אשר יצקוה ידי אדם,
למען הרוג בו בעצמו,
לבלי יבוא בסוד נשגבות עולם
זנוח,
בדיני-פלאות, פרוץ-שגעון גדלות
הכה אלוהים לפני, כמות שהוא, נהדר כער כרצונו,
נצחי,
לא יודע רואים!
"סלע הצפרדע"
חפשי לרוץ שפעות תפארתו מבלי ימותו בני-האדם
אין כח לשאת המשא הזה,
אף לבלי יכסילו לזבוח לא בקטנות ובתפילות.
הוא לבדו, והרריו. מדבר המתכת החולמת
במעלה העקרבים הניח ברק וכשפו להיות מסלה.
במעלה העקרבים התפוצץ אל עיני.
ואני אחזתי בפלדה הקרה.

ואפשר לא אני הייתי, כי צרי ישמעאל או מצרים,
אבל אדם הייתי בעולם וידי אחזה מות
ומתכת קרה.
ואני נדח ושואף קטנות
ומלפני הסתער נצח-
קמר חצרה
דמעות עטפו עיני, כי נדח הייתי,
ועיני קטנות משאת ארץ האלוהים,
ואני בכיתי לאין תנחומות:
אל אלוהים,
מדוע יצרתני אדם ולבי מת להיות מדבר, או להיות הרים,
או להיות רוח
ועיני מתות להיות שמים. או שמש!
הר ההר מראש מעלה עקרבים
ואתה נתת בידי המתכת הקרה להרג ברואיך הקטנים,
ואני, מספר אמות קומתי והנה הולך להרוג אפסים כמותי
מספר אמות קומתם,
ונפשי מתנפצת להיות נצח,
ולך, אלי, אין-קץ שנות-אור הוית-כל!
הסרפנטינות בכביש
אלהים,
במעלה העקרבים, בואכה עמק הערבה, נוכח אדום,
ראיתי אפסותי עד כלותי בכי.
יה-אלי,
הורד על נפשי דומיה.
סגור לבי מלפניך בשערי אבן או תפת!
הסר עולמך מעיני, שים לילה על הארץ,

יה-אלי, יה-אלי שים לילה!