מאורון לרגם צפיר דרך מעלה העקרבים הרומי
הירידה לאורך המדרגות הרומיות החצובות בסלע
"ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה
תוצאותיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה"

במדבר פרק לד, ד

במעלה העקרבים, בואכה עמק הערבה, נוכח אדום,
ראיתי אפסותי עד כלותי בכי.
יה-אלי,
הורד על נפשי דומיה.
סגור לבי מלפניך בשערי אבן או תפת!
הסר עולמך מעיני, שים לילה על הארץ,

יה-אלי, יה-אלי שים לילה!



במעלה-העקרבים

מאת ע. הלל
מתוך ספר הפלמ"ח בעריכת זרבבל גלעד, כרך ב', עמודים 659-660. בהוצאת הקבוץ המאוחד, תשט"ז.

תמונות מכביש מעלה עקרבים
"כצל סלע כבד בארץ עייפה" (ישעיהו לב ב)
עניין
נרכב בשביל מדהים העובר מעל קניון נחל חתירה אל מיצד צפיר, ומשם נרד
בשביל מעלה העקרבים הרומי שהיה סעיף של דרך הבשמים העתיקה. זהו מפעל הנדסי
כביר שבו נפרצה דרך מבקעת צין אל רכס חצרה על גבי שלוחה תלולה. נרד על גבי
מדרגות חצובות בסלע. חווית רכיבה מדהימה ותצפיות נוף נהדרות.
מידע
אורך המסלול: 23 ק"מ, מתוכם 13 ק"מ טכניים בשביל הליכה.

זמן: 6 שעות

דרגת קושי: קשה, כולל ירידות תלולות בשבילי הליכה.

נקודת יציאה: שער הכניסה למפעל הפוספטים אורון.

נקודת סיום: תחתית מעלה עקרבים. יש לדאוג להסעה חזרה או לחלופין להשאיר שם רכב.
הערה:אין לטייל באזור בחודשי הקיץ!

מפה: מפת סימון שבילים- צפון הערבה ומזרח הנגב.
מקור השם מעלה עקרבים (אתר trekker)
פירוט המסלול
נצא מאורון ונרכב צפונה עד לפניה ימינה אל הכביש המנדטורי המוביל למעלה
עקרבים.דרך זו נפרצה בשנת 1927 במסגרת סלילת התוואי העובר מכורנוב היא
ממשית אל חצבה ואילת. הדרך שימשה את כוחות חטיבת "גולני" בדרכם
לכיבוש אילת במרץ .1949 ציר זה היה הדרך הראשית לאילת ובמרץ 1953 ,
הותקף אוטובוס של אגד על ידי מחבלים ורב נוסעיו נהרגו. (גם אז לצערינו היו
פיגועים) כיום הדרך משמשת בעקר מטיילים והכביש עבר שיפוץ לאחרונה.
סיפורה של מירי פירסטנברג שנצלה מהפגוע באוטובוס במעלה עקרבים
הטרור והכבוש-פגועי טרור לפני 1967 (אתר משרד החוץ)
כיבוש סדום ןעין גדי ע"י חטיבת אלכסנדרוני -הגעה דרך מעלה עקרבים
תצפית מראש מעלה עקרבים
נצא מאורון ונרכב צפונה עד לפניה ימינה אל הכביש המנדטורי המוביל למעלה
עקרבים.דרך זו נפרצה בשנת 1927 במסגרת סלילת התוואי העובר מכורנוב היא
ממשית אל חצבה ואילת. הדרך שימשה את כוחות חטיבת "גולני" בדרכם
לכיבוש אילת במרץ .1949 ציר זה היה הדרך הראשית לאילת ובמרץ 1953 ,
הותקף אוטובוס של אגד על ידי מחבלים ורב נוסעיו נהרגו. (גם אז לצערינו היו
פיגועים) כיום הדרך משמשת בעקר מטיילים והכביש עבר שיפוץ לאחרונה.
מכאן נרכב בשביל די נוח המטפס אל מיצד צפיר, מרחק של שלושה ק"מ,
לאורך ואדיות רדודים. מיצד צפיר נ.ג.884 חולש על שטח נרחב והוא היה
תחנת דרכים ומשמר בדרך הקדומה. כנראה שמאמצע המאה השלישית
לספירה ( רודולוף כהן, 2000 ) הוסט עיקר נפח השיירות הסחר מפטרה לחצבה
ומשם דרך מעלה עקרבים לממשית שעלתה לגדולה בתקופה הזו. באופן כללי
שלא היתה דרך בשמים אחת שחצתה את הנגב אלא מספר נתיבים שחשיבותם
עלתה או ירדה בהתאם לנסיבות הגיאופוליטיות באותה תקופה. יש אף
כאלה הטוענים שמלכת שבא שבאה לבקר את שלמה המלך עברה בנתיב זה
של מעלה עקרבים שהיה אז כבר אז שביל גמלים.
בחפירות שנערכו לאורך המצדים ששמרו על הדרך בשנים 1982-1984 התגלה
האופי האחיד של הבנייה וכנראה שהם הוקמו כמפעל בנייה אחד בסוף המאה
השלישית לספירה. ממיצד צפיר השביל יורד עד לחרבת צפיר שממנה מתחיל
קטע הירידה הרציני. כדאי לעלות למיצד זה שממנו תצפית יפה אל כביש מעלה
עקרבים היורד על השלוחה המזרחית של נחל גוב וכן אל מכרות הפוספטים של
מפעל נחל צין ששינו את המרקם הטבעי של הנוף. בחפירות בחרבת צפיר
נתגלו מטבעות מימי הקיסר קונסטנטינוס הגדול.
מחרבת צפיר מתיל האקשן האמיתי. השביל יורד בקטעי מדרגות חצובים בסלע
שברובם השתמרו עד היום. המדרגות נחצבו לעומק של 20-25 ס"מ ובמקומות
שבהם פני הסלע היו לא חלקים, רוצפה הדרך בלוחות אבן ואף נבנו קירות תמך
בנקודות רגישות כדי למנוע סחף. ניתן לרכב כ-59 אחוזים מהמעלה ונתון זה אומר
הכל על גדולת הבנאים הקדמונים. קשה לתאר במילים את ההרגשה לרכב
לאורך המדרון התלול כאשר האופניים מקפצות ממדרגה למדרגה ואתה יורד מטה
מטה אל בקעת צין. בקטעים מסוימים השביל המקורי מכוסה באבנים והוא
צריך תחזוק. אולי רוכבי אופני ההרים יאמצו את השביל הזה וישפצו אותו
ובתמורה הוא יהפוך למין יהלום בנוף הרכיבה בארץ.
לבסוף נחצה את נחל גוב ונטפס אל הכביש המנדטורי. ירידה קצרה ואנו ברגם צפיר
הוא המיצד הנמצא בתחילת המעלה ברום של 90 מטר מעל פני הים. המיצד
שוחזר לאחרונה ובו כדאי לנוח ולהתבונן חזרה אל צלע ההר שבו ירדנו זה
עתה ולהשתאות לנוכח גדולת הבנאים הרומאים. מנקודה זו קשה פשוט להבין מה
הניע את האנשים הללו לפרוץ דרך למעלה ולהשקיע כל כך הרבה משאבים
ואנרגיה בסלילת הנתיב הזה. להתגבר על קשיי האקלים והטופוגרפיה במפעל
הנדסי שנמשך כמה שנים. האם הבשמים היקרים ושאר הסחורות שהעומסו על
דבשות הגמלים בדרך אל עשירי העולם העתיק היו מניע מספיק חזק? האם היו
שיקולים אחרים? אלו שאלות שמתעוררות ולא לכולם יש תשובה. אסיים בקטע
מתוך ספרו של פליניוס שחי במאה הראשונה לספירה השופך אור על הרדיפה
אחרי מותרות ואולי מספק תשובה חלקית לשאלה הראשונה: " ... מזלה של ארץ
זו נגרם על ידי רדיפת המותרות של בני האדם גם בשעת המות, השורפים על גופות
המתים את החומרים שנועדו מלכתחילה לאלים. מקורות נאמנים מוסרים, כי ערב
אינה יכולה ליצר בשנה אחת את כמות הבשמים ששרף הקיסר נירון בטקסי
הקבורה של אשתו פופיאה. הם חשבו את מספר ההלוויות הנערכות בכל העולם,
ואת קמצוצי הבשמים הניתנים לאלים בכל פעם, ואת אלה הנערמים בערימות
לכבודן של גופות מתים. על פי חישוב זהיר ביותר, נוטלים מעמנו הודו, סין וחצי
האי ערב 100 מיליון ססטרציות כל שנה- זהו המחיר שהמותרות שלנו והנשים שלנו
עולות לנו. ואני שואל אתכם: איזה חלק מן היבוא הזה הולך לאלים שלנו,
ואיזה לכוחות העולם התחתון?..."
בספרו "מסעות ומערכות בימי קדם" דן מנשה הראל בדרך המור והלבונה שעברה
במעלה עקרבים והוא טוען שהטופוגרפיה והדרכים מחייבים, שפרשת הדרכים בנגב
תהיה באזור חצבה בשל מקורות המים הרבים בערבה וכן בעובדה שהיא ממוקמת
בצומת שבין הים התיכון לים סוף ובין הרי אדום והר הנגב. הוא גם טוען
שנתיב זה שהוצרך להתגבר על מכשול טופוגרפי אחד- רכס חצרה היה קדום והוליך
מאילת לירושלים, כאשר אמצעי התובלה העיקרי הוא גמלים ולא מרכבות כפי
שסברו חוקרים אחרים. מנשה הראל מביא בספרו מפה מדויקת של המעלה עם ציוני גבהים בנקודות שונות.
רוגם צפיר -המיצד בתחילת העליה
אם נערוך השוואה בין התוואי של הדרך שעלתה במעלה עקרבים לעומת התואי
שעבר דרך שער רמון ונתייחס רק לשיקולים טופוגרפיים, הרי התוואי של הראשונה
פשוט יותר משום שברובה היא עוברת לאורך הערבה ואילו השנייה חוצה את
מרכז הנגב העני במקורות מים וגם היא צריכה להתגבר על מכשול בדמות המצוק
הצפוני של מכתש רמון. כמובן ששיקולים פוליטיים וביטחוניים משפיעים
רבות על השימוש בדרכים השונות. מעניין מדוע לא נבחר התוואי
לאורך בקעת צין העוברת בסמוך למעיינות עין צין, עין זיק ועין עקב וכן בתוואי
זה אין שום מכשול טופוגרפי שיש להתגבר עליו. מהתקופה הנבטית נמצאו שרידים
שונים לאורך תוואי זה כמו המיצד בעין זיק ויתכן שאכן עברה כאן דרך עתיקה.
ונסיים בפסוק מתוך ישעיהו מ', ג' ": קול קורא, במדבר פנו דרך, ישרו בערבה
מסילה לאבותינו."
ביבליוגרפיה
מומלץ מאד לקרוא: דרכי הבשמים בעריכת עזרא אוריון ואבנר גורן,
בהוצאת מדרשת שדה בוקר .2000

מסעות ומערכות בימי קדם, מנשה הראל, משרד הביטחון ההוצאה לאור,1980 .
עבודת גמר - יעל אלפר 1986 , בית ספר תיכון לחינוך סביבתי, "תוואי הדרכים
הנבטיות בנגב". העבודה נמצאת בספריית מדרשת שדה בוקר טל' 08-6532812