בעקבות פורצי הדרך לירושלים בתש"ח
אריק קפלן ליד אחד המשורינים
"אני חושב שמיותר לדבר על החשיבות ועל המשמעות הסמלית של ירושלים. כל חייל שנלחם למענה לבטח חש משהו מיוחד בתוקף העובדה שהוא נלחם על ירושלים. לחימתו הייתה משהו סמלי, ולה גם משמעות מעשית - בנותנה לו יתר כוח. זה לא היה רק ערך כשלעצמו, אלא ערך שהפך לכוח. החשיבות האחרת - החשיבות המדינית. איני מתאר לעצמי שמישהו, עוד לפני מדינת ישראל, תוך כדי התקרבות המדינה, תיאר לעצמו מדינה יהודית בארץ-ישראל בלי ירושלים בתוכה." יצחק רבין http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3591
"שירות פרצו בדרך אל העיר"
"שירות פרצו בדרך אל העיר בצדי הדרך מטלים מתינו שלד הברזל שותק כמו רעי. באב-אל ואד! לנצח זכור נא את שמותינו. באב-אל-ואד בדרך אל העיר." מתוך שירו של חיים גורי
עניין
מידע
תיאור המסלול
מפות
עניין
המסלול מוקדש ללוחמי חטיבת פלמ"ח הראל שלחמו בחירוף נפש על פתיחת הדרך לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. המסלול עובר בדרכי עפר טובות ומשולטות שנפרצו ביערות הקרן הקימת הקימת לישראל. דרכים אלו הן הומות בסופי שבוע מרוכבי אופניים. בסוף החורף ובתחילת האביב המדרונות מכוסים במרבדי פריחה והטיול הופך לחוויה צבעונית. ממספר תצפיות לכביש העולה משער הגיא ניתן להבין את חשיבות כיבוש המשלטים כדי לאפשר את הנסיעה לירושלים ולנסות להבין את שהתרחש כאן במלחמת העצמאות.
אנדרטת הפורצים
מידע
אורך המסלול: 24 ק"מ זמן: 5.5 דרגת קושי: בינוני נקודת יציאה וסיום: חניון פורצי הדרך בכביש מספר 1. הבאים מכיוון תל אביב צריכים להמשיך עד למחלף עין חמד ולבצע פניית פרסה. עונה מומלצת: סוף חורף, אביב. הוביל והדריך את המסלול: גידי בשן- רכז קהל ויער- קק"ל, סטף. בקישורים הבאים ניתן למצוא מידע נוסף על הקרבות באיזור וכן בהקלטות של גידי בשן ניתן להאזין לפרטים רבים נוספים וכן לשמוע על פעולות הקרן הקימת בנושא יעור וכן שמירת הסביבה. ספר מצוין שיצא לאחרונה ומתאר את הקרבות של חטיבת הראל הוא: "הראל הקרב על ירושלים" צביקה דרור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005. הספר הוא קריא ושופך אור על התקופה ועל הקרבות.
לאתר הפלמ"ח
דרכי היער הומות מרוכבים
תיאור המסלול
מחניון הפורצים אשר מתחת לאנדרטת הפורצים נרכב לכיוון המעבר מתחת לכביש מספר 1, בואכה תחנת הדלק שואבה. מהככר נעלה על דרך העפר המסומנת בשחור שעוברת מעל ערוצו של נחל כסלון. אזור מערב הרי ירושלים, בנוי ממספר שלוחות מקבילות שנחלים עמוקים מפרידים ביניהן. השלוחה שמדרום לכביש המהיר נקראת שלוחת שירות ואילו זו שמצפון לו נקראת שלוחת משלטים. נרכב מערבה, מתחתינו נחל כסלון והדרך ונפנה ימינה לכיוון המסרק. עצי האורן המפורסמים שנתנו לו את שמו נשרפו. אנו נמצאים בלב יער הקדושים שנטע כאן לזכר הנספים בשואה. מכאן המשך הוא בדרך יצחק רבין הנמשכת במורד שמורת שירות. כדי להבין מה היה כאן במלחמת העצמאות יש להביט במפה של כביש ירושלים- תל אביב ב-30.11.47 מיד לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה. לנו הנוסעים היום בכביש מספר 1 ומגיעים מחל אביב לירושלים ב-40 דקות קשה להבין שפעם זה ארך למעלה מ-3 שעות.
גידי מספר על נטית השכבות של הרי יהודה
יער הקדושים
היו נוסעים מתל- אביב דרך בית דג'ן לרמלה ואחר דרך לטרון ושער הגיא לירושלים. באיזור שער הגיא שלטו הכפרים הערבים, דיר איוב, בית מחסיר וסאריס על הדרך. הערבים החליטו לנתק את ירושלים מהשפלה ע"י התנכלות לנוסעים בדרך, וכך למעשה התחילה המערכה על הדרך לירושלים, מערכה שגבתה קורבנות רבים. בתחלה הפתרון של "ההגנה" היה לנוע בשירות מאובטחות שבהן כח שמסוגל יהיה להדוף התקפות, אך המחיר היה נורא, הערבים הסבו נזקים כבדים לשיירות משום שהם שלטו בנקודות המפתח על הכביש. לאחר מספר חודשים עקובים מדם. הוחלט שיש לתפוס את המשלטים שחולשים על הכביש בעת מעבר השיירה ולאחר מכן לסגת מהם. כך כותב צביקה דרורי בספרו (עמ, 54): "אבטחת הדרכים תבעה קרבנות רבים, כל אחד חש שבמלחמה מעין זאת, שבה אין די כח להשתלט על שטחים ולהחזיק בהם, ובכל פעם שעוברת שיירה יש להילחם, על הגבעות השולטת על הכביש ולנטוש אותן, אחרי שעברה בו השיירה, ירבו הנופלים, ובמוקדם או במאוחר יגיע גם תורו. אף על פי כן שבו ויצאו יום-יום לדרך שלא כולם שבים ממנה".
משלט 16
נרכב בדרך ונעבור דרך משלט 16 שנכבש ואחר נמשיך לכיוון משלט 21. שם נעצור לתצפית יפה על הכביש ועל שלוחת משלטים. כדאח לשים לב לאורך הדרך לבוסתנים משוחזרים של עצי פרי שנטעו ע"י קק"ל. נרד ברגל לרחבת תצפית שממנה רואים היטב את הכביש למטה וכן את משלטים 7, 8, 9 ו-10 וכן את "רכס התותחים" הוא האיזור המערבי של פארק קנדה של היום שעליו מוקמו תותחים של צבא ההצלה של קאוקג'י שהשתתפו בלחימה באזור. המשלטים ובית מחסיר שהיה הבסיס העקרי של כנופיות הערבים שהתנכלו לשירות, נכבשו במסגרת מבצע "מכבי" בתאריך 7-11.5.48. זה היה לאחר התערבותו הישירה של דוד בו גוריון שתבע ממהגנה שכבוש בכל מחיר את הכפר בית מחסיר. הדבר הבולט ביותר העולה מתיאור הקרבות הוא העיפות והתשישות הרבה של הלוחמים ונחישותם הבלתי תיאמן להמשיך במשימה.
רוכבים לכיוון משלט 16
כך כתב אורי בן ארי שהיה מפקד פלוגה בגדוד הרביעי של חטיבת הראל שמפקדה היה יצחק רבין ז"ל: " כבר לא מונים כמה ימים, כמה לילות, כמה הסתערויות, וכמה נסיגות צברנו במלחמה הזאת. כבר לא סופרים כמה חברים נפלו בקרבות, רוטשו לידך ודמם ניתז עליך, על ידיך ועל פניך, ולא רגישים עוד לעובדה שדם זה דבק בך ואין להסירו מעליך. איך לא נפגעת בעצמך, הסתכלת למוות ביניים ונשארת בחיים?" אחרי שני ניסיונות שלא צלחו לכיבוש משלט 16, בפעם השלישית נכשו שני השמשלטים 16 ו-12 ע"י לוחמי הגדוד הרביעי. והיה אמור לחפות על כיבוש המסרק ובית מחסיר. הכח עמד בגבורה בהתקפות של הערבים שהגיעו עד לתוך המשלטים. הפלוגה של אורי בן ארי הצליחה לכבוש את משלט 15 ואחר בקרב לילי הם מצלחים לכבוש את המסרק ועם שחר הם ממשיכים לכפר בית מחסיר שהתברר שתושביו נטשו אותו. כיבוש בית מחסיר היווה נקודת מפנה במלחמה על הדרך לירושלים.
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר
המשך המסלול הוא במורד דרך הג'יפים שבחלקה העליון כוללת מדרגות גבוהות שנוצרו מהנסיעה של רכבי השטח, שיש לרדת אותם בזהירות. אבל לאחר מכן ניתן לשעוט במורד אל החניון למטה, בסמוך לכביש המוביל לבית שמש. בשבתות החניון מלא במשפחות נופשות. דרך הגיפים היא למעשה המשכה של דרך בורמה שעקפה את לטרון. הדרך זכתה לכינוי זה ע"ש הגיפים הראשונים של חטיבת הראל ועציוני שעברו בדרך זו. הדרך הוכשרה למעבר בהפוגה הראשונה ודרכה הובלה אספקה חיונית לירושלים הנצורה. נחצה את הכביש ונרכב בדרך עפר שעוברת בסמול לול המפורסם שבמושב מסילת ציון שממנו (כך סיפר גידי בשן ) החלה השריפה הגדולה ב-1996 שכלתה את היערות באיזור. הדרל חוצה את כביש 1 במעביר מים ואחר נרכב מזרחה לחניון שממנו ניתן להמשיך בדרך "דיפנבייקר" העולה לאורך שלוחת משלטים או בדרך העפר בנחל אילן. בחניון ניתן לנוח ולאכול וללמוד על הגישה החדשה של קק"ל כלפי הניקיון. פחי הזבל הגדולים נעלמו ובמקומם מופיעים שלטים המבקשים מהמטיילים לשאת עימם את האשפה. בינתיים נראה שהשיטה החדשה עובדת טוב יותר וכמות הזבל בשטח פחתה.
גידי בשן מספר על השריפה הגדולה
גיל וגידי ליד המשוריון
אנו עלינו בדרך העפר הנמשכת לאורך שלוחת משלטים. העלייה ארוכה, אך לא קשה מידי. בדרך ניתן לצפות אל כביש שער הגיא וכן למשאבות התחתונות. חולפים על פני משלטים 7 ו-8 שעליהם ניטשו קרבות מרים במבצע "מכבי". הכוחות כאן ספגו הפגזות תותחים 75 מ"מ שהסבו נפגעים רבים. משלט 7 עבר מיד ליד ולבסוף נכבש ע"י לוחמי הגדוד החמישי שכבשו לאחר מכן גם את משלט 8. הערבים לא ויתרו ומצב הכח המגן היה בכי רע. לעזרתם נשלחה תגבורת של חיילי חי"ש שהיו מאומנים פחות מלוחמי הפלמ"ח, ונכנסו בשלב הראשון להלם, אך לאחר מכן תפקדו היטב. צריך לזכור שלא היו דרכים באותם ימים וכל התנועה אל המשלטים ומהם הייתה ברגל או על גבי פרדות. הקרב נשמך למעלה מ-72 שעות, ובסופו של דבר נשארו המשלטים בידי כוחות הגדוד החמישי בפיקודו שח מנחם רוסק. אחד מוותיקי הראל סיפר על הקרבות הללו:
רקפות בהרי ירושלים
הקרב הזה היה חוויה כה דומיננטית, שלא היה לנו מקום לשום חוויה אחרת, לשום התרגשות אחרת, אפילו לא לשמועה על הכרזת המדינה." לאחר העלייה הדרך יורדת אל רחבה שבה מספר משוריינים שנותרו מהימים ההם. מכאן נמשיך בדרך עפר המקיפה מדרום את הגבעה עליה אנדרטת הפורצים. לאחר עליה לא ארוכה נחזור שוב לנקודת ההתחלה- חניון פורצי הדרך לירושלים. פעמים רבות חלפתי ביעף בכביש המהיר העולה לירושלים, אך זו הפעם הראשונה שהתוודעתי למשלטים משני עבריו שאין אתה שם לב אליהם מהמכונית ואל סיפור הקרבות והגבורה של הלוחמים באותם ימים קשים, שידעו שבמלחמה הזו חייבים לנצח. לסיום אני ממליץ למי שמתעניין לקרוא את ספרו של צביקה דרור, "הראל הקרב על ירושלים".