הגדוד טבע, המפקד התאבד
ברוך קטינקא על השיטפון בנחל באר שבע ב-1916
מאז ועד הנה עמ' 185-186.
הוצאת קריית ספר 1961.
הגשר התורכי מעל נחל באר שבע
"שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב". מי לא שמע ולא קרא פסוק זה, שאבותינו היו חוזרים עליו פעמים אחדות ביום, לפני ברכת המזון. אך מובנו האמיתי נגלה לי רק בסתיו ב-1916.
היה זה יום שמש חמים ומלטף, הצבא התורכי עשה הכנות למסע לסואץ ולהתקפת התעלה. ההכנות נמשכו כחודשיים. עדרים ענקיים של גמלים הובאו לסביבה, כדי להשתתף במסע ולשאת על גבם את המטען הצבאי ואת התחמושת דרך מדבר סיני.
בהתחשב עם חוסר המים במדבר, החלו התורכים לאמן את צבאם לשתות מעט. המים חולקו מידי יום, במשורה, ובמעט המים שקבלו היה על החיילים גם להתרחץ ולהתגלח. ליד הקטרים היה נאסף תמיד קהל חיילים רב שביקשו מהנהג למלא את בקבוקיהם מים.
מפת נחל באר שבע בקרבת העיר באר שבע בקנ"מ 1:50000
בצוהרי יום אחד הגיע גדוד חיילים תורכים מדמשק. מפקד הגדוד חיפש בקרבת התחנה מקום נוח ומתאים לחניית חייליו, מרוחק עם זאת מהתחנה כדי שחייליו לא יפגעו מההתקפות האוויריות.
משך את לבו ואדי סבה (נחל באר שבע) הרחב השטוח והמבריק מלובנן של צרורות אבני הסיד שהזרם הביאם מההרים הרחוקים. גם תחנת השאיבה שבמקום והבארות שלידה קסמו לו בשפי מימיהם והוא הורה לחייליו להקים שם את המחנה.
חיש מהרה הוקם מאהל גדול בואדי הרחב. על גדתו המתנשאת של הואדי הוקמה שורת אוהלים לאנשי הפיקוד.
לפנות ערב ראיתי את המחנה בנוסעי על אחד הקטרים למלא את מיכלו במים. כשעתיים לאחר חצות התעוררתי לקול רעש והמולה בתחנה.
חיש התלבשתי ויצאת י החוצה. ליל לבנה בהיר קידם את פני. כששאלתי לסיבת המהומה, ענו לי שהכל רצים לנחל באר שבע, כדי להציל את החיילים התורכים הטובעים בנחל המלא מים על גדותיו.
בסביבת באר שבע לא ירדו גשמים באותה תקופה, אך אי-שם בהרים ירדו מטרות עזים, וזרם מים אדיר ועמוק בא מן ההרים והציף את כל המחנה שבעמק הואדי.
חשתי אף אני לואדי ונדהמתי לראותו מלא מים על כל גדותיו ברוחב של עשרות מטרים כשמימיו זורמים בשטף, מערבה אל הים. עומק המים בואדי היה אז למעלה ממטר וחצי ומהירותם הייתה מדהימה.
כל מחנה החיילים נשטף על ידי הזרם הנורא הזה ונסחף הימה. החיילים המיושנים על אוהליהם, מיטותיהם וחפציהם נעלמו ואינם. רק פה ושם נמצאו שרידים שנזרקו לגדות הנחל, נחבטו, נפצעו וניצלו. מהמחנה שרדו רק בודדים לפליטה.
החיפושים נמשכו כל הלילה, לאורך הואדי בדרכו הימה, ואף גילו כמה גופות שנזרקו על ידי הגלים אל גדות הואדי. אנשים חיים לא נמצאו יותר.
האיר הבוקר, ליד מחנה הקצינים נערמה שארית כל הפליטה של התחמושת, החיילים וחפציהם. שורה ארוכה של גופות הרוגים הייתה מסודרת על הקרקע, בסדר צבאי. פני המים בואדי הלכו וירדו.
קציני הגדוד היו עייפים עד מות ממאמציהם המרובים באותו לילה, והמג"ד ציווה עליהם לנוח. אף הוא נכנס לאוהלו.
פתאום בקע קול ירייה מאוהלו של המג"ד.
נכנסו לאוהלו ומצאנוהו שוכב על מיטתו מתבוסס בדמו. עצביו לא עמדו לו להתגבר על אסונו והוא התאבד.
למחרת, שוב הזדמן לי להיות בנחל. ראיתי והנהו מלבין, ומושך לב בהדרו.
המחנה נמחק כליל.