לאורך הרי עירא – על בדואים ופלאחים בבקעת ערד.
אשה בכפר דריג'את
ענין

מסלול קצר לאורך הרי עירא שהם שלוחה של דרום הר חברון. שיא הטיול הוא סיפורו המרתק של כפר הפלאחים דריג'את השוכן בשולי בקעת ערד מפי ג'אבר. סיפורו של הכפר הוא סיפור של שכנות בין פלאחים לבדואים ומאבקם להכרת המימסד הישראלי. מומלץ לסיים בארוחה במסעדה "המערה שבהר" שכוללת ממטעמי המטבח הערבי בארץ.

הדרך לאורך הרי עירא
מידע

אורך המסלול: 16 ק"מ

זמן: 3 שעות

דרגת קושי: בינוני.

יציאה וסיום: הכפר  דריג'את, מצפון לכסיפה.

הערה: כדאי לתאם עם ג'אבר  סיור בכפר דריג'את וארוחה במסעדה "המערה שבהר".

 

דרך המור הלבונה והנחושת לנחל חמר דרך מעלה דרגות ודרך אדום
ילד בדואי ביער יתיר
תיאור המסלול (19.7.08)
לכפר דריג'את מגיעים מכביש ערד- צומת שוקת. סמוך לכניסה לכסיפה מוביל כביש לכפר ולמחצבת הר דרגות. הכפר קבל את שמו ממעלה המדרגות שהוא קטע מהדרך הרומית שחברה את ירושלים עם אדום ועברה בסמוך והמשיכה לכיוון ממשית. הכפר שוכן על שולי בקעת ערד מתחת לרכס הר עמשא וממערב נתחמת הבקעה ע"י הרי עירא שגובהם כ- 650 מטר. סיפורו של הכפר מתחיל בהגירה של משפחה מהכפר דורא שמדרום לחברון אל הבקעה ב-1850. הוא הצליח לרכוש קרקעות משיך שבט אבו-רביע שישבו בבקעת ערד, וכך צמח לו כפר של פלאחים בתוך שטח המאוכלס בבדואים. וזאת צריך לדעת, הבדואי בז לפלאח וזאת מקדמת דנא. הבדואי רואה בפלאח מעמד נחות ולא יאפשר לבנותיו להתחתן עם פלאחים (ההפך אפשרי).  יחס זה הוא ביטוי למלחמה הנצחית בין המזרע לישימון בין הישוב הקבוע לבין הנודד, בין המדבר לארץ הנושבת.
רוכבים בקטע האחרון של העליה

הכפר דריג'את שזכה להכרה בשנים האחרונות הוא סיפור מופלא והצלחה של תושבים שנטלו את גורלם וכנגד כל הסיכויים הצליחו לבנות כפר לתפארת ולחנך דור של אנשים עמלים. בכפר מרפאה ובית ספר ובתי אבן חדשים. ג'אבר שעוסק בתיירות שיפץ את המערה שבה התגורר אביו ופתח אותה לביקורים. תרבות זו של חיים במערות, הובאה מדרום הר חברון שם היא נפוצה עד היום.

נצא ממרכז הכפר (את הרכבים ניתן להשאיר בבית של ג'אבר במרכז הכפר) ונתחיל לטפס דרך המסגד לחלק העליון של הכפר. מיד לאחר בתי הכפר האחרונים, מתחיל שביל שמטפס על שלוחה. השביל זרוע באבנים וניתן לרכוב חלקים ממנו. בסוף השלוחה תצפית יפה לעבר בקעת ערד בדרום ויער יתיר בצפון. אזור זה הוא אזור מפגש בין צומח ים-תיכוני לבין צומח ערבתי מדברי. ניתן למצוא כאו סירה קוצנית ומתנן שעיר שגדלים זה בסמוך לזו.
חסן אבו רביע

השביל מתחבר לדרך עפר שממשיכה לטפס לאורך קו גובה עד ההתחברות לדרך הכבושה המסומנת באדום שמסמנת את גבולו הדרומי של יער יתיר. נמשיך ימינה עוד כ-2 ק"מ עד לפנייה שמאלה של דרך עפר המסומנת בכחול הממשיכה לאורך הרי עירא. אורכם של הרי עירא כ-12 ק"מ והם יורדים מאזור הר מחילות עד לתל עירא שמצפון לנחל באר שבע. בהרי עירא נתגלו עשרות אתרים ארכיאולוגים קטנים מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופה הכלקוליתית. הנוף בקיץ הוא נוף של הרים חשופים עם מעט שיחים שעמידים לרעיה. ממערב ניתן לראות את השלוחה המקבילה – הרי ענים. דרך העפר המשכת לאורך הרי עירא והיא כוללת מספר עליות קצרות ותלולות. לאורכה מספר נקודות תצפית יפות לעבר בקעת ערד ואל כפרי הבדואים  שלמרגלות הרי עירא.

במקעד של חסן
מנ.ג. 642  ירדנו בקוליס שעלה לכיפה עגולה ומשם המשכנו לרדת לעבר ואדי שהוביל אותנו לכפרו בדואי. בחצרות הבתים נטעו בוסתנים של עצי פרי. המשכנו בדרך עפר ומיד פנינו שמאלה לשביל שטיפס לאוכף וירד לדרך עפר שהמשיכה בשולי הבקעה לכיוון הישוב הבדואי כחל אבו רביע שם פגשנו את חסן אבו רביע שהזמין אותנו לשבת בביתו וללגום קפה מר ותה מתוק.
בית בכפר דריג'את

גלגלנו שיחה על מצב הבדואים ועל היחס למדינה והוא גילה בקיאות רבה במתרחש במדינה.  צומחת לנו כאן אוכלוסיה שלמה של בדואים שחיבים להקשיב להם ולנסות לצרף אותם למה שקורה במדינה, אחרת יתפתחו כאן יחסי איבה וניכור שלא יועילו לאף אחד מן הצדדים. זה אולי הלקח החשוב ביותר מן הטיול באזור זה. מביתו של חסן, עוד כשני ק"מ, של רכיבה על דרכי עפר בינות לבתים של בדואים עד לכפר דריג'את ולמיץ השקדים המתוק של ג'אבר.