דרך המור הלבונה והנחושת לנחל חמר דרך מעלה דרגות ודרך אדום

"ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות. ותבא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב מאד ואבן יקרה ותבא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה...ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה."

מלכים א', י, א-י.

ענין

קטעי רכיבה בדרך רומאית עתיקה ובדרך אדום המקראית , גב  מים יפהפה ולא ידוע, כל אלה הן רק חלק קטן מהחוויות של  מסלול  זה. כמו כן מפגש עם בדואים הגרים במה שמכונה "הפזורה" ועם רועי גמלים שעדיין נודדים במרחב.

בדואי במעלה נחל חמר
מידע

אורך המסלול: 36 ק"מ

זמן: 7 שעות

דרגת קושי: קשה, המסלול כולל הליכה ברגל וקטעי רכיבה טכניים

נקודת יציאה: שער הישוב הר עמשא

נקודת סיום: נקודת החצייה של נחל חמר עם כביש צומת חתרורים צומת רותם.

עונה מומלצת: כל השנה למעט הקיץ

מפת סימון: מפת סימון שבילים, דרום מדבר יהודה.

הערה: יש לדאוג להסעה חזרה מסוף המסלול.

האתר של דב פוניו
המסעדה הבדואית בדירג'את - "המערה שבהר"
מסתרי דרך אדום - בנו רותנברג
בדרך אדום-יוחנן אהרוני
תצפית מהר עמשא
תיאור המסלול (16.5.08)

המסלול מתחיל בישוב הר עמשא השוכן בגובה של 850 מטר מעל פני הים מהחנייה הקטנה שבסמוך לשער היישוב מתחילה דרך עפר שממנה  ניתן לפנות לשביל ישראל. השביל מתחבר לדרך רומאית עתיקה. ממרומי הרכס תצפית נהדרת אל בקעת ערד וצפונה אל דרום הר חברון ואל יטה. הדרך הרומאית שהשתמרה היטב בקטע זה היא חלק מדרך רומאית שחברה את הערבה עם ירושלים. הדרך עלתה מהערבה אל ממשית דרך מעלה עקרבים ואחר המשיכה דרך תל מלחתה ומעלה דרגות, כרמל ובני נעים  אל ירושלים. הדרך הותאמה למעבר גמלים עמוסים ולכן נחצבו בה מדרגות. ע"פ מנשה הראל כבר בימי בית ראשון עברה כאן דרך ואולי מלכת שבא בכבודה ובעצמה עברה כאן עם גמליה עמוסי הבשמים בדרכה לירושלים. בתחילה הדרך ממשיכה מערבה עד הר עמשא ואחר יורדת במעלה דרגות זהו קטע רכיבה נהדר. כדאי לשים לב להשתנות הצומח  הכולל מינים ים תיכוניים כמו סירה קוצנית המפוזרת על גבי המדרונות לצומח מדברי בתחתית המעלה.  בתחתית המעלה הדרך עוברת ליד מחצבה וכאן איבדנו את הסימון של שביל ישראל והמשכנו בכביש עד לפניה שמאלה של שביל המסומן בשחור שהחזיר אותנו שוב  לשביל ישראל.

עץ השיזף בנחל קינה

הרכיבה מכאן ועד לתל ערד היא בנוף של גבעות לס נמוכות בין ישובים בדואים בלתי מוכרים מה שמכונה הפזורה הבדואית . הדרך חוצה את היובלים העליונים של נחל באר שבע ומגיעה בסמוך לתל ערד ומתחברת לכביש העולה להר עמשא.  משום מה שוב פספסנו את הסימון של שביל ישראל והמשכנו בדרכי עפר דרך שדות חקלאיים עד לחורשת רן שם עצרנו לאורחת בוקר. החורשה נקראת  ע"ש רן שוחט וחבריו שנפלו במלחמת יום הכיפורים. במקום יש ברז של מי שתייה. מחורשת רן נחצה את כביש צומת שוקת-ערד ונמשיך דרומה בדרך עפר כבושה עד לחרבת עוזה. הדרך עוברת דרך ישוב בדואי בשם אל פוריעה ובסמוך לבית הספר היסודי של הכפר.

גב נחל קינה

חרבת עוזה נתגלתה ע"י הארכיאולוג יוחנן אהרוני בשנת 1956 והוא זיהה את המקום כמצודה ישראלית מהמאה השמינית – תשיעית לפנה"ס והוא העלה את ההשערה שהמצודה שמרה על דרך אדום המקראית וכך הוא כותב בספרו "בעקבות מלכים ומורדים":

המצודה נבנתה, כאמור, במקום גבוה, על קו הרכס, במקום שממחיל הורד התלול למדבר יהודה. היא באה להגן בוודאי על יהודה מפני פלישות מדרום מזרח. אזור זה ידע מאז ומתמיד ניסיונות פלישה מן הדרום בדרך מן הערבה ומאדום. מסביבה זו עלו כבר בני ישראל נגד חרמה וערד. מכאן עלו בני קיני יחד עם בי יהודה מעיר התמרים היא צוער, אל נגב ערד (שופטים א', טז). אך בחירת מקום המצודה מעל למוצא ואדי אל קיני, היורד בכיוון להר סדום, מובנת לנו, רק אם אנו מניחים שמכאן עברה הדרך המרכזית מיהודה לערבה ולאדום. היא דרך אדום או דרך מדבר אדום (מלכים ב' ג; ח' כ), שבה ירדו מלכי יהודה, מדוד ועד יהושפט ועד אמציה ועוזיהו, כדי להכות את אדום בגיא-המלח." בספר תיאור מרתק של בנו רותנברג על המסע הראשון ב-1958  של סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בעקבות דרך אדום המקראית. מסע שנקלע לקשיים גדולים.

רוכבים בדרך אדום המקראית

מנשה הראל מזהה  את דרך אדום המקראית עם נחל זוהר ולא עם הדרך בנחל קינה. הירידה בנחל זוהר היא נוחה יותר וגם הכביש היורד לעין בוקק עובר בה. אם כן, מדוע בחרו, הקדמונים לעבור בנתיב הקשה יותר של נחל קינה?  יתכן והתשובה לכך היא המצאות גבי מים בקניון, או שהדרך  בקניון היא נסתרת יותר.

ואכן הנוף השטוח משתנה בבת אחת למרגלות חרבת עוזה. מכאן מתחילה הירידה הגדולה אל ים המלח. נחל קינה שהוא למעשה יובל של נחל חמר חוצה את קמר זוהר בקניון עמוק שבו מפל גבוה שלמרגלותיו גב מים יפה.

מחורבת עוזה נרד אל נחל קיני הנקרא ע"ש שבט הקיני שיתרו חותן משה נמנה עליו ונרד רגלית במדרון תלול וזרוע באבנים אל עץ שיזף גדול הנמצא באפיק. ההמשך הוא במורד הואדי בשביל המסומן בירוק. ניתן לרכוב כמעט את כל הדרך עד למפל הגדול. מתחת למפל גב עמוק שהירידה אליו היא בשביל בגדה המערבית. דב פוניו מערד שעוקב אחר מפלס המים בגב, טוען שהגב הוא למעשה מעיין, והוא אף פעם אינו מתייבש. המפל הוא מרשים וגובהו כ- 50 מטר והוא די מפתיע את ההולך את הרוכב באפיק. אנו חזרנו לחיבור עם השביל הכחול, אך קצר יותר הוא לעלות מקרבת המפל רגלית אל השביל הכחול שעובר למעלה במדרון. קטע השביל עד למתחת חרבת רדום, הוא מדהים ביופיו. וניתן לרכוב קטעים גדולים ממנו.

השביל עובר מעל הקניון של נחל קינה, וניתן לראות ממנו את המפל ברב הדרו. מתחת לחורבת רדום, השביל חולף ליד בור מים, שחצוב בשכבת קרטון וכנראה שמש את היושבים במצודה או את ההולכים בשביל. לאלו שיש זמן וכוח מומלץ לטפס מעלה ולבקר בחורבת רדום שהיא מצודה נוספת שאיבטחה את הדרך הקדומה. השביל ממשיך ויורד בתלילות אל אפיק נחל קינה בדרך מלאת אבנים שלא ניתן לרכוב בה.  בתחתית האפיק עץ שיטה גדול שניתן לחסות בצילו ולהחליף כח. לעניות דעתי, השביל המסומן בכחול לא עוקב בכל הקטעים אחר הדרך הקדומה ושווה להגיע לכאן שוב ולנסות להתחקות אחר הנתיב הקדום שמן הסתם צריך להיות נוח יותר.

רוכבים מעל נחל קינה. צילם: דני זך

הנחל משנה את כיוון הזרימה שחלו מדרום לכיוון דרום מערב וניתן תוך השקעת מאמץ לרכוב באפיק ואחר בשביל ברור העובר בגדה הימנית. נחל קינה מתחבר אל נחל חימר ואנו נמשיך כל הזמן לאורך הסימון הכחול. בנחל חימר פגשנו בדואי רכוב על חמור שהוליך אורחת גמלים ונראה שעדיין הוא עושה שימוש בדרך העתיקה. מעניין, שהיום נדיר לראות בארץ בדואים רכובים על גמל. לרגע קט, ניתן היה לחשוב שחזרנו לאחור לימי מלכי יהודה, עת שירות גמלים ירדו בדרך אדום אל ים המלח ומשם המשיכו אל מואב.

נחל חימר אוסף אליו את נחל אפעה ועובר בין קירות סחף גבוהים. בקיר הצפוני של הואדי,  ניתן לראות תצורות יפות של בלייה סלעי הגיר. דר ך העפר הופכת לכביש שיוציא אותנו אל כביש צומת חתרורים- צומת רותם. הכביש הפנימי מוביל אל מכרות הפוספט של נגב מינרלים  בנחל אפעה. דרך אדום ע"פ יוחנן אהרוני המשיכה מזרחה מעל נחל חמר וירדה מיצד זוהר במעלה זרון.

מקורות

מסעות ומערכות בימי-קדם, מנשה הראל, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1981, עמ" 49- 60.

 

בעקבות מלכים ומורדים במדבר יהודה, יוחנן אהרוני ובנו רוטנברג, הומאת מסדה, ת"א, 1960.