סטירית סיניHipparchia(Pseudotergumia)pisidice  (Klug, 1832).

Sinai Grayling


תיאור הפרפר

פרפר קיץ טיפוסי באזור הנגב. ראשוני הבוגרים בוקעים בסוף מאי.

תקופת פעילותו העיקרית היא: יוני עד אוגוסט ורק נקבות בודדות שהופרו נשארות עד אוקטובר כדי להטיל את הביצים ובכך מסתיים תפקידן.

בהתנהגותו הפרפר נצפה מעופף למרחקים קצרים מאוד ומבלה זמן ממושך במנוחה.

לעיתים קרובות נמצא במקומות מסתור כגון: מחילות וחריצים בין סלעים ואבנים,מתחת לשיחים יבשים,במערות,נקיקים וכיוצא בזה.

כשהוא במנוחה קשה להבחין בו. כי צבעי הצד התחתון של כנפיו מסווים אותו היטב כשהוא נוחת על הקרקע, על סלעים,עלים יבשים ועל גזעי עצים וענפיהם. זה פרפר די חשדן וכשעוברים לידו וקרוב אליו,בדרך כלל לא שמים לב שהוא שם והוא צץ פתאום במעוף קצר המרמז על כך שהופרה מנוחתו.  

תאור- הצד העליון: חום כהה או אפור כהה עד שחור עם שוליים לבנים,בכנפיים האחוריות יש מעין תוספת שפיצים קצרים הנראים כמו ציציות הבולטים במיוחד בנקבות.

הצד התחתון: אפור עם ציורי קוים ושרטוטים בשחור ולבן המזכירים סדקים באבן ותבליטים וסימנים של גזעי עצים. בכנפיים הקדמיות יש ציורי "עיניים" הנחשפות בשעת סכנה, כשהפרפר מוטרד או מרגיש מאוים ומיועדות להרתיע  את האויב ולהרחיקו. כשהפרפר נח וכנפיו סגורות לגמרי, מוסתרות ה"עיניים" שבכנפיים הקדמיות ע"י כנפיו האחוריות והוא מוסווה היטב. במידה והוא בכל זאת התגלה, הוא מבליט את ה"עיניים" כשהוא זוקף לפתע את כנפיו הקדמיות.

 

סטירטית סיני- נקבה

ההבדלים החיצוניים הבולטים בין הזכר לנקבה: לזכר בכל  אחת מהפינות העליונות של כנפיו הקדמיות יש ציור של "עין" אחת בדרך כלל. ולעיתים רחוקות יש מולה "עין" נוספת יותר קטנה. ה"עין" היא ציור של טבעת צהובה עם מסגרת עגולה שחורה שבתוכה כתם בצורת עיגול שחור ובמרכזו נקודה לבנה.  

 לנקבה  יש תמיד בכל אחת מכנפיה הקדמיות שתי "עיניים" גדולות קרובות זו לזו,שבגודלן כמעט זהות אחת לשנייה. הנקבה גם בדרך כלל גדולה יותר מהזכר. לעיתים יש שבצד העליון של כנפיה האחוריות יש בשוליים נקודות לבנות. מוטת כנפיו של הזכר כ-55 עד 62 מ"מ ושל הנקבה 57 עד 65 מ"מ.

 

תפוצה בעולם: מדרום טורקיה לסיני וארץ ישראל.

הפרפר נוהג להיות נוכח בביוטופים מוצלים יחסית, בשטחי בר פתוחים בטבע ניתן לראות את הפרפר מעופף לאורך קירות סלע, צוקים ומדרונות הרים בהם גדלים פונדקאיו-מיני  דגניים. בהם כנראה נשרן הדוחן ושיבולת שועל נפוצה.

סטירית זו היא הסטירית היחידה בנגב. היא מעופפת באזורי הנגב עד מצפה רמון- גבול תפוצתה הדרומי בארצנו. ובתפוצתה עוברת דרך מרכז הארץ והיא נמצאת לאורך כל החבל הים-תיכוני עד אזור הגליל העליון בעיקר באזורים ההרריים והסלעיים. קיים ריכוז אוכלוסייה שלה בסיני. ייתכן וחלק מהבוגרים חודרים אל הנגב מסיני. בתוך היישובים בנגב היא מעופפת כמעט בכל מקום,בעיקר בתוך אזורים עם צמחייה סבוכה בין עצים ושיחים צפופים וסמוך קירות מבנים וביניהם. ולעיתים גם חודרת לבתים. הבוגרים נמשכים לפרחים  שונים,

אבל אינם נראים מוצצים צוף לעיתים קרובות.למרות מידותיהם הגדולות יחסית, מעוף הבוגרים הוא קליל וחלש ובדרך כלל לא מהיר ולא גבוה.המידע לגבי שלבי הגלגול שלו טרם נחשף במלואו. אבל ידוע שהמין מקים  דור אחד בשנה.  הנקבה מטילה את ביציה בחודשי הסתיו:ספטמבר-אוקטובר אבל לפעמים גם בתחילת אוגוסט (תלוי בטמפרטורה)ביחידות על נשרן הדוחן,עשב רודוס,שיבולת שועל ומיני דגניים נוספים אחרים. לרוב על צידם התחתון של עלים יבשים ולפעמים גם על שיבולי תפרחות נבולות וזרעים במקומות מוצלים.



הביצה
 היא לבנה,אורכה כ-1.25  מ"מ,היא עם 15 צלעות ועם חריצי אורך, ראשה מעוגל וצורתה כחבית.
ביצה של סטירית סיני. צילם: סתיו טלל
הזחל

 הזחל בוקע ואוכל את קליפת הביצה,הוא צהבהב,לאורך גופו פסי אורך אפורים חיוורים,ראשו כדורי צבעו חום בהיר דהוי מנוקד בחום כהה,אורכו כ- 2.5-3  מ"מ והוא נכנס לדיא פאוזה של מספר חודשים.