כל מה שרצית לדעת על פרפרים ולא העזת לשאול
אורחות החיים של הפרפרים:
הפרפרים עוברים מחזור של ארבעה שלבים במהלך התפתחותם עד השלב הסופי שהוא: פרפר בוגר. בחרקים בכלל ובפרפרים בפרט ארבעה שלבים אלה מציינים מחזור שלם שנקרא:גלגול מלא, הכולל:ביצה, זחל, גולם והבוגר-פרפר. בגלגול מלא נכללים חוץ מפרפרים גם זבובים, דבורים וצרעות למשל. אבל בחגבים למשל לא מתקיימים כל השלבים. מצב זה נקרא: גלגול חסר. החגבים אחרי הטלת הביצים אין להם שלב של גולם והם בוקעים כחגבים לכל דבר. ובמהלך גדילתם משילים את עורם עד שהם מגיעים לגודלם המרבי. תאור כללי על מחזור החיים של הפרפר:
הביצה
1. הביצה: השלב הראשון.לביצי הפרפרים צורות שונות: חלקן דמויות "קונוס", צרות ומחודדות כמו אלה של לבנין הכרוב, חלקן דמויות "חבית" ולחלקן צורת "כדור". את הביצים מטילה הנקבה בדרך כלל מיד לאחר ההזדווגות. יש סוגים המטילים את ביציהם בקבוצה ויש שמטילים ביחידות. יש סוגים המעדיפים להטיל את ביציהם בצד התחתון של העלה של הצמח על מנת ששם יהיו מוגנות יותר.
הזחל
2. הזחל: השלב השני בהתפתחותו של הפרפר. אחרי שיצא מהביצה, הוא עצמאי לחלוטין ואחראי לגורלו. רוב זמנו מוקדש לאכילה. יש סוגים בהם הזחל לפני שהוא עובר לחלקי הצמח הוא אוכל קודם כל את קליפת הביצה ממנה בקע. הזחל ניזון בעיקר מעלים. אבל בהרבה סוגי פרפרים, הזחלים אוכלים בצמח גם את הפרחים, הניצנים, הפירות והזרעים. ולעיתים אם אין מספיק מהם הם יאכלו גם גבעולים. לזחלים צורות, מראה וצבעים שונים: חלקם גליליים וחלקים, חלקם קוצניים,חלקם שעירים וכו'... ובעלי צבעים כמו: ירוק,חום,צהוב אדום ועוד... במהלך גדילתו הזחל משיל את עורו בממוצע כ-4 -5 פעמים.
שלבי התפתחות הגולם (The Butterfly Book by W.J. Holland)
הגולם
3. הגולם: השלב השלישי. כשהזחל מגיע לשיא גודלו,הוא מפסיק לאכול, מפריש את הפרשותיו האחרונות ומתחיל לנוע חסר מנוחה בחיפוש אחרי מקום התגלמות. כשהוא מוצא מקום כזה גופו מתקצר ומתעבה וצבעיו משתנים ודוהים. הוא משיל עורו בפעם האחרונה ויוצא מתוכו כגולם. הגולם הטרי, הוא רך,גושי ובהיר.אך לאחר זמן קצר הוא מתכהה ומקבל את הצבע והצורה הסופיים. בזמן הזה עובר בתוך הגולם תהליך ארוך המכונה "שלב מנוחה" בו מתעצב הפרפר ומתפתחים איבריו ע"י תאים עובריים.אורך תקופת הגולם בממוצע היא כשבועיים וחצי באביב ובקיץ ויותר בסתיו ובחורף.הגולם לא אוכל בכלל. הוא רק נושם אבל עוצמת נשימתו ירודה יחסית. הוא נושם באמצעות תשעה פתחי נשימה קטנים מיוחדים שרובם בחלק גופו התחתון. הגולם הוא חסר תנועה. רק אם הוא מוטרד הוא מגיב בתנועה חלשה של אזור הבטן. זחלי הפרפרים מתגלמים על הצמח ממנו הם ניזונים, על סלעים, בין אבנים, על פני האדמה ומתחתיה, על צמחים אחרים או על עצמים שונים בסביבה: גדרות, חומות קירות וכו'... הגלמים של פרפרי היום מתחלקים לארבעה סוגים: 1. גולם חגורה- גולם שנתמך בגוש קורים בחלקו האחורי וסביבו קור החוגר אותו עליו הוא נשען בגבו. 2.גולם תלוי- גולם הנתמך בגוש קורים בחלקו האחורי בלבד כשראשו מופנה כלפי מטה.
השלב הסופי בהתהוות הגולם
3.פקעת קורים: גולם המוגן על ידי רשת קורים בשילוב עלים יבשים או גרגרי אדמה שעוטפת אותו ומגינה עליו. 4.גולם ללא קורים: גולם האופייני לסוגים המתגלמים בחללים שמתחת לפני הקרקע, או על פני הקרקע בין ענפים ועלים יבשים. גולם זה מונח בחופשיות במקומות האלה בלי מאחזי קורים בכלל. בפרפרי הלילה- העשים והרפרפים,יש שני סוגי גלמים: 1. גולם המוגן בתוך פקעת קורים, שאותה טווה הזחל לפני ההתגלמות. כמו זה של טוואי המשי. 2. גולם גרגרי אדמה- גולם העטוף סביבו בפקעת קורים דלילה המשולבים בה בדרך כלל גרגירי אדמה ולעיתים ענפים ועלים יבשים.
נימפית החורשף בוקעת מהגולם
שלב הבוגר
השלב הסופי בגלגול. ברגע שהפרפר מוכן ליציאה,אפשר בדרך כלל לראות את צבעי הכנפיים מבעד למעטה.(ראה תמונה למטה) הצבעים הססגוניים בדרך כלל בגלמים של פרפרי יום מאפשרים לדעת אם הפרפר הבוגר מוכן לצאת החוצה.בשלב זה חודר אוויר בינו לבין קרום הגולם. הבקיעה מתחילה בעורפו מאחורי הראש. ובעזרת רגליו הוא דוחף ומסיר מעליו את יתר הקרום של הגולם ונחלץ החוצה. בזמן זה, הוא כולו לח, הכנפיים מקופלות שמוטות ורכות והבטן נפוחה. הפרפר נתלה על קרום הגולם הריק, או מטפס למקום גבוה וכנפיו תלויות כלפי מטה. נוזל הלימפה מוזרם לעורקי הכנפיים והן מתיישרות נפרסות ומתקשות במהירות. אם הכנפיים מתייבשות לפני שהספיקו להתיישר לא יוכל הפרפר לעוף. אחרי הייבוש והיישור,הפרפר יוצא במעוף ראשון למלא את תפקידו בטבע
חיזור ורבייה
רוב סוגי הפרפרים מוכנים להזדווגות זמן קצר אחרי הבקיעה מהגלמים. הפרפרים מפרישים חומר כימי נוזלי המתנדף לאוויר הנקרא פרומון, או אוקס-הורמון שהוא הורמון חיצוני המופרש לאוויר ונקלט במחושי בן או בת הזוג ומשמש למשיכה בין המינים המובילה למפגש בן-זוג מאותו סוג של פרפר לצורך רבייה.התהליך הזה מתרחש בעונת הייחום. המינים מבחינים זה בזה בנוסף גם ע"י חוש הראייה. לפרפר הזכר כמו חרקים אחרים יש עיני תשבץ ומספר העיניות בו גדול מזה של הנקבה. מה שעוזר לו להבחין בנקבה בקלות. בדנאיות למשל, אחרי שגילה הזכר את הנקבה בחוש הראייה, הוא ממשיך לגרות אותה בריח הפארומון שהוא מפריש מקצה הבטן ומבלוטה הנמצאת בכיס שבתוך כתם שחור- המורכב מקשקשים מיוחדים ריחניים.כתם אחורי בצידן העליון של הכנפיים האחוריות אותו יש רק בזכרים. הזכר מעביר בעזרת איבר מתפצל הדומה לזוג מכחולי שערות שבקצה הבטן את ההפרשה מהבלוטה שבקצה הבטן אל תוך ההפרשה שבכיס. כתוצאה מכך, הפארומון מתנדף באוויר, או שהזכר מרפרף סביב הנקבה, בעיקר מול ראשה ומחושיה. ישנם מקרים בהם הזכר עומד מהצד ומנפנף בכנפיו לגרות את הנקבה. ולפני ההזדווגות הוא עובר עם זוג המכחולים על ראשה ומחושיה ובסוף התהליך שניהם יוצאים במעוף כלולות ומזדווגים.
התנהגות הפרפרים
ההתנהגות של הפרפרים משתנה כל הזמן. רבים מהם מרגישים כל הזמן מאוימים ובשטח פתוח הם לא נשארים במקום אחד הרבה זמן. בנקבות יש מעוף הנקרא "מעוף הטלה". מעוף זה מאופיין בנקבת פרפר היורדת לנחיתות קצרות על שיחים מסוימים, התעכבות קצרה עליהם ובדיקתם במשך שניות מספר, הנקבה מכופפת את מחושיה ובודקת ברגליה אם הוא טוב עבור הצאצאים. הזכרים בסוגים מסוימים הם תוקפניים וקיימת אצלם תופעה של התנהגות טריטוריאלית. הזכרים בפרפרים האלה אף ינגחו בראשם צרעות ושפיריות במטרה להגן על השטח שלהם. אם הם נתקלים בבני מינם מאותו סוג מתפתח קרב רציני. הם הודפים אחד את השני תוך כדי נסיקה גבוה מעלה בספירלה. זכר "מתנחל" אחד, יקלוט זכר פולש ממרחק : 3-7מטרים. על פי מחקר שנעשה מטרת הטריטוריאליות קשורה בהשגת הנקבה. כושר ההבחנה בפרפרים הזכרים למרחוק הוא הודות לראייתם הטובה.
דנאית מונארך אמריקאית (ציור מאת Joyce Bee)
נדידת פרפרים:
כן. נשמע מוזר, אבל לא רק ציפורים נודדות אלא גם הפרפרים. סיבת הנדידה קשורה בעיקר בהישרדות.הפרפרים הבוגרים הנודדים בלהקות, מחפשים אחרי אתרים חדשים עם צמחייה שתוכל להמשיך לקיים אותם. פרפרי דנאית המונארך האמריקאית למשל נודדים במחזוריות מצפון ארצות הברית ומקנדה ומשם דרומה דרך טקסס למקסיקו וחזרה. מה שמעניין הוא שמאחר וחייהם קצרים, אותם בוגרים שיצאו לדרך לא חוזרים חזרה לארץ מוצאם. אלה שחוזרים, הם הצאצאים שלהם. ממחקר שנעשה, הסתבר שהם יודעים את הדרך חזרה על פי הצופן הגנטי שקיבלו בתורשה מהוריהם. מה שאומר שידיעת כיוון הנדידה היא תכונה שהפרפרים האלה נולדים איתה. בארץ קיים סוג של פרפר בשם:נימפית החורשף. שצבעו כתום, עם כתמים שחורים ולבנים. שגם הוא נודד ועובר בנדידתו דרך כל העולם אבל שלא כמו הדנאית, הוא מקיים אוכלוסיות במקומות רבים ושונים. מה שהופך אותו לאחד מהפרפרים הכי נפוצים בעולם. אחת הסיבות לנדידתו היא שהאוכלוסייה שלו נעשית כל כך גדולה שיש סכנה שהמזון לא יספיק והוא נאלץ לעזוב את המקום ולעוף לחפש מקום אחר שיש בו מזון נוסף לצאצאיו. בארצנו נודד מין זה בלהקות מדרום לצפון.
אויבי הפרפרים וסכנות
לפרפרים אויבים רבים: ציפורים, לטאות,שפיריות, נמלים, גמלי שלמה עכבישים צפרדעים ועוד... בעלי חיים אלה, תוקפים לא רק את הפרפרים הבוגרים אלא גם את שאר שלבי התפתחותם למשל: זחלים. וזוממים לטרוף אותם בכל הזדמנות שרק אפשר. טפילים – גם לפרפרים יש טפילים. צרעות קטנטנות וסוגי זבובים אחדים הם טפילים של פרפרים. הם מטילים את ביציהם בדרך כלל על גופם של זחלי הפרפרים או מתחת עורם. הרימות מתפתחות בתוך גוף הזחל, ניזונות מרקמותיו. מה שגורם למותו בסופו של דבר. הרימות מתגלמות בתוך עור הזחל שנותר או לידו. ומאוחר יותר לאחר כשבוע בוקעים הצרעות או הזבובים. סכנות- תנאים אקלימים קשים עלולים להשפיע על הפרפרים. גשם פתאומי לדוגמא עלול להוות סכנת חיים בשבילם. סכנה גדולה היא הריסת בתי גידול של פרפרים הנובעת מתעשייה, סלילת כבישים ובנייה. בארצות כמו:ברזיל ופרו, ציידי פרפרים ואספנים פרועים בלתי אחראיים ששולטים בהם היצר והלהיטות באיסופם מצמצמים מאוד את אוכלוסייתם ועושים בהם שימוש מסחרי קטלני:תמונות, תכשיטים וכו'... כל אלה הביאו לא מעט סוגים לסכנת הכחדה. חוקר-אספן אחראי, צריך שיחזיק ברשותו אך ורק מספר פרטים מצומצם הנחוץ לו למחקר,לכן מספיק לכך אוסף קטן הכולל מכל סוג אחד בלבד! על חובבי הפרפרים למנוע ככל האפשר פגיעה מיותרת בפרפרים. על כן רצוי אחרי שתופסים ומזהים לשחרר אותם חזרה לטבע שיוכלו להמשיך את תפקידם. חבל סתם לתפוס. חובבים לא מקצועיים, מאחר וניסיונם דל,לא תמיד מודעים להשלכות של הלכידות והאיסוף.ולעיתים הם עלולים לפגוע בהם בצורה קשה כשתוצאות שליליות ואף חמורות באות ממעשיהם. איסוף לא מקצועי הוא נזק מיותר. ואם אין לו ערך מדעי אז על אחת כמה וכמה. לכן כדאי להשאיר את האיסוף לאנשי המדע. אבל השאר: עדיף לזהות ולשחרר בתום הלכידה. וכשיוצאים לשדה מומלץ לקחת ספרי הדרכה וללכידה מבלי לפגוע, אז למי שיש-רשת חרקים מקצועית. על מנת ללמוד עליהם מומלץ לא רק לקרוא עליהם אלא לצאת לשטח ולעקוב אחריהם. אפשר גם, אם מוצאים ביצים או זחלים לנסות ולגדל אותם בכלי סגור למשל: קופסת נעליים, עם מכסה ובו פתחי אוורור. וכך אפשר לצפות בכל שלבי ההתפתחות עד להופעת הפרפר הבוגר.
כמובן שלא לשכוח לבדוק את הקופסה. ואם התייבש המזון או נגמר צריך להוסיף חדש. על מנת לדעת מה הם אוכלים, צריך לשים לב על איזה צמח מוטלות הביצים או נמצאים הזחלים.ורק אז לקחת אותם לגידול יחד עם הצמח עליו נמצאו. את הצמח הזה יש לספק להם במצב טרי כל הזמן שהם עוד זחלים. ואת פרפרים הבוגרים כדאי לשחרר. כדי שיוכלו למלא את תפקידם בטבע ושאפשר יהיה להמשיך וליהנות מלהסתכל בהם עפים בשלל צבעיהם. על החברות והאגודות להגנת הטבע מוטלת האחריות לסייע בהגנה על סוגי פרפרים מסוימים שהם נדירים. וכיום ישנן מדינות בהן יש פרפרים מוגנים על ידי החוק כפי שיש בארצנו פרחים וחיות מוגנים. בטבע, בקיעה מהגולם היא רגע מסוכן ביותר. כי הפרפר עודו לח, כנפיו המקופלות לא הגיעו עדיין לשיא הגודל שלהן והוא עדיין לא יכול לעוף ולהתחמק מצרות.
אמצעי ההתגוננות של פרפרים
רוב הפרפרים מחפשים אחר מקום מנוחה בטוח מאויבים ומהפרעות. וכמו שאר בעלי החיים נאבקים על מנת לשרוד. מלבד התעופה שעוזרת להם,אמצעי ההתגוננות העיקרי של הפרפרים הוא הסוואה: פרפרי היום נחים על פרחים,עלים,ענפים קרקע וסלעים. ומוגנים ע"י צבעי הצד התחתון של כנפיהם, המתמזגים עם צבעי הרקע של המקום עליו הם נוחתים. יש סוגים שעל כנפיהם ציורי "עיניים" שנועדו להרתיע אויבים. בארץ קיים פרפר טרופי בשם: דנאית תפוח-סדום. זחליו ניזונים מצמחים רעילים ממשפחת האסקלפיים, יש להם צבעי אזהרה: גופם אפור- לבנבן עם פסים שחורים וכתמים צהובים ויש להם שלושה זוגות של בליטות בשרניות דמויות "קרניים" בצבעי אדום-שחור:אחד בראש, אחד באמצע הגב ואחד בקצה גופם. מה שמשווה להם מראה מאיים. הם קולטים בגופם את הרעל מהצמחים והרעל עובר גם לפרפר.ולכן בשר הפרפר הזה הוא רעיל מאוד. זו הסיבה שהוא מוגן מציפורים.וגם הוא בעל צבעי אזהרה בגווני: כתום אדום, צהוב שחור ולבן. הזחלים של פרפרים מסוימים מוסווים למשל ע"י צבע ירוק המתמזג עם צבעי עלים. הזחלים צריכים להתנועע כדי לאכול וכך הם חשופים לסכנה לכן, ישנם סוגים שזחליהם אוכלים רק בשקיעת השמש ובלילה. וכך אינם חשופים לאויבים האורבים להם בשעות היום. סוגים אחרים בונים נרתיקים: חותכים קטעים מעלים מדביקים בקורים ויוצרים מעין כיס הגנה בתוכו הם מסתתרים וניזונים מרקמת העלה. זחלי סוגים שונים מכוסים קוצים ההודפים פגיעות של ציפורים. לזחלי סוגים כגון טוואי התהלוכה, יש שערות ארסיות הנשברות בקלות היכולות לגרום לצריבה עזה בעור ובעיניים וגרדת ובמקרים חמורים לדלקת מלווה בחום ולהופעת פריחה ושלפוחיות. לכל מי שלא מחפש צרות נא לא לגעת בהם.
הזחל של פרפר זנב הסנונית הנאה שחי גם בישראל, בשעה שהוא מאוים הוא שולף מאחורי ראשו בלוטה בצורת מזלג שצבעה כתום המדיפה ריח חריף חזק שנועד לדחיית אויבים. המעיד על רעילותו. הוא גם מגן על עצמו בצבעי אזהרה:פסים ירוקים ושחורים ונקודות אדומות. גם לגלמים יש אמצעי הגנה: בדרך כלל צבעי הסוואה בגווני חום,אפור וירוק. ובחלקם יש בליטות המשוות להם מראה של חלקי ענפים וקוצים. בסוגי העשים שטווים פקעות, הפקעת משמשת כיסוי הגנה לגולם שבתוכה. אבל ישנם גלמים המכוסים שערות ארסיות, ובסוגים בודדים גלמים היכולים להשמיע ציוצים חלשים אם הם מוטרדים,על ידי כפיפת גופם ושפשוף הקרומים שבין פרקי גבם. תרדמת חורף וקיץ- אמצעי הגנה יעיל של סוגי פרפרים רבים. בשנים שבהן יש בצורת למשל או שאין מספיק צמחייה להמשך קיומו של דור פרפרים נוסף,פרפרים מסוגים מסוימים מסוגלים להישאר בגולם ולחכות לשנה טובה יותר ובוקעים באביב הבא. יש סוגים שיעדיפו להישאר בגולם אפילו שנתיים ויותר. עד אשר תנאי הסביבה ומזג האוויר יתאימו להם.
אורך חיי הפרפר
רוב הפרפרים חיים כשבועיים וחצי עד שלושה שבועות. חלקם חיים כחודש. וסוגים מסוימים המבצעים תרדמת חורף בשלב שהם פרפרים בוגרים אורך חייהם הוא לכל היותר כחצי שנה.
צבעי הפרפרים
יופיים של הפרפרים תלוי בצורה ובצבע של הקשקשים המכסים את הכנפיים בגוונים שונים היוצרים כולם יחד את הדגם הנראה לעינינו. הקשקשים נראים היטב במיקרוסקופ והמראה מזכיר פסיפס. אם נגעתם בכנף פרפר והאצבע שלכם נצבעה באבקה צבעונית, אבקה זו היא למעשה המוני קשקשים קטנטנים. הפרפרים הם הקבוצה היחידה בחרקים שבה הכנפיים מכוסות בקשקשים. כנפי הפרפרים מקבלות את צבען משני סוגי צבעים: צבעים פיגמנטליים וצבעים פיזיקליים.
צבעים פיגמנטליים: אלה צבעים כימיים,המורכבים ממספר מועט של חומרים. הם מתקבלים בעיקר ממזון הזחלים ועוברים עליהם תהליכים שונים ליצירת הגוונים הנדרשים.הפיגמנטים העיקריים הם:מלנין- האחראי לקבלת צבעי:שחור וצהוב ופטרין- האחראי לצבעי:לבן כתום ואדום.
הצבעים הפיזיקליים- גוונים הנוצצים בברק מתכתי והם האחראים לגווני-כחול, סגול, ירוק, נחושת, זהב וכסף.הנוצרים ע"י שבירת קרני אור במבנה הקשקשים של הכנפיים.מבנה השכבות החיצוניות הדקיקות של הקשקשים,כיוון פגיעת קרני האור וזווית ההסתכלות, הם הקובעים את הגוונים הנגלים לעינינו.
התעופה
הפרפרים,יחד עם השפיריות, הזבובים והדבורים אשר להם יכולת תעופה, נמנים עם המעופפים הטובים ביותר בעולם החרקים. התעופה הטובה ביותר קשורה גם בצורת הכנפיים ובגודלם. לכל הפרפרים יש ארבעה כנפיים: זוג קדמי וזוג אחורי.תעופת הפרפרים היא מחולקת לשלושה סוגים שונים: מעוף "חותך", מעוף "חתירה" ומעוף "רפרוף". הכנפיים הקדמיות ארוכות צרות ומחודדות. האחוריות הן באופן יחסי, קטנות וקצרות יותר. מעוף ה"רפרוף" הוא סוג המעוף הנפוץ ביותר בפרפרי היום. כנפיהם של רוב פרפרי היום המותאמות לסוג מעוף זה, הן רחבות וגדולות ביחס לגוף, מעוגלות ועדינות ואופן תנועתן הססני ועל כן אינו נשאר קבוע. במצב שהפרפר רגוע תנועת הכנפיים בינונית. אך בשעת סכנה, הוא יגביר את מהירותן על מנת להתרחק עד כמה שאפשר. הפרפר עף במהירות, תוך נפנוף כנפיים כמעט בלתי פוסק הודות לשרירי התעופה המפותחים שלו.
כנף ציפור אלכסנדרה -זכר
הפרפר הגדול ביותר בעולם
פרפר היום, הגדול ביותר בעולם נקרא: כנף-ציפור אלכסנדרה. הוא מצוי ביערות הטרופיים של ניו גיניאה. פרפר זה היה בסכנת הכחדה עד אשר הרשויות להגנת הטבע שם חוקקו חוק. וכיום זהו פרפר מוגן. מוטת כנפיו של הזכר 18-20 ס"מ ושל הנקבה עד 26.5 ס"מ.
נימפית הקטלב
הפרפרים הכי גדולים בארץ:
פרפר היום, הגדול ביותר בארצנו נקרא: נימפית הקטלב. פרפר נדיר ויפה. פרפר הלילה הגדול ביותר בארצנו נקרא: שבתאי השקד. פרפר נדיר זה היה נפוץ יותר בעבר ותפוצתו הגיעה עד מרכז הארץ ואף ליישובי צפון מערב הנגב. אבל כיום תפוצתו מוגבלת לאזורים בודדים בצפון הרחוק ובהרי ירושלים ורק שם אם יש קצת מזל ניתן למצוא אותו בחודשי מרץ-אפריל. את זחליו אם יש עוד קצת מזל, אפשר למצוא בחודש מאי.
זחל של נימפית הקטלב. צילם: אביתר פיינגולד
מקומות הלינה של פרפרים
גם הפרפרים זקוקים למנוחה. פרפרי היום לפנות ערב, הולכים לישון בתוך סבך ענפי שיחים או עליהם,בין ענפי עצים, בנקיקי סלעים ועצמים ומבנים גבוהים, למשל:עמודים וקירות. רוב הפרפרים הולכים לישון כל אחד בנפרד. אבל יש סוגים שמתארגנים לקבוצה והולכים יחד ללינה משותפת. פרפרי הלילה נחים בשעות היום בסדקים של גזעי עצים בחריצי אבנים ומתחת לעלים.
סס העץ -זחל
הפרפרים- תועלת ונזק
זחלי הפרפרים גורמים לעיתים לנזקים חמורים לגידולי השדה, לירקות, לעצי-פרי וליערות. זחלים של פרפרי הלילה כגון: ססי-העץ, עש הקמח ועש הבגדים -גלצ'יידה, גורמים נזקים כאשר הפרפרים הבוגרים חודרים לבתים ומטילים את ביציהם. הפגיעה של פרפרים שונים היא בחומרים הקשורים בצומח ובחי: ביסקוויטים, שוקולד, בוטנים, אגוזים, נייר,רהיטים,עור, שעווה, פרוות, נוצות, כותנה וצמר. הפרפר: לבנין הכרוב למשל גרם בעבר לנזקים עצומים בכרוב. בארה"ב ובאוסטרליה. אבל כיום נזקם של פרפרים הולך ופוחת הודות למלחמה בהם באמצעים כימיים כגון:ריסוס. ובאמצעים ביולוגיים כגון: טפילי פרפרים שונים המאזנים את מספרם ומונעים את התרבותם של הפרפרים המזיקים. שימוש ביולוגי עדיף על כימי כי הרעל בו מרססים אינו בריא גם לאנשים.
סס עץ מנומר- זכר בוגר
זני פרפרים מסוימים תרמו גם למין האנושי: למשל- גילויים של המנגנון התורשתי.לדוגמה בסיוע במלחמה במחלת ה-Rh. הדרך בה עוברת המחלה בתורשה לנולד נחקרה באמצעות שימוש בפרפר זנב סנונית אפריקאי. שלבי התפתחותם של סוגי פרפרים אחרים שימשו למחקר מחלות כמו: אנמיה וסרטן ומחלות הנגרמות ע"י וירוסים. הפרפרים מהווים גם גורם חשוב בהאבקת פרחים. מאחר והם נוחתים על סוגים שונים של פרחים, כמו הדבורים, בביקורים בפרחים מופרה הפרח במגע אבקנים בצלקת הפרח הנגרם מנחיתת הפרפר עליו והוא גם מעביר חלקיקי אבקה ברגליו מפרח אחד לאחר בדומה לדבורים. מה שבסופו של דבר מעודד ומזרז את התפתחות הפירות,כשהם מאביקים פרחים של עצי-פרי למשל. וזו דוגמה לסוג של איזון בטבע.
טוואי המשי
מצד שני, יש גם תועלת בפרפרים: ישנם כמה סוגים של פרפרים לדוגמא:טוואי המשי. המספק במשך אלפי שנים מיני משי בסין שגידולו החל כ-3000 שנה לפני הספירה. ואופן גידולו היה הסוד הממלכתי אשר נשמר בעבר תחת איום של עונש מוות למגלה אותו לבני חו"ל.
הפרפר והאדם
אם הזבוב הוא היצור הבא במגע עם האדם מזמן היוולדו, הרי הפרפר הוא היצור הראשון אליו נמשך הילד. הצבעים הבולטים, לבנים או מבריקים, הכנפיים הרחבות המבליטות צבע זה,תנועת תעופה איטית יחסית המאפשרת לצפות בצבעים האלה, רחיפה ממושכת מעל הצמחים תוך יניקת צוף- כל אלה עושים את הפרפר לחרק הבולט והמוכר ביותר מהרגע שהאדם מתחיל לחוש את סביבתו. הפרפרים שימשו השראה לציירים, למשוררים, למלחינים ולסופרים. ועד היום רואים בהם לצד הפרחים סמל לחופש להתחדשות וליופי. לפרפרים הוקדשה תשומת לב רבה גם מצד אנשי המדע החוקרים אותם. וחוץ מעופות ויונקים הם מבעלי החיים הנחקרים ביותר. שבטים קדמונים שהאמינו בגלגול נשמות יחסו לגלגול הפרפר סגולות קסם וראו בבקיעת הפרפר מהגולם סמל לתחיית המתים. המצרים הקדומים מממלכת נוא-אמון לפני 3500 שנה, במצריים העתיקה היו מציירים פרפרים כקישוט על קירותיהם.
איורי פרפרים על בולים ישראליים- מימין לשמאל:זגריס המדבר (לבנין מדברי),רפרף ההרדוף,נימפית הקטלב וזנב-סנונית המכבים.
על הקשר בין פרפרים ונמלים
הקש כאן לקראת המאמר
ביבליוגרפיה
1. יומן פרקי סיכום של תצפיות מעקב וידע אישי בפרפרים בתנאי מעבדה ושדה- אביתר פיינגולד. 2. ביטאון אגודת חובבי הפרפרים אפריל 98 '. התנהגות טריטוריאלית של פרפר נימפית הסרפד בשדה בוקר חלק א'./ מחבר המאמר: אביתר פיינגולד.עורך הביטאון: דובי בנימיני. 3. ביטאון אגודת חובבי הפרפרים אוקטובר 98'. התנהגות טריטוריאלית של פרפר נימפית הסרפד בשדה בוקר חלק ב'/ מחבר המאמר: אביתר פיינגולד. עורך הביטאון: דובי בנימיני. 4. ביטאון אגודת חובבי הפרפרים אוקטובר 2003. "מאובן חי": הפרפר המאביק של הרקפת/ מחברת המאמר:דוקטורנטית רחל צחור-שוורץ. עורכי הביטאון: דובי בנימיני ואליאב שני- דור. 5. פרפרי ארץ ישראל/ יצחק איזנשטיין, מהדורה ראשונה,הוצאת גרפאור והמרכז הישראלי להוראת המדעים ע"ש עמוס דה-שליט באוניברסיטה העברית ירושלים,1974. 6. פרפרי ארץ ישראל/ יצחק איזנשטיין, מהדורה שלישית מורחבת, הוצאת ארט פלוס, ירושלים, 2003. 7. מדריך הפרפרים בישראל/ דובי בנימיני, מהדורה מורחבת. כתר-הוצאה לאור, ירושלים.2002. 8. את מרבית צילומי הצבע צילם : אביתר פיינגולד. בתקופת אביב 2005. שאר התמונות צולמו ע"י הצלמים המצויינים בכותרות התמונות.