יומיים בצפון בקעת הירדן

עניין

לבקעת הירדן ומזרח השומרון יש קסם משלהם וביחוד  בתקופת האביב הקצר, בו העיריות והרתמים פורחים והרועים יוצאים עם עדרי הצאן להרים.  הזמן קפא מלכת  והטיול הוא במחוזות שנשכחו  כל כך קרוב וכל כך רחוק. 

יום ראשון: ממשואה לג'יפתליק דרך ואדי א-דבע

אורך המסלול: 27 ק"מ

זמן: 5 שעות

דרגת קושי: בינוני+, המסלול כולל עליות תלולות ברגל

נקודת יציאה וסיום: משואה

עונה מומלצת: פברואר, מרץ

מפה: מפת סימון שבילים מס' 5-6

בטחון:  יש להתעדכן במצב הביטחון באזור ולהצטייד במספר הטלפון של המאבטחים בשער של משואה.

 

לינה: אנחנו בקשנו אישור ללון ברחבת הדשא המרכזי במשואה. 

Friends Meeting House
תיאור המסלול (21.1.2014):

ממשואה רוכבים  בכביש לכיוון מחנה גדי לשעבר (היום מכינה קדם צבאית) ולפני מחנה אריה יורדים לדרך עפר.  ניתן לזהות מספר מערות בסלע שמעליהם דרך עפר שמטפסת בתלילות. המטרה היא לחבור לדרך עפר זו שמטפסת ללא רחמים  על גבי אבנים. זהו קטע עלייה רגלי יחסית ארוך  עד כמעט העמק הקטן של ערק א-רציפה שבו מספר מעגלי אבן. בדרך פריחה של עיריות  שעמידות לשיני הצאן. הנוף היפה המתגלה מלמעלה מהווה פיצוי לעלייה הארוכה.  הדרך יורדת ואחר ממשיכה מערבה עד להתחברות עם הדרך המסומנת בכחול העוברת בואדי א-דבע (נחל הצבוע). בדרך פגשנו עדרי צאן שגלשו בחן מהמדרונות.  ליד המפגש עם  הדרך המסומנת בכחול שדות חיטה ירוקים, אך בשל מיעטו המשקעים השנה, היבול יהיה דל. דרך זו ממשיכה לכיוון מכורה שנמצאת מעל השלוחה. 

צב בואדי אל חרובה
ממשיכים לרכב עם הדרך צפונה עד ההתחברות עם כביש משובש שיורד לכיוון צומת מכורה. זוהי ירידה מדהימה וממש תגלית (בדיעבד כדאי היה לבצע את המסלול הפוך). לאורך הדרך פגשנו מספר משפחות שהגיעו משכם ויצאו לפיקניק. למטה הכביש עובר בין חממות ומספר מטעי הדרים שריח משכר עלה מהם ולבסוף מתחבר לכביש הראשי המוליך לשכם. הירידה לג'יפתליק יפה וכדאי להיכנס למבנה המיוחד בעל הכיפות Friends Meeting House  הבנוי מלבני בוץ והוסב למעין אכסניה.
בטיפוס ממשואה.

זהו מבנה מיוחד המשמש לתעמולה פרו פלשתינאית, אבל בכל מקרה שווה ביקור וכדאי לשוחח עם האנשים בפנים ולטעום מהפיתות הטעימות שאום יוניס מכינה במקום. בצד הכביש ניתן לראות את אמת הבטון שהוליכה בעבר מים להשקיית החלקות, אבל כיום היא חרבה. הכביש עובר בנחל תרצה הוא ואדי פרעה וזהו נתיב החדירה של בני ישראל בתקופת ההתנחלות על פי אדם זרטל.  כדאי לא לפספס את הפנייה לכיוון משואה (דרך מחנה אריה), לחלופין ניתן להמשיך לצומת אדם ומשם למשואה, אבל זו דרך ארוכה יותר. 

תצפית מערבה מרותם.
יום שני: מרתמים לחמאם אל מליח ולראס אל רמלי

אורך המסלול: 34 ק"מ

זמן: 7 שעות

דרגת קושי: קשה

נקודת יציאה וסיום: רתמים

עונה מומלצת: פברואר, מרץ

מפה: מפת סימון שבילים מס' 5-6

בטחון: המסלול עובר בשטחי אש. יש להתעדכן במצב הביטחון באזור לפני הטיול.

מסלול נוסף באזור
ואדי אל מליח

את הרכבים נשאיר בתוך הישוב הקטן רתמים שניצב על ראש גבעה רמה מעל בקעת הירדן, כאשר מדרונות ההרים מכוסים בשיחי רותם לבנים וריחניים.  מהשער  נטפס מערבה  על הגבעה שעליה מוצב לא מאויש ותצפית יפה אל הישוב משכיות ואל הגוש של הר גדיר.  מהמוצב יורדים בדרך עפר שחוצה את הדרך המסומנת בכחול ואחר מטפסים לדרך עפר שמטפסת על שלוחה. המדרונות  באביב ירוקים ומרבדים של עיריות מכסים את המדרונות.  הדרך יורדת לואדי אל חרובה שמושך דרומה. הואדי יפה ואנו לבד- אף אחד לא מסתובב כאן. הדרך עוזבת את הואדי ומטפסת לרכס שמעל כביש אלון, ויורדת לכביש דרך מאהל בדואי. מיד לאחר החצייה ממשיכים בדרך המסומנת בשחור העוברת בעמק יפה ומעובד. הדרך הזו יורדת לכיוון ואדי מלחה (במפה מופיע גם ואדי  א- לסם). 

רועה צאן

השביל בתוך הואדי, מעניין אבל כל כך רכיב. משום מה בפעם שעברה שרכבנו בו, הוא היה יותר רכיב. על המדרונות גדלים חצבים רבים. לאחר הסכר השיל מטפס  לרחבה  שבה גדל אקליפטוס ענק.  הילדים מהבית הסמוך ידידותיים ושוב זכמגמת פנינו בהמשך הייתה טיפוס לראס א-רמלי (נ.ג 419)  דרך מעלה דורון לאנדרטה לזכר דורון גביש ודוד גבע שנפלו כאן בהתרסקות פייפר ב-11  באוקטובר 1970. שני אנשים צעירים שחייהם הסתיימו בפתאומיות (סיפור חייהם בקישורים).   חוצים את הכביש ומתחילים לטפס בדרך עפר תלולה, לאחר העלייה הדרך ממשיכה דרך מספר סוללות עפר (יעדי אימונים של הצבא).ינו לתה, פיתה חמה וגבינת עיזים ובתמורה נתנו להם חטיפי אנרגיה- אכן סחר חליפין משתלם מבחינתנו. 

מתחברים לדרך המסומנת בכחול שמוליכה למעלה דורון שמטפס  בתלילות לראס א-רמלי.   את העלייה התלולה עולים ברגל וגם כך היא די קשה. מהאנדרטה נשקף נוף יפה של בקעת הירדן והרי הגלעד.  מעניין כמה אנשים פוקדים את האנדרטה המבודדת הזו במשך השנה, ומעניין מדוע המטוס התרסק דווקא בנקודה זו.  

אופני שטח חדשים...
מהאנדרטה ממשיכים לטפס רגלית בדרך עפר תלולה עד לאוכף שבין ראס א-רמלי לבין ראס א-רבי. מהאוכף ממשיכים לאורך שביל שיורד מזרחה ועובר דרך מספר אלות אטלנטיות. הנוף מדהים וצריך לשים לב לא להתקדם יותר מידי מערבה כדי להיכנס לשטחי A  שבשליטת הרשות הפלשתינאית. מערבה ניתן לראות את הכפר תיאסיר  (הזכור לטוב לכל מי שעשה טירונות של גולני בבזק) ואף לשמוע את  קריאות המואזין. 
שמורת נחל בזק עילי
הדקל ליד עין א-ג'ימאל

השביל יורד לדרך עפר שיורדת לכביש ומתחברת אליו מזרחית למחסום של הצבא.  הירידה בכביש  יפה ובדרך חלפנו על פני מספר  משפחות שקטפו אפונה בחלקות קטנות  מעל הכביש.  את האפונה הטרייה ניתן לאכול  מתוך התרמילים והיא טעימה מאד. המשכנו בכביש עד פניית דרך העפר לעין א-ג'מל שניתן לזהות אותו על פי הדקלים שצומחים לידו.  במקום בריכה קטנה שמן הסתם היא אטרקציה בימי הקיץ הלוהטים. המשכנו בדרך העפר דרך מספר מאהלי בדואים וקנינו מהם גבינות. הבדואים משבט כעבנה והם מוכרים את התוצרת שלהם בשוק בטובאס (ביום שבת).  דרך העפר  חוזרת לכביש וכדי להגיע למכוניות, נותר "רק" לטפס בחזרה לרותם.