משחרות לאילת על שביל ישראל לאופניים

בירידה לראש מעלה זוגן
עניין

שביל ישראל לאופניים הוא פרויקט שאפתני שבו יבנה שביל רכיבה שיחצה את ישראל לאורכה בדומה לשביל ישראל בהליכה. הקטע הראשון משחרות לתמנע  כולל קטעים מאד יפים אך גם  קטעים פחות טובים והחלק מתמנע לאילת הוא החמצה גדולה.  ניתן היה לבחור מסלול הרבה יותר אטרקטיבי לרכיבה.  חבל... 

תחילת השביל
מידע

אורך המסלול:

שחרות- באר אורה – 53 ק"מ

באר אורה – אילת 40 ק"מ

דרגת קושי: בינוני+

זמן: 7 שעות ביום הראשון ו-5 שעות ביום השני.

נקודת יציאה:  שחרות

לינה: חניון לילה בנחל ססגון

נקודת סיום: חוף מגדלור באילת

מפות: מפת סימון שבילים מס' 20 הרי אילת

מפת שביל נט –חבל אילות שבה מופיע שביל ישראל לאופניים.

עונה מומלצת: כל השנה למעט בקיץ. אין מקורות מים לאורך המסלול. 

תיאור המסלול

תחילת השביל מעט לפני שחרות. בתחילה מפה מפורטת והסברים על השביל.  השביל מתחיל לטפס לרמה ואחר יורד לראש מעלה זוגן. זהו קטע רכיבה יפה מאד ויש בו תצפיות יפות על  הערבה והרי אדום. משם השביל ממשיך ויורד בנחל זוגן לבקעת עבדה. בבקעת עבדה השביל נמשך לאורך דרך עפר ועובר בקטע הראשון  בסמוך לגדרות  של הבסיס הצבאי. זהו קטע ארוך ומשעמם. הדרך נכנסת לכיוון באר מלחן.  לפני הבאר עץ אלה אטלנטית ענק, שמת לפני כשנתיים  על אף ניסיונות ההחייאה של פקח רשות הטבע והגנים שניסה להשקותו. בנגב הדרומי נותר עץ אלה אטלנטית אחד לפליטה בסמוך למעלה עקוף. 

מבאר מלחן הדרך ממשיכה דרומה בנחל מתק וחולפת ליד מחשופים יפים של גבס. השביל חוצה את הדרך המוליכה להר ברך וממשיכה בערוץ מימין לה.  מכאן מתחיל קטע רכיבה יפה מאד עד למעלה סיירים. למעלה סיירים הגענו כבר לקראת חשיכה ואת כל המעלה ירדנו לאור פנסים – חוויה בפני עצמה.  מעלה סיירים עובר מעל נחל עתק ואחר יורד לנחל רחם.  במקום להמשיך לאגם תמנע המשכנו לכיוון באר אורה. לדעתי, צריך למקם את חניון הלילה ליד באר אורה ולא באגם תמנע שבו הלינה היא בתשלום.  

אנחנו בצענו הקפצה רכובה לכיוון חניון הלילה בנחל ססגון שבסמוך אליו עובר שביל ישראל. 

ביום השני אני עברתי לריצה בפארק תמנע – רצנו כ- 17 ק"מ לאורך השביל המוליך לציורי המרכבות- מסלול מדהים לריצת שטח. שאר הקבוצה המשיכה ברכיבה בקטע הדרומי של השביל והרושם שלהם היה די שלילי ואני מצטט את אורי אייזנברג שהוביל את הרכיבה בקטע זה:

"התחלנו את הקטע כ-9 קילומטר דרומית לבאר אורה על מנת לדלג על קטע משמים של ציר הנפט. התחברנו ל"סינגל" באזור הדרך לעמודי עמרם. סה"כ אפשר להגיד שכמעט 50 אחוז מהדרך כוללת דשדש לא רכיב, רוב הדרך עוברת בדרכי דאבל קיימות וכמעט לא נבנה שום דבר במיוחד לאופניים. ההרגשה היא ממש של תרמית מצד בוני השביל, משום שלמעשה לא רק שלא נעשתה שום פעולת בניה, חמור מכך, העוקב אחר השילוט של השביל מובל לדרכים הגרועות ביותר באזור. היה נראה שאיזה מישהו החליט שהסינגל יסתיים באילת ויהי מה בלי שום בחינה מקצועית של השביל המוצע. 

סיום המסלול מדגיש את חוסר ההבנה של מתכנני השביל, במקום בו מסתיים השביל, יובל של נחל שחמון אשר פוגש את הכביש לטאבה מוצב לו שלט המכריז על כניסה לסינגל "סובב אילת", רובנו לא הצלחנו אפילו לרדת את היובל הזה מרוב דשדש, קשה לי להאמין שמציב השלט ניסה אי פעם לטפס למעלה במעלה המסלול הלא רכיב."חבל, חבל  שנבחר מסלול לא מתאים לקטע הדרומי של שביל ישראל לאופניים, ניתן היה עם יותר מחשבה  והשקעה לאתר נתיב חלופי הרבה יותר מרתק לרכיבה. נתיב כזה היה צריך לטפס שוב למעלה להרי אילת ולא להשאר בחלק הנמוך של הערבה שזו ברירית המחדל הפחות טובה.

 

חבל, חבל  שנבחר מסלול לא מתאים לקטע הדרומי של שביל ישראל לאופניים, ניתן היה עם יותר מחשבה  והשקעה לאתר נתיב חלופי הרבה יותר מרתק לרכיבה. נתיב כזה היה צריך לטפס שוב למעלה להרי אילת ולא להשאר בחלק הנמוך של הערבה שזו ברירית המחדל הפחות טובה. 

מפת השביל (מתוך השלט)