חוצה נגב – מהר רמון אל הערבה- בעקבות סיירי הפלמ"ח.
עוזי נרקיס וטוביה קושניר שמחזיק במעדר הבוטנאים. צילם: יעקב ורמן
הטיול מוקדש לזכרו של טוביה קושניר שנפל בדרכו לגוש עציון עם מחלקת הל"ה והיה בין הסיירים הראשונים של הנגב הרחוק.


"ושם למטה, התתארי לך, אביבה, מכאן, מתחתי, 300 מטר במעמקים, מתחילים עולמות אחרים, עולמות אגדה איומים ונפלאים: גבעות, תלים, שחורים! ולידם מישורים לבנים ואדומים וסגולים... הנחלים המתפתלים חוצים בהרים ירוקים וחומים וצהובים. והכל הרים, לא הרים רגילים, אלא הררי מרד איומים הנישאים כזעקה למרומים, צוקים צוקים, פרצים פרצים ומצדות מצדות; ולכל מצד צבע משלו, זה אדום וזה שחור; וביניהם מתפתלים ערוצים החוצים בחולות הסגולים! אין משטר ואין סדר, לכל גבעה צבע משלה, ולכל הר חידודים אחרים, לכל צוק זעקה משלו, עולמות משגעים. לא לעולם לא אוכל לזכור את המראה, כה איום, כה עשיר וכה רבגוני. בדרום, מתרוממים הצוקים הנגדיים והם מצטיירים כה ברורים. אך במזרח כה רחוקים הם הצוקים, ושם מתאחדות הגבעות ומתאחדים הצבעים לתמונה אינסופית אחת."

טוביה קושניר – ואדי רמן. יום ששי, פסח, תש"ו.
קטע זה לקוח מתוך מכתב שכתב טוביה לחברתו אביבה בעת מסע הסטודנטים לנגב ב- 1946 ומתאר את הנוף של מכתש רמון.
מתוך הספר – מחקרי טבע ומכתבים- טוביה קושניר. משרד הבטחון ההוצאה לאור – 1982.
תמונות נוספות ממסע הסטודנטים 1946. צילם: יעקב ורמן
עניין
מידע
יום ראשון: מצפור ערוד- נחל ציה – 33 ק"מ
מפות היום הראשון
יום שני: נחל ציה – צוקים 55 ק"מ.
מפות היום השני: הכין ראובן פליישר
פרופילי גובה: הכין ראובן פליישר
ספרות
מצפור ערוד- תצפית אל מכתש רמון
עניין
זהו מסלול מדהים בן יומיים החוצה את הנגב ממערב למזרח ויורד ממרומי הר הנגב הגבוה (957 מטר ) אל הערבה (כ-100 מטר). סיפורי פלמ"ח ובאר מים חיים בנגב, שבילי רכיבה בנוף של גבעות מצוררות, הנוף הנשקף מהר כיפה והקניון של נחל רעים והדהרה במורד נחל צופר. מה עוד ניתן לבקש ממסלול אופניים.
שי ניר וחוטמית משורטטת
מידע
אורך המסלול: 33 ק"מ ביום הראשון ו-55 ק"מ ביום השני.
דרגת קושי: קשה. המסלול כולל קטעי רכיבה מפרכים בתוך הערוץ החצצי של נחל ערוד וכן קטעי רכיבה טכניים בנחל רעים וקטעים בהם יש לסחוב את האופניים על הגב.
זמן: יומיים מלאים.
נקודת יציאה: הפנייה למעלה ערוד מהכביש של צומת הרוחות-הר חריף.
נקודת סיום: הישוב צוקים שמצפון לנחל פארן על כביש הערבה.
מפות: מפות סימון שבילים מס' 17 ו- 18.
עונה מומלצת: יש להימנע מביצוע הטיול בקיץ והחודשים המומלצים הם פברואר מרץ. אנו טילנו באמצע מאי וזה היה די גבולי מבחינת מזג האוויר משום שבאזור הערבה מתחיל להיות די חם.
בטיחות: המסלול עובר בשטחי אש פעילים וניתן לטייל בו רק בסופי שבוע.
לוגיסטיקה: חובה להעזר בלווי של רכב שטח שישא עליו את כל הציוד. רצוי שהנהג יהיה בקיא בנהיגת שטח משום שיש מספר קטעים בעייתים לנהיגה כמו בירידה לבארות עודד ואחר בנחל ערוד. בבארות עודד מים טובים לשתייה וניתן למלא מים ביום השני של הטיול בתחנת השאיבה של מקורות במפגש של נחל פארן עם כביש 40. ביום הראשון של הטיול הרכב צמוד לרוכבים, אך ביום השני יש לתאם איתו מקומות מפגש בהתאם למסלול.

אני מודה לד"ר יואב אבני שהסכים שמאמרו "סלע, נוף ואדם בהר הנגב בשני מיליוני השנים האחרונות", המופיע למטה יתפרסם באתר.
ליצירת קשר:יואב אבני yavni@mail.gsi.gov.il


הר בלב מדבר- אמיר אידלמן
מפת המסלול בקנ"מ 1:250,000
יואב אבני - סלע, נוף ואדם בהר הנגב שני מיליוני השנים האחרונות (קובץ pdf )
נחל ערוד לפני בארות עודד
יום ראשון: מצפור ערוד- נחל ציה – 33 ק"מ
נתחיל לרכב בדרך העפר לכיוון מצפור ערוד. זוהי דרך עפר טובה מאד ועבירה לכל רכב עד מצפור ערוד (מרחק של כ-6 ק"מ). מהדרך ניתן לראות את הכיפה המעוגלת של ג'בל עריף א-נקה שבסיני. במצפור מעין אמפיתיאטרון קטן והוא ממוקם בקצה הדרום מערבי של מכתש רמון. מכאן תצפית יפה אל מכתש רמון שנעשה באזור זה צר מאד. מיד בולטות גבעות הבזלת הכהות ובמיוחד הר ערוד. הלאה בהמשך ניתן לזהות את דרך העפר של מעלה רמון העולה מעלה, לכיוון מצפה רמון. על שני נושאים כדאי להתעכב כאן: האחד הוא עתיק יותר וקשור לגיאולוגיה של היווצרות המכתש והשני לגילויו של מכתש רמון בידי סיירי הפלמ"ח ומשלחות הסטודנטים לפני קום המדינה.
שואבים מים מבארות עודד
היווצרות מכתש רמון מתחילה לפני כ-100 מיליון שנים, כאשר ים רדוד מציף את האזור וסלעי משקע נוצרים בקרקעיתו. לאחר מכן שבר גיאולוגי גורם ליצירת קמר הרמון המקמט את השכבות האופקיות של סלעי המשקע. הקמר מתרומם וראשו נהרס בהדרגה, אבל הים מציף שוב את הקמר (לפני 40-80 מליון שנים) ומשקיע שוב סלעי משקע. הים נסוג והקמר ממשיך להתרומם. בשלב הבא שהתרחש לפני כ-20 מיליון שנים, נחלים גדולים זורמים מאזור ערב (הבקע הסורי אפריקאי עוד לא היה קיים) ומשקיעים חול וסלעים ומישרים את פני השטח. הקמר משיב מלחמה וממשיך להתרומם ושכבות החול הרכות שבתוכו נסחפות החוצה. המכתש הוא אם תוצר של סיפור אהבה מורכב בין הים ליבשת.
בארות עודד- מים זכים במדבר
הסיפור השני קשור להיסטוריה הרבה יותר קרובה לזמננו. היו ימים שבהם מפות הנגב נגמרו באזור באר שבע וכל החלק הדרומי של הארץ היה עלום וכל מסע לכאן היה בגדר הרפתקה. משוגעים לדבר יצאו בכל זאת על אף הקשיים המרובים וסירו בחלקים גדולים של הנגב והידע שצברו בתחומים השונים תרם אחר כך הן למחקר המדעי וכן תרם לכיבושו של הנגב במבצע "עובדה".בפסח 1946 יצאה משלחת של עשרה סטודנטים למסע לאזור מכתש רמון (שנקרא אז ואדי רמן) והגיעה אף למישר. אחד ממשתפיה אבי זכאי שהיה מאוחר יותר אחד מסיירי הפלמ"ח המובילים של חטיבת הגנב תאר את המסע בפרוטרוט ולהלן הקטע שבו הוא מתאר את הגעתם למכתש רמון:
"היום נטה חערוב והציפייה לקראת פתחו של ואדי רמן גדלה והולכת. הסיפורים על ואדי זה מפי משתתפי הסיור של אשתקד צלצלו כאגדה של תאמן. אך הנה ניתן האות לחנות, תם יום ראשון במסע. 'אזרחי' כנפי המכונית שהיו במסיירים גם לפני שנה, קפצו בזריזות מן המכוניןת ובריצה שדמתה לריצת טירוף הרימו רגליהם והעפילו במעלה הגבעה כדי לזכות ולחזות ראשונים במראות. אין לתאר מה נגלה מאותו רכס. לאט לאט נפרש הנוף הנאדר, רב השגב. ואדי רמן וכל אזור הנגב שבינו.
השמש נטתה לערוב והרמן פשט מרגע לרגע את גווניו ונתגוון מחדש. מרותקים ישבנו כך שעה ארוכה מסתכלים ותוהים. אור הירח השפוך על פני הואדי רקם אגדות פלאים של צורות מוזרות מעולמות לא נודעים, עולמות של דימיון לא אנושי או עולמות בראשית. החבריה נתרכזה בצוותא ואחוזת תהיית פלא פתחה בשיר, צלילים עבריים פשטו במרחב. נתחבטו במצוקי ההרים מנגד והתנפצו ונזרקו חזרה באלפי הדים ובנות הדים. חללו של יה נתהדר. אלה היו שעות שמעטות כמותן בפגישת אדם ונוף."
משלחת הסטדנטים לנגב 1946. מימין לשמאל שורה אחורית: דני רז, יוסקה ויינר, יונה לוין, נפתלי תדמור, עוזי נרקיס, טוביה קושניר. שורה קדמית: דניאל זהרי, דוד סולברג, אבי זכאי.
מהמצפור נתחיל בדהרה מטה במעלה ערוד (מסומן בכחול) או בשמו הערבי נקב אל ערוד. מעלה ערוד הוא קטע מדרך קדומה שקישרה את עבדת אל תמילת סוילמה שבנחל פארן ואל כנתילה ואילת. הדרך הייתה בשימוש בתקופה הרומית ביזנטית. הדרך עצמה נפרצה על ידי חברת הנפט הבריטית I.P.C בתקופת מלחמת העולם הראשונה במסגרת חיפוש נפט בהר הנגב וכאן עברה ב-5.3.1949 יחידת החלוץ של חטיבת הנגב בדרכה לשדה אברהם במסגרת מבצע "עובדה". לאחר 5 ק"מ מגיעם לצומת דרכי עפר. הדרך המסומנת באדום שצריך לשים לב לא להמשיך בה פונה דרומה לכיוון הר עריף, ואנו ממשיכים בדרך המסומנת בשחור הממשיכה במורד נחל ערוד אל בארות עודד.
הכתובת המוגמרת 21 לאפריל 1946. צילם יעקב ורמן. מתוך הספר: מבצע עובדה , המכון למורשת בן גוריון, 2002.
הדרך בתחילה משורית אבל לאחר כ-ק"מ הנוף משתנה ואנו נכנסים לקטע קניוני של נחל ערוד. מספר מדרגות סלע (מבחן עבירות קטן לרכב המלווה) ואחר רכיבה מעט מתישה באפיק החצצי של הנחל נגיע לבארות עודד הן ביר עידד אום צאלח. הבארות נמצאות על מדרגת סחף משמאל לדרך. שמונה הבארות חפורות מעל האפיק כדי שלא יסתמו בשטפונות. להפתעתנו לבאר המערבית היה מחובר חבל עם דלי שבעזרתו שאבנו מים מן הבאר והמים היו טובים מאד לשתייה!! מחזה נדיר באזור הר הנגב היום. כך תאר אבי זכאי את ההגעה לבארות עודד בסיור המפורסם של 1946:
"הואדי הלך וצר, השביל סטה מאפיקו ועלה על גבי משורי חמדה. שוב נתגלו עקבות המכוניות ואנו התנהלנו לאורכם עד שנכנסנו לערוץ קטן, חשוף מעץ ומצמח, שפרץ לו דרך בין הגבעות. לאחר רגעים ספורים הגענו לואדי אל עדיד אום צלח. אפיקו של הואדי הרחב, שפילס דרכו בין הרים גבוהים, היה זרוע אבני נחל, ומעלה הואדי נתגלה בעירומו. רק במורד הואדי מזרחה התרחב האפיק לעמק קטן ובו חורשת אשלים עתיקת יומין. בגדה הצפונית נתגלו בורות מים לרוב. ביר עדיד נמצא דרומית מזרחית מאדי רמן והוא אחד ממקורות המים היחידים באזור זה כל השנה. סימנים רבים העידו על בני אדם ועדרי צאן שבאים לפקוד את המקום. אפילו בית קברות ימצא שם בגדה ממול. בביר זה נמצאו כשמונה עשרה בארות. אחדות מהן הכילו מים ויתרן בארות שחרבו או שנסתמו. המים טובים לשתיה והבדיקה המאוחרת קבעה שבכל ליטר יש 159 מ"ג כלור ו-680 כמות כוללת של מלחים. פני המים השקיפו מעומק של 6 מטרים. גובה עמוד המים היה 1.5 מטר. הבארות, מהן חפורות באדמה, ומהן בנויות אבן רק בחלקן העליון. סביב הבורות שקתות אבן להשקאת צאן וגמלים. ניכר היה שמפעם לפעם נחפרות כאן בארות מחדש, ויש בארות אכזב שנדונות להיסתם.
ליד הבארות ערכנו חניה. המטען הורד מהגמלים. אחדים יצאו לקושש עצים למדורה ואלה נמצאו בכמות ניכרת בקרבת האשלים. לאחר ארבעה ימי סיור באזור צחיח נתפשטנו עירומים ושפכנו דליי מים זה על גופו של זה."
תמונה קבוצתית למרגלות סלע פלמ"ח טוביה מאי 2005
בגדה הדרומית של הנחל בית קברות בדואי עתיק. על כל קבר מונחות שתי אבנים- אחת במזרח הקבר והשנייה במערבו. אבנים אלו מסמלות את המוות ואת החיים שאחרי המוות (כנראה שריד של פולחן מצרי). מיקום בית הקברות ליד בארות הוא תופעה שחוזרת על עצמה בעוד מקומות בנגב ובאזורים מדבריים אחרים כמו בסיני ובירדן. הדבר מעיד על חשיבות המקום לנוודים שנעו במרחב זה. מבארות עודד שביל הליכה (מסומן בירוק) המוביל אל פסגתו של הר עריף.
מבארות עודד נמשיך לרכב במורד נחל ערוד ההפוך שוב לקניון בו הוא חוצה את קמר העריף. הרכיבה בערוץ החצצי היא מתישה מאד ולאחר כ- 4 ק"מ נזהה בצד ימין של הדרך שני בולדרים גדולים ומתחתם מעגל אבנים לבן. זהו סלע פלמ"ח טוביה המפורסם .(נקודת ציון 1257,9849). בחלק העליון של הסלע חרוטה הכתובת פלמ"ח (הכתובת לא ברורה כיום) והיא נכתבה על ידי טוביה קושניר ז"ל במהלך אותו סיור בפסח 1946. בחלק התחתון חרוטה הכתובת טוביה שהיא כנראה מאוחרת יותר. כך תאר אבי זכאי את מעשה החריטה: "הואדי התפתל בין גבעות נמוכות וגדותיו גבהו והלכו לא הרגשנו איך נתכווץ פתאום והפך לקניון. כך נמצאנו פתאום במעבה של היכל טבע עצום. קירות הקניון נצצו לאור השמש העולה ונזדקרו משני העברים בגובה של מאה מטרים בקירוב, קרובים מאד זה אל זה.
שוב גילינו עקבות זחלים והיה קשה להאמין שכלי רכב צלחו בדרך זו. בדרכנו בקניון התרומם באמצע הואדי גוש סלע אדיר ועליו מצוירות כנפי חיל האוויר (הבריטי כמובןI מספר 49. שוב עלתה חמתנו ואחדים ובראשם טוביה, טפסו על ראש הסלע ובפטישיהם חרטו בסלע שוב את שם הפלמ"ח."
צריך לנסות ולהכנס לאווירה של אותם ימים רחוקים ואל קבוצת הסטודנטים האמיצה שהלכה בנתיב זה רחוק מכל מקום ישוב ואל ימי התום שלפני קום המדינה. די מרגש לראות את הכתובת הדהויה המספרת על המסע הזה ומזכירה את דמותו המיוחדת של חקר הצמחים טוביה קושניר שחייו הקצרים נסתיימו בפתאומיות.
סלע פלמ"ח טוביה והכתובת פלמ"ח
מסלע פלמ"ח טוביה נמשיך לרכב עוד כ-6 ק"מ בתוך הערוץ. ניתן מידי פעם לרכב במדרגות הסלע מצידי הערוץ וכך להתחמק מהדשדש של האפיק. לאחר מספר פיתולים של הנחל נגיע למצוק שראשו בנוי מסלעי צור ובתתיתו סלעי קרטון רכים- בסמוך לו פונה דרך עפר לא מסומנת ועוזבת את נחל ערוד בדרכה לנחל ציה. לאחר עלייה קצרה נגיע למשורים נרחבים שבין גבעות ציה בדרום ומצוקי העריף בצפון. הדרך טובה מאד וניתן להתקדם בה במהירות. האזור הוא שטח אימונים של חיל האויר ובו מפוזרות שלדות רכב רבות. ממול נזהה את הרכס המאורך של הר קרטון. גבעות ציה מכוסות משטחי צור כהים והם בולטים בצחיחותם. הנוף השתנה לגמרי ונפתח לעומת האפיק הצר של נחל ערוד. שני נחלים מנקזים את האזור נחל ציה ונחל טרשים. בפתחו של ערוך רחב מדרום להר קרטון עצרנו לחניית לילה. הצמחייה מופיעה כאן רק בערוצים והיא כוללת בעקר שיחי רותם. בצד צפון מזרח ניתן לזהות את מחנה "שדמה" ואת הר חדב, ומזרחית להר קרטון מתנשאת גבעה חרוטית היא גבעת צהבון שהעניקה לנחל ציה את שמו הערבי ואדי אל עמוד. נחל ציה מתחבר לבסוף אל נחל המישר.
הכתובת לזכרו של רותם שני במצפור הר כיפה
יום שני: נחל ציה – צוקים 55 ק"מ.
"עוד זכור נזכרך כל רעיך גם יחד
עוד באמצע מלאכתנו נרגישה פתאום
את מאור מבטך בתביעה לא נשכחת
במזיגה נדירה של פקחות ותום"

נתן אלתרמן

הכתובת חקוקה במצפור הר כיפה על שם רותם שני בן מושב עין יהב.
אל נחל עשוש ונחל צופר- מסלול נוסף
גבעות ציה
קטע הבוקר מוקדש לחצית גבעות ציה המשתרעות בין נחל כרכום בדרום לנחל ציה בצפון. הגבעות בנויות מקרטון ומכוסות משטחי צור כהים וחשופים המשווים להם מראה עגום במקצת. זהו אזור כמעט ולא מטוייל הנמצא בלב שטחי האימון של חיל האוויר בנגב. את הרכבים נשלח להמתין לנו במפגש של כביש 40 עם הכביש המוליך לבסיס הצבאי שמעל המישר שממנו יורדת הדרך בנחל מישר לכיוון הערבה. נרכב דרומה כ-500 מטר ונעלה בנק'ב גמלים המטפס אל מרומי הגבעות, ומכאן מתחיל קטע פנטסטי של רכיבה לאורך כ- 10 ק"מ בשביל גמלים שכמעט ואינו בשימוש היום (אולי ע"י הפראים). הרעיון הוא לשמור כל הזמן על קו הרכס ולא לרדת לתוך הערוצים. מידי פעם השביל מתקרב אל המתלול שמעל נחל ציה ומזמן תצפיות יפות אל הר חדב ומצוקי העריף. הלאה במערב ניתן לזהות את הר עריף ומדרום לו את הר שגיא ואת הטבלה הארוכה של הר כרכום. מדרום מבצבצת פסגתו של הר צוריעז הנמצאת מעל נחל פארן. הלאה במזרח המישר והרחק מעליו סוגרים את התמונה הרי אדום. השביל הולך ומאבד גובה ולבסוף נרכב על גב שלוחה צרה שתוריד אותנו מהחלום אל ואדי רחב שבו עצי שיטה ומיד נמצא את עצמנו רוכבים במישר הידוע בשמו הערבי קע-אל קריק.
התצפית מהר כיפה
המישר תחום בצפון על ידי רמת חדב במזרח על ידי הרי המישר, ומדרום ובמערב גבעות ציה. שטחו כ-50 קמ"ר והוא היה בעבר הגיאולוגי היה המישר אגם ואילו היום הוא מתנקז דרך נחל המישר המתחבר אל נחל נקרות. הרכיבה במישר היא קלה בינות לשדות של עמודים מוזרים ושאר מתקנים עלומים. סופו של דבר נחצה את כביש 40 בדיוק בצומת בו מסתעף הכביש העולה להר המישר. נחבור לרכבים וננוח לארוחת בוקר בצל רותם גדול בצד הכביש (כמו אליהו הנביא במסעו להר חורב).
המפל הראשון בנחל רעים
וכך ראה אבי זכאי את הקע ב-1946:
"קבוצה אחת המשיכה באפיק הואדי והשנייה חדרה לקע. המפות שבידינו היו בעוכרינו והטעונו. הגענו ראשונים למקום המפגש המוסכם בעוד היום בעיצומו, אבל הקבוצה האחרת בוששה לבוא, השארנו איש ליד הגמלים ועלינו על אחת הגבעות הסמוכות לצפות על הקע. מיד מצאנו את עצמנו בקע, שראשיתה ממש מעבר לגבעות הסמוכות. מישור עצום נתגלה לעינינו מוקף משלושת עבריו הרים גבוהים, וערפל היה רבוץ בתווך. העין לא יכלה ללפות את סוף המישור גם בגלל גודלו ועומקו. המרחק מהנקודה שעמדנו בה ועד לרגלי ההרים מנגד היה כעשרה ק"מ, רוחב הקע כשמונה ק"מ. אדמתה בפנים בחלקה אדמה טובה...
ישבנו כך על הגבעות צופים אל עבר הערבה ומצפים לבוא חברינו. הנוף המדברי העצום נגה לאור השמש השוקעת ביפעה שאין לה שם. ההרים נתעטפו בצבעים כחולים, עזים ובולטים. רכסים רכסים ניבטו, וכל רכס גוון כחול משלו, וכך ריצדו גוונים ובני גוונים מרכס לרכס- תחילה כחול-עמוק, שהחוויר והלך עד שנבלע כליל בערפל תוהו ובוהו של גבעות ורכסים. מהם והלאה נשקפה בבליטות חומת ההרים של עבר הירדן. הערבה עצמה הייתה חבויה בערפל. מרגע לרגע נתנגן היקום בשעת השקיעה בגוונים חדשים. קיתונות של יופי עילאי השתפכו באין אומר ובשממה גדולה."
אין ספק שהפלמחניקים הללו היו בעלי נפש פיוטית והמדבר היה מן הסתם מרשים יותר...או שאנו נעשינו קהים במקצת.
הירידה לנחל רעים
נתארגן לתנועה ונסכם עם את נקודת המפגש הבאה עם הרכבים בנחל עשוש בהתפצלות הדרך המסומנת בירוק מדרום להר נשפה. מכביש 40 נרכב כ- 1.3 ק"מ ונפנה ימינה בדרך עפר שמוליכה לגבעה נמוכה שעליה שלדה. מגבעה זו נזהה את הר כיפה שסוגר על אגן הניקוז של נחל עשוש מדרום. ניתן לראות שני שבילים המטפסים אל הר כיפה, פנינו מועדות אל המזרחי שבהם. מגמת ההתקדמות היא לחצות את הערוצים העליונים של נחל עשוש ואחר להתקדם מזרחה עד למעלה. זהו קטע רכיבה מתיש וללא שביל מוגדר בחלק הראשון ובו צריכים לחצות ערוצים רבים. צריך לשים לב ולנסות לרכב בחלק העלין של נחל עשוש בו הערוצים יחסית רדודים. לאחר שנגיע למרגלות הרכס של הר כיפה נרכב במקביל אליו עד לתחילת הנק'ב שמטפס למעלה והיה בשימוש בעבר על ידי הבדואים. הטיפוס למעלה הוא רגלי ומביא אותנו למשטח סלע מעל מפל פרסה. מכאן תצפית יפה אל העמק של נחל עשוש ואל המשך הרכס של הר כיפה. ממשיכים לרכב על שפת המצוק ואחר מתחברים אל דרך העפר שמטפסת אל מצפור הר כיפה. המצפור בנוי ממעגלי אבנים וממנו תצפית מדהימה אל מרכז הנגב ואל נחל עשוש. במערב ניתן לראות את הר עריף והר שגיא ומלפני בולט הר נשפה בתוך אגן הניקוז של נחל עשוש. הר כיפה נקרא בערבית ג'בל אבו טאקייה שפירושו הר אבי הכיפה.
לא לנסות לרכב בשביל זה!
מהר כיפה מתחילה ההרפתקה של נחל רעים שהוא קניון היורד מהר כיפה אל נחל עשוש. מיד מהמצפור נרד לואדי ונרכב כ-ק"מ ופתאום נגיע למפל גבוה שחוסם כל אפשרות מעבר. נטפס לרמה שמימין ונרכב על שביל עד ששוב נגיע לואדי קניוני שמתחבר לנחל רעים. הפעם נמשיך שמאלה ונרד על גב שלוחת סכין תלולה אל תות ערוץ נחל רעים. הרכיבה בואדי היא קשה וטכנית ומיועדת רק לרוכבים מנוסים. הנחל נעשה קניון של ממש ושוב מגיעים לסדרה של מפלים גבוהים ותהום מסחררת.
סרטון המתאר נפילה של רוכב לתהום. לא ידוע לי, איפה צולם הסרטון ומה קרה לרוכב
...והרי תוצאות הרכיבה
משמאל נבחין בשביל צר שעוקף את המפלים. יש להתקדם בזהירות בשביל ובהליכה בלבד. אסור בשופ פנים ואופן לנסות לרכב בשביל זה שעובר על פי התהום.
השביל יוריד שוב לערוץ ומשם עוד כ- 500 מטר קשים לתנועה ואחר ניתן למעשה לרכב את כל הדרך עד לדרך העפר המסומנת בשחור והיורדת בנחל עשוש. נחל רעים מתרחב ונכנס לשכבות חואר וחרסית רכות יותר. נמשיך מזרחה עם הדרך כ-ק"מ עד לעץ שיטה גדול שמתחתיו אפשר לאכול צהרים. העץ ממש קרוב להסתעפות הדרך המסומנת בירוק.
רכיבה בנחל צופר
לאחר הקטע של נחל רעים ההמשך הוא קליל ומהיר בדרך העפר היורדת לכיוון נחל צופר. את הרכבים כדאי לשלוח דרך נחל עשוש לצוקים משום שהדרך המסומנת באדום כוללת קטע קשה למעבר. את הפנייה לנחל צופר נזהה ללא בעיות והיא מתחת למצוק. רוכבים בנחל צופר, היורד בפיתולים מתונים וכאשר הוא מתרחב נבחר בצד השמאלי שלו שיוביל אותנו אל מתחת לישוב ההולך ונבנה – צוקים שאת בתיו הקיצוניים נזהה מרחוק.
פרופילי גובה: הכין ראובן פליישר
פרופיל גובה
עליות מצטבר
ירידות מצטבר
ספרות
מבצע עובדה, בעריכת אלחנן אורן ומאיר אביזוהר. המכון למורשת בן גוריון, מדרשת שדה בוקר. (התמונות המופיעות למעלה והציטוטים נלקחו מספר זה)