דף הפתיחה של ההוצאה העברית של הספר
תחילת סיפרו של דאוטי:
צאת אורחת עולי הרגל
"קול חדש קרא אלי בשובי מחצי האי ובעברי ברחוב "הישר" הארוך בעיר דמשק- קול ידידי מאז; פתאום אחז בידי ואמר תמה: "הגד לי עתה, אחרי אשר חזרת הנה, אל השלום ואל חסות אללה, והנה אנו הולכים שנינו, כמו לפנים. בין פרדסים, המחדשים את פריחתם והמלאים מתיקות האביב כגן האלוהים, הגד נא לי – מה הביאך אל ערב הקנאית, ואיך יכולת לנדוד שמה?"
ביום ההוא, בשעה מאוחרת- אחרי כמה ימים של השתדלויות ומכשולים- חשבתי כי אמנם אין לי עוד תקווה, תחילה בקשתי מאת הואלי, מושל סוריה, להתיר לי להלוות על החאג', היא שיירת עולי הרגל, וללכת עימהם עד מדאין צאלח. הואלי שאל בסוד את הקונסול הבריטי, ומשרת הקונסול נכבדה מאד בארצות ההם. הקונסול השיב לו, כי אין זה מענינו; ואם אצא בדרכי סכנות אלה ידאג לי כמו לכובעו הבלה. איש זה הציע לי בשעתו את עזרתו במסעי, ועתה הודיעני, כי חובתו להסיח את דעתו מנסיעתי לערב, פן לא תצלח ויבולע גם לו בעבורי. והשלטונות התורכים אמרו בליבם: מי ידרוש ממנו את נפשו אם גם הקונסול שלו הפקירו?"
|
