אל אזור ג'בל מטאמיר וג'בל ברקה הדרומי- מסע אופניים בנופי אבן החול המרהיבים של מזרח סיני.
"נמשלו ישראל לחול. מה החול הזה אתה חופר בו גומא מבערב, בשחרית אתה מוצא אותה שנתמלאה מאליה, כך כל אותם האוכלוסין שחסרו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה. זהו שנאמר: 'יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב.' (מלכים א, ד כ)

מתוך "מקורות ארץ-מורשת ישראל בשדה" מאת יוסי שפיינר וישראל רוזנסון, ירושלים תשס"ד.
עניין
המסלול עובר באזור הרי אבן החול שמדרום לנאת המדבר הציורית של עין חודרה. זהו אזור של הרי משאר הבנויים מאבן חול לבנה בעלת גוון חיצוני חום שפעולת האירוזיה של הרוח והמים יצרו בהם שפע של צורות מוזרות ונהדרות. בלב האזור מתנשא ג'בל ברקה הדרומי שרומו 1010 מטר בלב בקעה חולית. החול נוצר מבליית אבן החול והוא יוצר במזרח את הדיונה הגדולה אל-הדודא הגולשת לכביש נויבע-דה'ב. מבחינת רכיבה הרי אין זה אזור קלאסי לאופני הרים בשל הואדיות החוליים ובקעות החול אך מסתבר שניתן לרכב כמעט ברובו אם בוחרים נכון את נתיב ההתקדמות. בשולי הואדיות החוליים התשתית קשה יותר וניתן לרכב עליה וכן בתוך בקעת החול יש כיסים של חול קשה יותר שניתן לחצות ברכיבה. זוהי חוויה מדהימה לרכב בנוף המרשים הזה אפילו לאורך קצרים. קצב ההתקדמות שלנו היה בממוצע 10 ק"מ ליום עם הרבה עצירות וגיחות רגליות וכלל טיפוס לפסגתו של ג'בל ברקה. איך אומר הפתגם הערבי "החפזון מן השטן" וההתקדמות האיטית מאפשרת לספוג את הנופים הנפלאים.
השתתפו
חזי יצחק, אילן שוהם, לורנס ברט, איל בן זאב, גילי יפת -סוכות תשס"ד
לוגיסטיקה
אשרות: אין צורך באישור מיוחד או בויזה למצריים.

הרעיון הבסיסי הוא שאת המזון, המים ושאר הציוד הכבד, הג'יפ או הגמלים נושאים, כך שכל רוכב ישא עמו רק ציוד ליום רכיבה אחד. לג'יפ יש יתרון של מהירות במקרה של חילוץ או במקרה שצריך להביא מים נוספים. לעומת זו המסע יהיה הרבה יותר רומנטי ואותנטי עם לווי גמלים שמסוגלים לעקוב טוב יותר אחר המסלול המקורי. את הגמלים או הג'יפים ניתן להשיג באמצעות שיך חמיד הממוקם בראש ואדי זלקה על הכביש לסנטה וניתן להתקשר אליו לטלפון הנייד. המחיר הוא כ-400 לי"מ לג'יפ ליום או כ-70 לי"מ לגמל ליום.
טלפונים: 00-20-10-6670294, 00-20-10-1069817
פירוט נוסף לגבי ההכנות ועלויות נמצא בסיכום של נועם אבנון שמופיע בתחתית העמוד.
לחץ להורדת מצגת בנושא התאמות פסיולוגיות הגמל לתנאי המדבר
מזון: ניתן לקנות את כל המזון בחנויות בנוביע תראבין כולל פירות וירקות טריים. כדאי להביא מהארץ, תבלינים, אבקת מרק, פירות יבשים או מוצרים בסגנון "מנות חמות". כמו כן רצוי להצטייד בארגזי מים מינרליים (קרטון מכיל 18 ליטר מים ולחשב לפי 5 ליטר מים לאדם ליום). מים טובים יש רק בביר צפרא והם מעט מלוחים לשתייה וטובים בעקר לבישול ושטיפה. האזור באופן כללי דל במקורות מים קבועים.
הסעות: בהלוך אין הרבה ברירה אלא לקחת מונית מטאבה והמחיר הוא די גבוה (100 לי"מ לאדם עד עין חודרה). אנו העמסנו על מונית רגילה את חמש זוגות אופניים ואת כל הציוד. כדאי להביא מתקן לנשיאת אופניים. בדרך חזרה המחירים יורדים (65 לי"מ לאדם) וניתן להתמקח. כמו כן ניתן להיעזר בשירותיו של שיך חמיד למציאת מונית.
מידע עדכני לגבי טיולים בסיני
טיול אופניים בהר הגבוה בסיני- שלמה אורבך
עלויות לאדם: (מחושב ל-5 אנשים ל-4 ימים)
אגרת גבול ישראלי: 71 ₪
אגרת גבול מצרי: 25 לי"מ
הסעה לעין חודרה: 100 לי"מ
מזון ל-4 ימים: 100 לי"מ
ג'יפ ליווי: 220 לי"מ
הסעה חזרה: 65 לי"מ
שער החליפין נכון ל-17.10.03 הוא 1 לי"מ = 0.7214 שקל
עדכונים לגבי שער החליפין ניתן למצוא באתר בנק ישראל: http://www.bankisrael.gov.il/heb.shearim/index.php
סה"כ: כ- 440 ₪
מפות:
מפת האטרקציות של דרום סיני בקנ"מ של 1:250000 בהוצאת צופית ומפה טופוגרפית בקנ"מ 1:50000 ג'בל ע'לים. מפות טופוגרפיות של סיני הן מצרך נדיר שנמצא רק אצל בודדים, אך כדאי לברר ולנסות לצלם או להשאיל את המפה.
כמו כדאי להצטייד ב- GPS שבאמצעותו ניתן לקבל מיקום מדויק ברשת UTM .
רשימת ציוד מפורטת:
ציוד אישי: דרכון, שק"ש, מזרן, כובע, בגדי רכיבה+כפפות, קסדה, משקפי שמש, מכנס ארוך, פליז, סנדלים+נעלי רכיבה, תרמיל ליום הליכה, פנס, אולר, ערכת רחצה, נייר טואלט, מגבונים לחים, שתי פנימיות רזרביות, סט מפתחות אלן, משאבה.

ציוד קבוצתי: גזיה, סירי בישול, סבון ניקוי+ספוג, נרות, מיתרים, שקיות אשפה, ערכת עזרה ראשונה.

ציוד קבוצתי לאופניים: מפתח פדלים, שחרור מהיר לגלגלים, שפיצים רזרביים, צמיג, ספריי ניקוי+סמרטוט, שרשרת+מפתח שרשרת, כבל מעצור והילוכים, אזיקונים, מתקן לנשיאת אופניים המתחבר לרכב.
פירוט המסלול
התחלנו לרכב מהקפיטריה, הממוקמת על כביש נויבע-סנטה בסמוך לכניסה לעין חודרה לכיוון הנוואמיס המפורסמים. בדרך עברנו דרך סלע הכתובות הוא הדבת אל חגג'- סלע החוגגים שעליו חקוקים ציורי סלע וכתובות של עולי רגל בדרכם לסנטה קתרינה. תוואי זה נבחר על ידי עולי הרגל הן בשל נוחות טופוגרפית והן בשל הקרבה למקור המים האמין עין חודרה. מרחוק ניתן היה כבר לזהות את המבנים העגולים המיוחדים של הנוואמיס. בסמוך להם מספר אוהלים שבם מתגוררים בדואים משבט המוזינה. עצרנו אצלם לביקור והן כבדו אותנו בתה מתוק עם עלי ח'בק- נענע הגדלה בהר הגבוה או בקניונים ליד גבי מים. לדבריהם השנה האחרונה הייתה שחונה מאוד ואת מי השתייה שלהם הם מביאים מביר סעל שנמצאת כ-20 ק"מ מערבה. רכיבה קצרה על משור חצצי הביאה אותנו אל הנוואמיס שהם מבני קבורה המתוארכים ל סוף האלף הרביעי לפנה"ס כלומר לפני 5000 שנים!.
בדרום סיני נתגלו כ-19 ריכוזים של נוואמיס (יתושים בערבית") שריכוז זה הוא בין המפורסמים שבהם. על גבעה נמוכה, אך בולטים למרחוק ניצבים בשתי שורות עיקריות כ-40 מבנים עגולים שקוטרם כ-2 עד 3 מטרים הבנויים מאבנים שטוחות שלוקטו במקום. הקיר החיצוני בנוי בקפידה ויוצר קיר די חלק והרצפה מוגבהת בחצי מטר מעל קרקעית המדרון. המבנים מקורים במין כיפה קטנה. כל פתחי הנוואמיס פונים מערבה אל השמש השוקעת וכנראה תופעה זו קשורה לאמונה שהתפתחה מאוחר יותר במצרים והקשורה לפולחן המתים. מדהים לחשוב שמבנים מיוחדים אלו עומדים על תילם ללא מלט או אמצעי אחר כבר כמעט כ-5000 שנים. שדה הוואמיס הזה נחפר על ידי צוותי מתנדבים בראשותו של הארכיאולוג אבנר גורן לפני פינוי סיני ב-1982 במסגרת הסכמי השלום. במאמר המסכם את חפירות הנוואמיס (גורן 1998) הוא כתב " הנושא הבולט ביותר המשתקף מחקירת הנואמיס, הוא אמונתם בקיום שלאחר המוות, אמונה זו התבטאה במנהגי קבורה רבים ומורכבים, שהיו מקובלים על הכל ונשמרו בקפדנות. לפי אמונתם, גם לאחר המוות נתקיים הנפטר קיום חומרי, כעין המשך של החיים עלי אדמות. לכן קברו עם הנפטר חפצים ששימשו אותו בעולם הזה, כדי שיוכל להשתמש בהם. אפילו חפצים יקרים, כמו גרזיני נחושת או תכשיטים מיוחדים, לא נותרו ירושה לבני הנפטרים, אלא הוטמנו איתם." מי הייתה האוכלוסייה הזו? וכיצד הצליחו להתקיים באזור המדברי הקשה הזה של מזרח סיני? אלו חידות שעדיין אין לארכיאולוגים תשובה.
את שעת הצוהריים החמה העברנו מתחת לאוהל שנטתה בסמוך לנואמיס זקנה בדואית בשם היללה, בתקווה לקבל מעט כסף מהמטיילים הפוקדים מידי פעם את האתר. שוחחתי איתה מעט והתברר לי שהיא מעולם לא הייתה בסנטה קתרינה ואף לא בד'הב, כל חייה עברו במרחב הקרוב של אזור עין חודרה- אכן האדם הוא תבנית נוף מולדתו. שעת הצוהריים חלפה עברה לה ואנו שמנו פעמינו לכיוון ג'בל מטאמיר כאשר קבענו להפגש עם מלוונו סולימאן. מהנוואמיס נמשך נ'קב הוא שביל גמלים המוליך דרומה לכיוון גוש הרי אבן החול הנקרא ג'בל מטאמיר.
השביל הפך למין דרך עפר ונכנס לתוך האזור הנהדר של אבני החול. רכבנו בנוף מדהים. הרוח והמים יצרו שלל צורות מוזרות: פטריות, כוכים קטנים הנקראים בפי הגיאומורפולוגים בשם טאפוני ( חלון בקורסיקאית), ועמודים בעלי פיתוחים מוזרים. השמש נטתה לשקוע וסולימאן והג'יפ לא נראו באופק. לא ידענו מה אירע לו והחלטנו לחזור לנואמיס, ואחר בחשכה למאהל הבדואי ולברר מה אירע לו. הלילה ירד ונעשה קר יותר. התמקמנו בסמוך לאחד האוהלים ובקשנו מאישה אחת שתאפה לנו מספר פתירים כדי לשבור במעט את רעבוננו. בשמיים נצנצו רבבות כוכבים ושביל החלב נראה בבירור. לאחר זמן מה הפיתות החמות הגיעו והן היו טעימות גם ללא שום תוספת. סולימאן הגיע מאוחר יותר והתברר שהוא חיכה לנו בואדי מטאמיר שממערב לג'בל מטאמיר והוא נסע לשם בדרך עוקפת ולכן לא ראינו אותו. החלטנו שנקבע להבא בצורה מדויקת יותר את נקודות המפגש בינינו.
ביום השני התחלנו ברכיבה דרומה ממזרח לג'בל ח'יל (סוס בערבית) ועד מהירה נכנסנו לתוך דרך חולית שצריך היה להשקיע הרבה מאמץ להתקדם. הגענו שוב לתוך אזור אבני החול וטיפוס קצר הוביל אותנו לתוך רמה מכוסה שברי אבנים ובה זיהינו שביל גמלים. נ'קב זה חוצה את גוש ההרים ויורד לואדי מטאמיר והרכיבה לאורכו קלה ובנוף פנטסטי. במערב התנשאו פסגות ההר הגבוה על רכסיהן המשוננים. לאחר כ- 5 ק"מ השביל גלש לואדי צפרה החולי. פחדנו שנאלץ לדשדש בחול עד לביר צפרה שנמצאת 4 ק"מ דרומה, אך להפתעתי הצלחנו להתקדם ברכיבה מעורבת בהליכה בשיפולים המזרחיים שם מצאנו מצע קשה יותר. העקרון הוא לשמור על מספיק מומנטום וקו התקדמות ישר ללא ניסיון לשנות כייון במהלך הדיווש.. בצוהרי היום הגענו לביר צפרה שהיא מקור המים החשוב באזור. ואדי צפרא (צהוב בערבית) עובר בקו שבר גיאולוגי המפריד בין סלעי משקע ימיים במערבו לסלעים מגמתיים במזרחו. הבאר נמצאת בגדה המזרחית ובה שוקת בנויה להשקיית הגמלים וגלגלת פשוטה לשאיבת המים. המים מלוחים מעט אך ראויים לשתייה. ישבנו בצל תפוח סדום הגדל בסמוך ואפינו לחם על גחלי המדורה. קבוצת מטיילים הגיעה עם מספר גמלים ותוך דקות ספורות הבאר התעוררה לחיים. הבדואים שאבו מים לשוקת והגמלים שתו בקצב מסחרר ונאבקו ביניהם על מקום טוב ליד השוקת. מחזה הממחיש בצורה טובה עד כמה באר המים היא צומת מרכזית ומקום מפגש חשוב באזור צחיח זה.
המשכנו לרכב במורד ואדי צפרה שנקרא מעתה ואדי חמאם ולאחר שלושה ק"מ יצאנו אל הבקעה החולית הלבנה של ג'בל ברקה. הנוף השתנה בפתאומיות מואדי צר וסגור יחסית לבקעה רחבה שבתוכה מבצבצים הרים מרשימים של אבן חול. הרכיבה נעשתה קשה יותר אבל מצאנו דרך להתקדם ממחשוף של אבני חול אחד למשנהו כאשר מידי פעם אנו הולכים עם האופניים בחול. על המחשופים הללו היו פזורים חלוקי קורץ יפים שיצרו מעין פסיפס יפה. עלינו לקו פרשת מים מקומי הפריד בין חלקה המערבי של הבקעה לחלקה המזרחי. לא יכל להיות מראה סוריאליסטי יותר מלראות באזור זה מספר רוכבי אופניים המנסים לרכב בלב הדיונות החוליות. פתאום חלפו על פנינו בשעטה מספר ג'יפים הישר אל תוך דיונה גדולה למרגלות הר עצום של אבן חול ונראו כמו נמלים טורדניות המנסות לדגדג ענק. השמש נטתה לשקוע ואנו המשכנו לדשדש בחשיכה עד שפגשנו בסולימאן שהתמקם למרגלות ג'בל ברקה (637361E, 183855N).
בבוקר עלינו לפסגת ג'בל ברקה הדרומי שכן יש שלושה הרים במזרח סיני הנושאים את השם ברקה (חול דק) ושלושתם פסגות נהדרות שכל 'משוגע' סיני אמיתי מנסה להגיע אליהן. הצפוני נמצא צפונה לעין פורטגה, והמרכזי צפונה לעין חודרה. ג'בל ברקה הדרומי בנוי מאבן חול לבנה מתנשא כ-200 מטר מעל המשורים החוליים. עלינו בדיונה שלמרגלותיו המורכבת מחול לבן דק גרגר וטהור. ואחר טיפסנו בנקיק תלול מאד מעלה עד אוכף קטן ומשם הדרך קצרה אל הפסגה שמספר גלי אבנים ניצבים בראשה. מפסגת ג'בל ברקה נשקפת פנורמה נפלאה של דרום סיני. בצפון חוסם את קו הראייה מצוק התיה הגירני ובו ניתן להבחין בפסגות של ג'בל גונה וג'בל א-דלל. במזרח נשקף רכס הגרניט שממזרח לכביש נוביע-ד'הב ואחריו באופק פסגות הרי החיג'אג' שבערב הסעודית. הרחק דרומה התנשאו הפסגות הכהות של ג'בל פיראני ובמערב העין קלטה ערב רב של רכסים עד הפסגות הגבוהות של ג'בל קתרינה שמשמאלו בצבצה הפיסגה של ג'בל אום שומר המפורסם. מסביבנו ים של חול לבן שהרי אבן חול מזדקרים ממנו באצילות. כ- 2 ק"מ ממערב לנו זיהינו את ראש הדיונה הגדולה אל הדודא שתכננו להגיע אליה אחר הצהרים.
בינתיים עברנו כ-800 מטר מערבה אל האזור המוצל שלמרגלות ג'בל מחרום שהוא הר משאר נוסף ונמוך אך יש בו תופעה מיוחדת. בערך בגובה 8 מטר מעל הקרקעית קימת מנהרה שקוטרה כ-2 מטר החוצה את ההר במרכזו. בקרקעית המנהרה קונגלמרט הרומז שאולי מנהרה זו הייתה אפיק נחל קדמון שזרם כאשר מפלס החול היה גבוה יותר מכפי שהוא כיום. לאחר מכן חצינו את בקעת החול לכיוון ראש ואדי חדבה, כאשר מידי פעם אנו נאלצים לגרור את האופניים בחול הטובעני. מראש הואדי גולשת הדיונה הגדולה אל-הדודא לכיוון כביש נוביע-ד'הב. זוהי דיונה נהדרת המורכבת מחול לבן וטהור. הדיונה מכוסה בגלונים ציוריים הנוצרים מתנועת גרגרי החול בהשפעת הרוח. על פי פרופיל הגלונים ניתן לדעת את כיוון הרוח שיצרה אותם (ראה למטה סימולצית מחשב המדגימה את הווצרות הגלונים ע"פ מודל מתימטי). הצד הפונה לרוח הוא הפחות תלול. ישבנו על מספר אבנים בראש הגבעה והבטנו אל השמש השוקעת שצבעה את בקעת החולות בגוונים ארגמניים. האוויר היה נקי והמרחבים הריקים קבלו את הערב היורד בהכנעה.
חזרנו בחשכה אל מקום הלינה למרגלות ג'בל מחרום ומאוחר יותר בלילה עלה ירח גדול שהאיר את משורי החול באור לבן והרי אבן החול לבשו הוד ומסתורין באור ששחק על פניהם המחוטטים.
בבוקר התארגנו ליום האחרון של הרכיבה ומטרתנו הייתה להגיע בחזרה לכביש נוביע-סנטה. השתדלנו לרכב למרגלות הרי אבן החול שמצפון לג'בל ברקה על המשטחים הקשים יותר. הנוף הפך לצבעוני יותר. אבני חול מגוונות הופיעו ופנינו לכיוון נ.ג. 906 שבתחתיתו התגלו מעין "קפלות" שבתוכם מחשופים צבעוניים להפליא של אבן חול בצבעי אדום, צהוב ושחור. קשה לתאר במילים את מגוון הצורות ואת עושר הצבעים שהופיעו כאן. מעניין שבג'בל ברקה ובג'בל מטאמיר כמעט ולא ראינו אבני חול צבעוניות
המשכנו ברכיבה על משורי חמאדה כהים ולבסוף ירדנו אל ערוץ ואדי ג'יבי ורכבנו על פני משטחי אבן חול אדומה. הואדי התרחב והתחתר בסלעים מטמורפיים ועצי שיטה פזורים היו לרוב הערוץ. לבסוף עלינו על משורי חמאדות שצבעם שחור ואחר צבעם השתנה בפתאומיות לאפור. בין האבנים מצאנו מאובנים של אקסוגירות וחלזונות ספירליים. הופתעתי להווכח שניתן היה לרכב את כל הדרך מג'בל ברקה עד לכביש. לאחר מספר ימים באזור החולי למדנו להכיר את השטח ולבחור את הנתיב הנוח לרכיבה על ידי מעברים מצד אחד של הואדי לצד השני או על ידי רכיבה במדרגה מעל האפיק וכן להוציא מעט אוויר מהגלגלים. במידה מסוימת זו היא כל תורת הרכיבה באזורים חוליים אלה על רגל אחת. פגשנו בכביש כ-2 ק"מ מזרחית לעין חודרה והמשכנו במגמת ירידה אל שיך חמיד היושב בראש ואדי זלקה הזכור לטוב מדרך חטיבה 9 שעברה כאן במבצע "קדש", אך זה כבר שייך לסיפור אחר.

צילם: לורנס ברט, חיבר: אילן שוהם
סרטונים
סרטונים אלו צולמו על ידי לורנס ברט:

הולכים בבקעת החול של ג'בל ברקה
קפיצה
ימין ושמאל רק חול וחול
מפות
המפות הוכנו על ידי אילן שוהם.
תמונות הלווין הוכנו באמצעות האתר: https://zulu.ssc.nasa.gov/mrsid/. בתצלום הראשון רואים יפה את המעבר בין אזור הרמות הגירניות של מרכז סיני (מדבר התועים) לבין האזור הכהה יותר של סלעי היסוד של דרום סיני. בקו המגע בין שני אזורים משתרעים הרמלות שהן אזורים חוליים ובהם הרי אבן חול. כמו כן ניתן להבחין באגן הניקוז הענק של ואדי אל עריש המנקז את מרכז סיני צפונה אל הים התיכון. ממזרח לו רואים את אגן הניקוז הגדול של ואדי ותיר המנקז את הצד המזרחי של הרמות אל ים סוף ויוצר את הדלתא שעליה שוכנת נויבע.
מפה בקנ"מ של 1:250000 של אזור הטיול (מסומן ברבוע כחול)
מפה בקנ"מ 1:50000 -חלק א'
מפה בקנ"מ 1:50000 -חלק ב'
תצלום לווין של חצי האי סיני
תצלום לווין של בקעת החול של ג'בל ברקה
מפה בקנ"מ 1:50000 של ג'בל ע'לים (סרק: נועם אבנון)
שעת בין הערביים -צלם נועם אבנון
סיכום מסלול רגלי של נועם אבנון באזור ג'בל ברקה הדרומי
בקישור בתחתית מופיע פירוט של מסלול רגלי באזור ג'בל ברקה הדרומי שנכתב על ידי נועם אבנון עם תמונות יפות מאד של ההר ושל הדיונה הגדולה. הסיכום כולל פירוט של ההכנות והרשמים מהטיול, ויכול להיות עזר מצויין לכל מי שמתכנן להגיע לאזור הזה.
אני מודה לנועם אבנון שאפשר לי להשתמש במסמך זה.
קובץ וורד של הסיכום (2.64 מגה)