אלות אטלנטיות בהר הנגב- שריד לאקלים לח יותר בנגב?
"ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צלה." (הושע ד, יג) "לא בהר ולא בבקעה- שטה עומדה שם עתיקה. ונהשיטה פותרה חידות ומגידה היא עתידות" חיים נחמן ביאליק המטייל באזור הר הנגב הגבוה לא יכול שלא להתפעל מעצי האלה האטלנטית, עבותי הגזע , הצומחים בערוצי הנחלים ומהווים ניגוד גמור לצמחיית השיחים הנמוכה או למדרונות החשופים האופייניים לאזור זה. הגזעים מציגים שלל צורות מעניינות וכאילו לכל עץ יש אופי משלו המשתקף בצורת הגזע המעידה על השנים הרבות בהם עמד העץ בחום ובקור המדברי – כמו שאמר יעקב ללבן בפרשת ויצא (בראשית לא 40) " הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני". תופעה זו מעוררת מספר שאלות כמו, כיצד עצים אלה מצליחים לשרוד באקלים המדברי?, מה קובע את פיזורם המדברי?, האם מספרם בנגב גדל או קטן? ועוד שאלות רבות. האלה האטלנטית היא עץ גדול ורחב נוף, הגדל בשטחים ערבתיים פתוחים, מהרי האטלס (מהם קבלה את שמה) עד למרכז אסיה. לקראת השלכת מאדימים העלים ועפצים אדומים גדולים מתפתחים על העץ. שמה הערבי הוא בוטום. הלבלוב והפריחה חלים באביב וההאבקה נעשית על ידי הרוח והפירות מבשילים לקראת הסתיו. הפירות הבשלים נאכלים קלויים או לקויים על ידי הסרת קליפתם. על עצי האלה האטלנטית נוהגים להרכיב את האלה האמיתית שפירותיה הם הפיסטוק המפרוסם ומטעים כאלו נטעו ליד קבוץ שדה בוקר.
כך מתאר הבוטנאי דניאל זהרי קובץ היער, 3 (1951) : " אזור תפוצתה של האלה האטלנטית בנגב כולל את גושי ההרים האירנו-טורניים שממערב ומצפון למכתש רמון. קבוצות גדולות עצים גדולות וקטנות גדלות כאן לאורך אפיקים ובמשטחי אדמת הלס בגדות האפיקים. האפיקים העשירים ביותר בעצים, אלה-שכל אחד מהם יש בו עשרות רבות- יצוינו ואדי לוצאן (נחל לוץ), ואדי חורשה, ואדי עג'רם, ואדי בוטמי, עצים בודדים או קבוצות קטנות חודרים עם אפיקי הואדיות גם הרחק לאזור המדברי הסהרו-סינדי שמדרום להר ומצפון לו. רק בחלקיו הגבוהים של הר הנגב (בגובה של 800-1000 מ') שכמות משקעיהם מגיעה כנראה ל-200 ממ', מצאנו את האלה האטלנטית כשהיא עולה גם במעלים הטרשיים. אך גם היא מצויה רק במעלים בעלי מפנה צפוני. את קיבוצי העצים היפים ביותר מצאנו בראש חרשה. כאן יוצרת האלה האטלנטית בלווית שיחים של אשחר הדו-זרעי מעין חורש דליל של במדרונות תלולים הפונים לצפון. נראה שהשם הערבי ראס חורשה קשור בצומח זה. אשר לצורתם ולהתפתחותם של עצי האלה בנגב המרכזי יש לציין, שחלק ניכר מהעצים הנפגשים כאן הם עצים קשישים ובעלי מידות. מהם מגיעים בקומתם ל-5 מטרים ולמעלה מזה. חלק מהם מקודש על ידי הבדואים התולים עליהם מטליות וחלקי אריג. למרות קדושתם נכרתו רבים מהם ועל כך נראים הגדמים הנראים פה ושם (לאחרונה אנו ראינו גדמים כאלו בערוץ העולה להר עקרב). ומכאן גם תיאוריהם של נוסעים שונים שעברו באזור במאה הקודמת ובמאה הנוכחית. כך למשל מציין מוסיל (A. Musil, 1907) : אואזיס גדול של עצי בוטום המצויים בשני עברי הואדי שבין עוג'ה (היא נצנה) לסביטה (שבטה) במקום שהדרך חוצה ואדי אביאד (לבן)". אנו לא מצאנו כאן אלא רק גדם בודד מושחת ואכול." כנראה שהעלמות האלות באזור זה קשורה לפעילות האדם אולי לתורכים שנזקקו לעצים במלחמת העולם הראשונה.
תיאורו זה של מוסיל מעיד על תפוצה נרחבת של אלות אטלנטיות בתחילת המאה ה-20. אבינועם דנין רואה באלות האטלנטיות רליקט כלומר שריד של תפוצה נרחבת יותר בעבר משום שהאלות האלנטיות מופיעות גם בגליל המזרחי והתפתחותה האופטימילית שלה נמצאת בתחום המשקעים של 500-700 מ"מ גשם. כך שבתקופה שבה האקלים היה גשום יותר הם היו נפוצים ברב אזורי הר הנגב וכשהאקלים נעשה יבש יותר הן נותרו רק בבתי גידול מתאימים. לעומת זו זהרי, הר הנגב הוא בית הגידול הראשוני ומורדות הגליל המזרחי הם אזורי גידול משניים שלשם התפשטו האלות. האלות בהר הנגב זקוקות לכמות מסוימת של מי נגר שתפצה על כמות המשקעים הנמוכה. כמות הנגר תלויה בין גורמים רבים כמו סוג הקרקע, שיפוע המדרון, גודל אגן ההקוות, הקרום המדברי ועוד. על פי דנין כמות מי הנגר נתונה בנוסחא הבאה: W=PRA, כאשר W היא כמות המים הדרושה לקיום אלה אטלנטית, P כמות המשקעים, R מקדם הזרימה העלית A הוא גודל השטח. נוסחא ליניארית פשוטה זו קובעת שבאזור מסוים בעל כמות משקעים שווה, מקדם הזרימה העילית קובע את גודל השטח התורם לנגר. ממחקרים שנעשו התלה שגודל אגן הנקוז באזור הבנוי מסלעי גיר משוכבים היה כ- 250 דונם ל-9 אלות. ואילו ל-7 אלות שגדלו מתחת משטחי סלע היה 1.5 דונם. יש להביא בחשבון גם את הקלטות נבטי האלה הדורשים משטר מים יציב וזה מתקיים בבית גידול של משטיח סלע (כמו החלמוניות בנגב שגדלות מתחת למשטחי הסלע של תצורת שבטה).
גודל העצים תלוי בכמות המים הזמינים לעץ וזו גדולה יותר בואדיות בהם השורשים חודרים לתוך החלוקים והחצץ ועשויים לנצל מים בעומק רב. אך בואדיות תדירות ארועי הנגר קטנה יותר לעומת משטחי הסלע ולכן בשנים שחונות דוקא האלות הגדלות בערוצים חשופות לסכנת התייבשות. בג'בל הלאל שבצפון סיני נמצא עץ כבן 850 שנה (עד 1200!). ובנגב יש עצים כבני 400 שנים. מהאמור לעיל דווקא לצמח גדול בעל שורשים גדולים יש יתרון בתנאי המדבר משום שהוא יכול לעבור מספר שנות בצורת על פיתוח מערכת שורשים גדולה או צמיחה באזורים של משטחי סלע בהם כמות מי הנגר גדולה יותר. האם מספר האלות האטלנטיות בהר הנגב קטן או קטן? דומה שתשובה על כך יכולה להכריע האם העץ הוא שריד לאקלים לח יותר כי הרי אם מספרם נמצא במגמת עלייה, הדבר מעיד על כך שהעץ מותאם היטב לתנאי האקלים בהר הנגב. מעריכים שמספר האלות האטלנטיות בנגב נע סביב 1500.
מקורות
אלה אטלנטית-אבינועם דנין, מתוך "מונוגרפיה פיטוסוציולוגית-איקולוגית של הנגב הצפוני. נמצא בקובץ מאמרים לכנס השנתי- תשל"ו-החברה להגנת הטבע, עמ' 154-157. נופי הצומח של ארץ ישראל- מיכאל זהרי, עמ' 258. הוצאת עם עובד תשמ"ב. "כי האדם עץ השדה" –עצי ארץ ישראל, מאפייניהם, תולדותיהם ושימושם. אריאל 124-125 , 1998 , עמ' 84-87. מפת תפוצה צבעונית של האלות האטלנטיות בהר הנגב מופיעה באנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10 עמוד 210. משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1982.
מפת תפוצה של אלות אטלנטיות בהר הנגב (מתוך המאמר של אבינועם דנין)
עפצים על עצי אלה כמערכת אקולוגית
פרטים בוטניים על אלה אטלנטית מתוך מאגר מידע נגב
על אלה אטלנטית מהאתר של ניסים קריספיל