השם בולבוסים שהוא שמם הקודם של תפוחי האדמה, ניתן להם משום דמיונם לתפוחי אדמה ענקיים (עד 2.5 מטר לעיתים בקוטר), המונחים על פני הקרקע באתרים שונים בארץ. למעשה אינם אלא תרכיזי גיר גדולים שצורתם כשל כדור פחוס ומעוות לעיתים. בהישברם ( בעיה – הבולבוס הוא ערך טבע מוגן ואין לשבור אותו או חלק ממנו!), נודף מהם ריח אופיני המוכר מנביעות עשירות בגופרית וגם צבעם כהה יחסית.

הבולבוסים מוכרים בעיקר מאזור הר צין, בקעת סיירים ומעלה בולבוסים העולה מנחל גשרון וכן במקומות אחרים בארץ כמו ה"פסל" הניצב בכניסה לעיר ערד הבנוי מספר בולבוסים שהוצבו האחד על גבי השני לתפארת העיר. הופעתם אינה מקרית וקשורה לחלקה העליון של שכבה גיאולוגית מסוימת המוכרת בשם פרט הפוספוריט מגיל סנון (כ- 60 מיליוני שנה). שכבה זו היא אותה שכבה מתוכה מפיקים את הפוספאט במפעלי הפוספאטים בנחל צין, אורון ובקעת ערד. לצידם ניתן למצוא גם מאובן ייחודי של אמוניט דמוי מקל סבא הקרוי "בקוליטס" המייצג בהופעתו את סוף עידן האמוניטים בעולם (מין המקורב לתמנון שהיה עטוף בתוך קונכית ענק דמוית שבלול.

הבולבוסים הם כאמור תרכיזי גיר המכילים גם שאריות של חומר אורגני שלא עבר חימצון ולכן זהו גיר ביטומני. בניגוד לרוב סלעי הגיר המוכרים שהיו במקור שלדים גיריים של יצורים ימיים (ביוגניים), כאן מדובר ככל הנראה בתהליך שהוא כימי ביסודו. כרגיל ראשיתו של התהליך בים רדוד מאוד (מטרים בודדים עד עשרות מטרים) אלא שהקרקעית שלו ענייה בחמצן ואינה מאפשרת חיים ליצורים שוכני קרקעית ים כגון צדפות או שבלולים. במצב זה, יש סבירות גבוהה לתהליך הבא: שלד של דג נוחת אל הקרקעית ואינו מתפרק מחוסר חמצן. תחת זאת, הופך השלד לגרעין גיבוש לגיר המומס המצוי בשפע בגוף המים. בתהליך איטי הולך השלד ומתעטף בשכבות של גיר ללא כל כיוון מועדף והתוצאה על כן, צורה כדורית פחוסה בגלל כוח הכבידה. המרכיבים האורגניים סביבם נוצר הסלע, נספגים בגוף הבולבוס וצובעים אותו בצבע הכהה האופיני – וזהו הבולבוס המוכר. עם חשיפתו מחדש לאטמוספירה בתהליכי בלייה או במהלך כרייה של שכבות הפוספאט, יבוא החומר האורגני במגע עם חמצן אטמוספרי ויתפרק תוך שחרור ריח של ביצים סרוחות, ראו הוזהרתם. למידע נוסף ניתן לכתוב לעופר שמואלי ofershmu@bgumail.bgu.ac.il