מצוקי הצינים בעין הגיאולוג
מצוק הצינים וחוד עקב
כתב: עופר שמואלי
בעומדנו בתצפית מחלקת הקבר של דוד בן גוריון, או בכל נקודה אחרת על הטיילת שתוחמת את המדרשה מדרום, ניתן לראות את אותו קו של מצוקים המוכר בשם מצוק הצינים. מצוק זה תוחם את יחידת הנוף של רמת עבדת מצפון וממזרח, תוך שהוא מתנשא לגובה של כ- 150 מטרים מעל עמק נחל צין.
מה טיבו של מצוק זה ומדוע "בחר" דווקא כאן להיווצר?
אם נביט במפה הגיאולוגית, נגלה שרמת עבדת היא מה שמוגדר בלשון הגיאולוגים מילוי צעיר בין קמרים עתיקים ממנה: קמר מחמל מדרום והקמרים בוקר, חלוקים וחתירה מצפון. אף שכל יחידות הנוף הללו בנויות מסלעי משקע ימיים, נוכל לראות כי הסלעים הבונים את הקמרים עברו קימוט בעוד הסלעים הבונים את רמת עבדת הם אופקיים.
בסיס מצוק הצינים בנוי משכבות רכות שהמים עודים בהן שמות
שלושה שלבים
זאת ניתן להסביר בתהליך בן שלושה שלבים:
א. קנומן- טורון (80-100 מיליון שנה)- הנגב וחלקים גדולים מארץ ישראל מכוסים בים רדוד שעל קרקעיתו יש הרבדה אופקית של סלעי משקע (בעיקר גיר ודולומיט).
ב. סוף טורון ותחילת סנון (70-80 מיליון שנה) - תהליך איטי של קימוט בתוך הים גורם לקרקעית הים להתעוות ולקבל את הצורה המוכרת של קמרים וקערים.
ג. מסטריכט – פליאוקן - איאוקן (70 – 35 מיליון שנה) המשך השקעה של סלעי משקע ימיים (בעיקר גיר וקרטון) המושקעים אופקית לתוך הקערים ומילוי התבליט שנוצר עקב הקימוט שתואר בשלב ב'.
מצוק הצינים בין עין זיק לעין עקב
לאחר השלב השלישי האזור מתרומם כולו כגוש אחד וכתוצאה מכך נסוג הים ושכבות הסלע נחשפות כעת לתהליכי בלייה וסחיפה. רגע לאחר ההרמה, הנוף שנגלה לעין היה מישור רחב ושטוח, אולם במיליוני השנים הבאות, עם המשך ההרמה של מרחב הנגב ופתיחת הבקע הסורי אפריקאי בתקופות המוכרות בשם ניאוגן ופליסטוקן, צפוי האזור לשנות את מראהו. הפרשי הגובה הניכרים בין מרכז הנגב המורם לבקע ממזרח וים תיכון ממערב, יגרמו להתפתחות מערכות ניקוז שיסיעו כמויות עצומות של סלעים בלויים אל בסיסי האגנים ויחשפו בהדרגה את התבליט הקדום של קמרים וקערים שכוסה על ידי אותו מילוי צעיר. בחירת תוואי הנחלים אינו מקרי – מסתבר שנחלים מגלים העדפה ברורה לקווי חולשה בנוף, דהיינו ליחידות סלע רכות, שברים גיאולוגיים וכן דייקים כאשר מדובר בנוף מגמתי.
היחידות הרכות יוצרות נוף מתון ואילו הקשות מצוקים
נחל צין
דוגמא מרשימה במיוחד ניתן למצוא בנחל צין. נחל זה מתחיל את מהלכו באזור מצפה רמון תוך שהוא מתפתל במתינות לכיוון צפון. מעט אחרי העיר עבדת, משנה הנחל את אופיו באופן דרמתי, מתחתר בקניון עמוק וצר תוך שהוא מבצע תפנית חדה מזרחה, שם הוא שב להיות נחל רחב ומפותל עד שהוא נשפך לים המלח. ההשערה המקובלת כיום היא שחלקו העליון של נחל צין הוא למעשה אפיק קדום של נחל הבשור שזרם מערבה אל הים התיכון. אך עם הרמת האזור ויצירת הבקע במזרח, חל כאן תהליך של שביית נחלים שגרם לנחל צין ל"שבור" בחוזקה מזרחה ול"העדיף" את הבקע העמוק על פני הים התיכון. את התפנית החדה עושה הנחל בדיוק בקו התפר שבין יחידת הקמרים של הנגב הצפוני לבין רמת עבדת. הבחירה כאמור אינה מקרית: בין הסלעים הקשים הבונים את הקמרים לסלעים הקשים יחסית הבונים את רמת עבדת, מצויות שתי יחידות סלע רכות של חוואר וחרסית (מגיל מסטריכט ופליאוקן), המוכרות היטב מנחל חווארים שלמרגלות המדרשה. באותו אזור ממש, עובר גם אחד מחמישה שברי הרוחב החוצים את הנגב ממזרח למערב – שבר הצין. הנחל אם כן מנצל שתי תופעות שונות המקלות עליו את ההתחתרות מזרחה – סלע רך וקו שבר.
נשוב כעת אל מצוק הצינים. במבט בוחן, נוכל להבחין בבירור בשתי יחידות סלע שונות הבונות אותו. יחידת בסיס רכה היוצרת מדרון משופע ומתון ומעליה יחידה קשה היוצרת מצוק תלול. היחידה הרכה היא אותה יחידת מעבר שבין הקמרים לרמת עבדת והיא גם המקור לנביעות הפורצים בשולי הרמה כמו עין עבדת, עין עקב ועין זיק. סלעי החוואר והחרסית משמשים כאן כאקוויקלוד המונע ממי תהום להמשיך ולחלחל למטה. המים נאגרים על גבי השכבה האטומה ופורצים בשולי הרמה או בקניונים החורצים אותה.
היחידה הקשה היא כבר חלק מן הסלעים הצעירים הבונים את רמת עבדת, סך הכל ארבע תצורות סלע המופיעות בסדר קבוע: קרטון ומעליו גיר הבונים את החלק הקשה של מצוק הצינים ושוב יחידה נוספת של קירטון ומעליו גיר הבונים לדוגמה את חוד עקב וכן את רמת מטרד עליה פועל כעת בסיס התעופה רמון.