מחלוצה לניצנה בדרך חורב- בעקבות מסעה של חטיבה 8 במבצע "חורב" בתש"ח
לוח הזכרון לנופלים בקרב על עוג'א אל חפיר
הטיול מוקש לזכרו של יעקב גרנק (דב הבלונדיני) שנפל בקרב על עוג'ה אל חפיר ב-26.12.48
עניין
מידע
תיאור המסלול
רחובות בנגב
אברהם ורד- מספר על מסע חטיבה 8 בנחל לבן
מפות
הזחל"ם של דב הבלונדיני
עניין
במהלך הטיול נבקר בשלוש ערים נבטיות – ביזנטיות: חלוצה, רחובות בנגב וניצנה, כאשר רחובות בנגב היא הפחות מוכרת מבינהן. כמו כן נספר את סיפור מסעה של חטיבה 8 במסגרת מבצע "חורב" ואת סיפור הקרב של פלוגה א של גדוד הפשיטה 89 של חטיבה זו שמהלכו נהרג מפקדה הנערץ שכונה "דב הבלונדיני". לאחר גשם שיורד באזור החולות, הדרך רכיבה לכל אורכה ואף הקטע בנחל לבן רכיב כמעט לכל אורכו. אני מודה לאבי נבון על העזרה במציאת אינפורמציה על מסעה של חטיבה 8 בנחל לבן.
יצחק שדה- מפקד חטיבה 8
"בטרם יצאנו חזר דב וכינס את הפלוגה ואמר: בחורים! אנחנו יוצאים עכשו למבצע, שמטרתו להשמיד את הצבא המצרי. תפקידנו לפרוץ לעבר אל עריש. המשימה תהיה קשה, מבחן לכוחותינו, לכח סבלנו, להתמדתנו. אינני מטיל ספק בכושר הלחימה שלנו, אבל הפעם תהיה המשימה קשה לאין ערוך. עלינו לעבור את הדרך ללא תקלות. אם נעבור את הדרך וכוחוינו איתנו- אנחנו מנצחים. מכולם נדרשת התאמצות. וכמו תמיד: קדימה!". אברהם ורד- הקרב על עוג'ה אל חפיר בראייה היסטורית בת 48 שנים- מתוך הספר ניצנה, חפירות ומחקרים, א', ערך דן אורמן. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, תשס"ה.
.דב הבלונדיני-תמונה מתוך הספר, ניצנה חפירות וממצאים
מידע
אורך המסלול: 65 ק"מ זמן: 8 שעות דרגת קושי: בינוני+ נקודת יציאה: קבוץ רביבים נקודת סיום: מרגלות תל ניצנה. עונה מומלצת: חורף ובמיוחד לאחר שירדו גשמים באזור והדקו את הקרקע החולית. לוגיסטיקה: יש לדאוג להקפצה חזרה מתל ניצנה לרביבים. המסלול עובר בשטח אש פעיל והכניסה אליו מותרת רק בסופי שבוע ובחגים.
מסע ג'יפים אתגרי מנחל סכר לנחל נצנה- שמעון תמיר
כפר הנוער ניצנה
התיאטרון בחלוצה
תיאור המסלול
רוכבים מרביבים עד ציר "ניפל" (10 ק"מ) המסומן בכחול על הכביש המוביל לצאלים. נפנה שמאלה אל שטח העיר חלוצה הקבורה עדיין מתחת לחולות. חלוצה תחומה על ידי נחל הבשור מדרום ונחל אטדים מצפון. באופן כללי האתר של חלוצה משתרע על פני שטח נרחב ורובו קבור תחת החול והשרידים לא מרשימים במיוחד אך יש לביקור במקום קסם של גילוי ואולי של מיסתורין שעדיין טמונים תחת מעטה החולץ באתר שתי גבעות שמהן תצפית אל רוב שטח העיר. התיאטרון והכנסייה הסמוכים זה לזה נמצאים ממערב לגבעה הדרום מזרחית. בכנסייה ניתן להבחין בבסיסי העמודים העשויים שיש שהובא לכאן מהאי פרוקונסוס אשר בים מרמרה. זהו התיאטרון הנבטי היחידי ממערב לירדן והוא שימש כנראה לקיום טכסים פולחניים. במקום נתגלתה כתובת יוונית המספרת שבשנת 454 לספירה עשה אזרח העיר אברהם בן זנוביוס רצפה חדשה לתיאטרון המגיעה עד לרצפה הישנה. אברהם נגב מתאר בספרו כיצד הוא גילה את התיאטרון בחלוצה:
שי ניר בחלוצה
"באחד הימים האחרונים של הסקר, בשעת בין ערביים מאוחרת, בהשקיפו מגבעת השפכים המזרחית מערבה, צדה עינו של כותב אלה גבעה שטוחה, צרה ומתעגלת המתרוממת משטטח מישורי. עוד ממרחק אפשר היה להבחין בכך שאין זו גבעה טבעית. חיש קל התברר שזהו אתר קדום רב חשיבות ולא נותר אלא להכריע בין אמפיתיאטרון לבין תיאטרון. בסקירה מקרוב נראו הקירות המקיפים של התיאטרון, השקע של מקום התושבים ושרידי בניין גדול ממערב לתיאטרון. אף כי נותרו שלושה ימים עד תום לימודיהם, התגייסו ילדי בי"ס האזורי בקיבוץ אורים לחשיפת האתר: בחלוצה נתגלה תיאטרון נבטי!" הכנסייה המזרחית נמצאת מצפון לתיאטרון ובה נתגלו 11 בסיסי שיש של העמודים שתמכו בגג הבזיליקה וכן כותרות קורינתיות הנמצאות היום הקיבוץ רביבים. הכנסייה נשדדה במהלך השנים וגג העץ שלה פורק על ידי בדווים מקומיים. בכל מקרה צריך להקדיש זמן לשוטטות האתר הגדול והאופניים מהווים אמצעי מצוין לכך. מה עוד גילו החופרים בחלוצה? גת מיוחדת, מגדל רומי, כנסייה מערבית, בתי קברות ובתי יוצר. אנחנו, בקרנו בתיאטרון, שכוסה שוב בחול כדי למנוע את שוד האבנים וכן בכנסייה הדרומית הסמוכה לו שרק עמודי השיש מבצבצים מתוך כיסוי החול ומעידים על עברו המפואר של המקום, שכן חלוצה הייתה בירת המחוז ומספר תושביה, על פי ההערכות היה כרבבה. דרך אגב, זו משימה לא פשוטה למצוא בשטח הענק את התיאטרון.
רחובות בנגב
רחובות בנגב
נשוב לדרך הצליינים שחולצה הייתה תחנה חשובה בה. דרך זו שמשה עולי רגל נוצריים בדרכם אל הר סיני- ג'בל קתרינה על פי אמוונתם. בחלק הדרומי, שרידים שלך הכפר הבדואי חלסה שננטש ב-1948. הדרך טובה עד שמגיעים מעל נחל שונרא. ירידה עד למפגש דרך המסומנת בירוק למרגלות דיונה. נחל שונרא הוא נחל מוזר המתחיל ונגמר בחולות ובחורפים גשומים נוצר כאן מעין אגם קטן. נמשיך לרכב בעמק שיוצר נחל שונרא שבו גם עברה כנראה דרך שור המקראית, חולפים על פני עץ שיטה ואחריו עוד אחד, עד למפגש עם הדרך המסומנת בשחור. ממשיכים בדרך הירוקה המטפסת לשלוחה המובילה אותנו אל רוחייבה- כאשר המפגש הראשון הוא עם הכנסייה הצפונית. אנחנו הגענו בדיוק לחפירת קבר ביזנטי ע"י ארכיאולוג יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית, כאשר המטרה הייתה לבדוק את עצמות הנפטר ולראות האם הוא נדבק במחלה שהועברה ע"י חולדות. סיור רגלי בחורבות רוחייבה – גלי הריסות מרשימים (רעידת אדמה?). המראה של עיי החרבות הללו מדהים בעוצמתו. פה ושם ניכרים סימנים לחפירות ארכיאולוגיות, וניתן לזהות את הכנסייה הדרומית, וכן חלק מרחובות העיר. רחובות, לא יושבה על ידי הבדואים, בגלל מיעוט המים שבאזור שנקרא "בחר בלה מיי" כלומר ים ללא מים. עדיין לא ברור מה היה שמה האמיתי של העיר שכן השם רחובות אינו מוזכר תעודות מהתקופה הביזנטית.
נחל שונרא
השאלה שעולה מיד היא מדוע הנבטים בחרו להקים עיר די גדולה (כ- 130 דונם) בתוך ים החולות הזה? רחובות ממוקמת על דרך שעברה מחלוצה לניצנה ומשם לסיני. בתור רוכבי אופניים אין לנו בעיה להבין שתוואי הדרך עברה בתוך העמק של נחל שונרא ואחר טיפס ועלה על השלוחה שעליה ממוקמת רחובות. דרך זו הייתה גם סעיף של דרך הבשמים שהוביל לכיוון אל עריש במקום לנמל עזה. הואדיות מסביב לעיר עובדו בשיטות החקלאות הקדומה והיוו את העורף הכלכלי של העיר. כמו כן, נחפרה במקום באר עמוקה (כ- 60 מטר) שסיפקה מים לתושבי העיר. בחפירות שנערכו במקום על ידי הארכיאולוג יורם צפריר נתגלו חרסים מן המאה הראשונה לפני הספירה. הדרך תוביל אותנו אל הכנסיה הדרומית והבאר. הבאר מרשימה בעומקה וניכרים היטב החריצים של החבלים שהעלו את המים. נמשיך מעט למעלה ונגיע למערות מסתור שנחצבו בסלע הקירטון ולמאגר מים פתוח. כדאי להשאיר את האופניים (אין להשאירם ללא שמירה! על אף שהאזור נראה ריק, מסתובבים בו בדואים, ולנו כמעט גנבו את האופניים). ולצאת לסיור רגלי בתוך גלי ההריסות.
הארכיאולוג יזהר הירשפלד בפעולה בכנסיה הצפונית
הארכיאולוג יורם צפריר חפר ברחובות במשך שש עונות חפירה, אך רובה של העיר עדין לא חפור, וממתין לחוקרים חדשים. בראיון לעיתון סביבות (גליון 23) אומר פרופ' צפריר : "זהו אתר שרושמו הוא בעוצמת שטח ההריסות הנרחב והדומם. יש בחורבות האלו יופי וכוח רב. איננו רוצים לפגום בכך באופן לא מבוקר". ואכן השוטטות בתוך החורבות הותירה עלי רושם עז. קשה להתנתק מן המחשבה שחורבות אלו ידעו פעם ימים שבהם אנשים חיו, ילדים שחקו וצחקו בחצרות. לחורבות יש עוצמה חזקה יותר מהבתים המשוחזרים. במעלה העיר נזהה את הכנסיה המרכזית שנחפרה ותנשמת מצאה בה בינתיים מגורים. ברחובות נתגלו ארבע כנסיות מהתקופה הביזנטית (המאה החמישית לספירה) וזו היתה גם תקופת הפריחה של העיר. הכנסיה המעניינת היא הכנסיה הצפונית המבודדת משאר העיר, שניתן להגיע אליה לאחר הקפת העיר. כנסיה זו היתה מפוארת והמיוחד בה הוא שני חדרים תת קרקעיים הנקראים קריפטה. ניתן להבחין בשיש אפור ברצפת הקריפטה. בחפירות שנערכו במקום נתגלו שלוש צלחות זכוכית קטנות, המצויירות בדמויות של קדושים. מדוע חרבה העיר, האם השחנה אקלימית כפי שחושבים מספר חוקרים, או שמה הכיבוש הערבי, ואולי מגפת דבר כפי שטוענים אחרים שהגיע ממצרים? אלו הן שאלות שעדיין לא ניתן להשיב עליהן בבטחה, ואולי סודות אלו ישארו קבורים לעד בחולות.
עץ שיטה בכניסה לנחל לבן
ממשיכים בדרך המסומנת בשחור והרכיבה בה די נוחה, זהו ההמשך של ציר "ניפל". האנטנות של הר קרן בולטות משמאל. במזלג דרכים עזבנו את הדרך השחורה והמשכנו ימינה עד לכביש המוביל להר קרן. משם 6 ק"מ מזרחה על הכביש עד לפניה לנחל לבן. ב-8 ק"מ הראשונים הדרך בנחל לבן טובה. חולפים על פני עץ שיטה גבוה הניצב מעל הערוץ. השנוי מאיזור הדיונות מרענן. קירות סחף, צמחייה ומחשופים קרטוניים שנתנו לנחל את שמו. דיונה גדולה מצד ימין עם בתרונות לס מתחתיה. ניתן לטפס מעלה על הדיונה הגבוהה ולצפות ממעל אל נחל לבן המפלס לו דרך בינות הדיונות שברובן הן דיונות מיוצבות. לעומת הדיונות בצד המצרי של הגבול שהן פעיות, הר הדיונות באזור ניצנה מכוסות בקרום ביוגני ובצמחייה וזאת בשל הפסקת הרעייה של עדרי הבדואים. הקרום והצמחייה מקטינים בצורה דרסטית את פוטנציאל הסחיפה של הרוח והדיונות מתיצבות. הגורם הדומיננטי הקובע את פעילות הדיונות הוא עוצמת הרוח, וידרשו רוחות חזקות כדי לגרום לכך שהדיונות בצד הישראלי של הגבול יהיו שוב פעילות. לאחר הדיונה מתחיל הקטע היותר קשה והחולי בתוך הערוץ. ניתן לברוח ימינה מהערוץ ולרכב מעליו. זה היה הקטע בו נתקלה חטיבה 8 בקשיי עבירות שהאטו את התקדמותה הלילית וגרמו לכך שהקרב על עוג'ה אל חפיר לא החל במועדו. וכך מתאר אברהם ורד את התנועה בקטע זה:
על יציבות הדיונות- מאמר מדעי באנגלית, פרופ' חיים צוער
בדרך בנחל לבן
אברהם ורד- מספר על מסע חטיבה 8 בנחל לבן
"כאשר שקעה השמש מאחורי חורבות רוחיבה שוב יצא הטור לדרך. ההוראה הייתה לשמור על איפול חמור. הטור נע ונעצר, נע ונעצר שוב. בדרך לא דרך נעו מאות מכוניות כשהן דוהרות קדימה בכבדות... בקטעים הקשים ביותר, לאורך מאות מטרים, פרשו המהנדסים שטיחים מסיבי קוקוס ועליהם מתחו רשת פלדה. קטעי דרך אחרים רופדו בלוחות עץ הצמודים זה לזה בחישוק ברזל. המאמץ שהושקע בתנועת הכוחות הלוחמים היה יתבהר גם מתיאורו של לוחם אחר: "ראשיתה של הדרך נוחה למדי, והנה גם ערוץ, רשתות ברזל מתוחות במורד ובמעלה, גם בקרקעית הערוץ פרושה רשת. מכונית עזרה ראשונה נראית מטפסת במעלה הגדה, מתאמצת ועוברת. גם כאלו היו עמנו בשיירה... שלט מחודד-קצה תקוע בצידה של הדרך חרושת הגלגלים, הדוק במסמרים אל מוט נעוץ באדמה: חורב..." אם ההתאמצות ברוחיבה בוצעה בהתאם לתוכנית- שכן עד כאן היתה דרך נוחה יחסית; ופלסי ההנדסה הכשירו אותה בעוד זמן, בלי לחשוש מהפרעה על ידי אויב- לא כן מרחובות בנגב עד ואדי אביאד, קטע באורך 10 ק"מ, שמפגשו עם הואדי מרוחק אך 2-3 ק"מ ממשלטי האויב-גבעות חול רבות כיסו אותו במרבית אורכו; ועל כן נאלצו הפלסים לעבוד במשנה זהירות, מאובטחים על ידי שתי מחלקות ג'יפים מגדוד 89. רק במוצאי שבת, אור לכ"ד בכסלו, חצי שעה אחר חצות, יכלה החטיבה להמשיך בדרכה, כשהיא מסתייעת בכלי הרכב הכבדים של חיל ההנדסה, שעדיין לא סינו את התקנת הדרך; אך בשל דוחק הזמן נאלצו לסייע בדחיפה ובגרירה של רכב ששקע בחול הטובעני, וכך תיארו הלוחמים את המסע שלפני הוואדי: " ליל חורב. לאטנו התקדמנו, זחלם אחר זחלם, מכונית אחר מכונית, המכוניות נשפו והתקדמו לאיטן, בזו אחר זו. בצידי הדרך נראו דמויות; אנשי חיל ההנדסה, אלה ששטחו לפנינו את הדרך. על אף רצונם, לא הצליחו אנשי חיל ההנדסה לשטוח רשתות לאורך הדרך כולה. הנה גבעת חול טובענית, רשת ברזל אינה מועילה עוד. אדני עץ שטוחים כפסים והמכונית נוסעת עליהם. צרים האדנים הללו והלילה חשוך ואין להעלות אור. עולים אנשי חיל ההנדסה על מדרגת המכונית ומכוונים את דרכה. ומשפסו הרשתות והאדנים, באו טרקטורים לסייע במעבר. מחברים אליהם מכונית אחר מכונית- ארבעה, חמישה טרקטורים-הולכים וחוזרים." לפנינו נוסעים כמה משורינים לאבטחה- אך הדרך קשה למשורינים כבדים אלה והם שוקעים מפעם לפעם. חיל ההנדסה לא הספיק לחזק את הרשתות בכל מקום, כך שצריך לנוע בזהירות. הקור גדול. בשלושת הקילומטרים האחרונים אין רשתות כלל. כל המכוניות, לרבות ג'יפים שוקעות. אם יתחילו למתוח עתה רשתות, ימשך הדבר עד לבוקר. אך הנה מגיעים הטרקטורים לגרור את המכוניות. הטנקים נעים בכוחות עצמם. לאט, לאט מגיעה כל השיירה, מלבד שתי מכוניות אל הואדי".
רוכבים בנחל לבן
במאמץ להעביר את גדוד 82 (הגדוד המשורין שתוכנן לכבוש את עוג'ה אל חפיר) לפני עלות השחר- כדי שיוכל להכנס למערכה באיחור מועט ככל האפשר מהמתוכנן- רוכזו לכאן הטרקטורים של חיל ההנדסה. אלא שהתנועה בואדי אביאד, עד להצטלבותו עם כביש רפיח-עוג', נמשכה יותר מדי; "הגענו לואדי אביאד (הערוץ הלבן- על שם הסלעים המבהיקים בגדותיו). מדי פעם מזדעזת המכונית, נתקלת בסלע משונן... חריקה נמשכת תחת הגלגלים והשרשראות, נוסעים על משטח של חצץ. ושוב חוזרים הסלעים המשוננים והמרעידים את המכונית..." על פי תוכנית הקרב, עבשעה 7 בבוקר מטוסי חיל האוויר היו אמורים להפציץ את עוג'ה, וכך אמנם הם עשו, אך רק בשעה 10:45 הגיעה חטיבה 8 אל ביר מלגה. הפצצה זו (שהייתה בלתי יעילה) גרמה לאיבוד אפקט ההפתעה והמצרים הבינו שהם עומדים בפני מתקפה והם התכוננו לקראתה.
ביר מלגה - מפגש נחל לבן עם נחל נצנה
הנחל נפתח ומגיעים לביר מלגה. באר מדופנת בבטון ועליה שבכת ברזל ושני עצי אשל גדולים. במערב מבחינים בדיונות זהובות הגולשות. באזור ביר מלגה, התארגנו הכוחות להגנה והציבו חסימה על הכביש שתפקידה היה לנתק את עוג'ה מתגבורות שיגיעו מרפיח. כוחות גדוד 82 התארגנו ויצאו להתקפה רק בשעה 14:00. הם נעווהתגלו למצרים שטיווחו אותם במרגמות, ואחר בהגיעם לצומת עם הכביש המוביל לבאר שבע, נפתחה עליהם אש נגד טנקים ושני משורינים נפגעו, גדוד 82 אינו מצליל לפרוך לכיוון הכפר. וזה המקום בו נכנסת לתמונה פלוגה א של גדוד 89 בפיקודו של דב הבלונדיני. לפני שנמשיך ונספר את קרב הגבורה הזה נתאר את המשך הדרך מביר מלגה עד לצומת כביש נצנה- באר שבע. כיום רובו של הכביש סלול משום מערבית לביר מלגה הולך ומוקם היישוב החדש באר מלכה שאמור לחזק את ההתישבות בפתחת נצנה. הכביש טוב והרכיבה נוחה. נחלוף על פני הכניסה למושב כמהין ונגיע לצומת. תל נצנה בולט מדרום מערב. באזור זה גדוד 82 הסתבך ונפגע ואל המערכה מוטלת הפלוגה הטובה בחטיבה 8, פלוגה א שעליה פיקד דב הבלונדיני רב המעללים שחייליו העריצו אותו. הפקודה שהוא מקבל, היא לרדוף אחר המצרים שנראו בורחים מעוג'ה. ובתדרוך הקצר שהוא מוסר לקציניו הוא אומר: "על הפלוגה לרדוף אחרי המצרים המנסים לברוח ולזנב בהם!- רק את זה הוא מוסר להם... תוכנית, מפה- אין פנאי לכך, צריך להזדרז. בהמשך נקבל הוראות, בהתאם לצורך". (אברהם ורד)