באופן אחר- על אופניים ומדבר
אופניים בואדי ראם
כתב: חזי יצחק
באופן אחר הוא הרעיון לשלב טיול עם רכיבה בשטח כאשר הדגש הוא על טיול שהמטרה העיקרית היא להכיר את השטח וללמוד על הצמחייה, בעלי החיים והאדם שנמצאים בו. ההתמקדות היא במדבריות, אותם האזורים שהחיים בהם נמצאים תמיד על הסף. ההרים והערוצים החשופים לשמש הקופחת ביום ולרוח המקפיאה בלילה. אותם האזורים שבהם היופי הוא פראי ועצום. אזורים בהם האדם, הצומח ובעלי החיים נדרשים לפתח פתרונות יצירתיים כדי לשרוד בתנאים הקשים. במדבר אתה לא יכול להיות רגיל ושגרתי, אתה חייב להיות מקורי. תנאי האקלים כאן אינם מבטיחים קיום ודאי, הם דורשים התמודדות ופיתוח מנגנונים מיוחדים המותאמים לתנאי יובש וחום גבוהים ולכמויות משקעים המשתנות במרחב ובזמן באופן לא סדיר.
הקטע התחתון של מעלה חצרה
אופני ההרים התפתחו בקצב מסחרר במהלך השנים האחרונות. שלדות מחומרים קלים, בולמי זעזועים מיוחדים, מערכות הילוכים משוכללות, אמצעי ניווט וגלגלים חזקים במיוחד. נעשה שימוש
בטכנולוגיות מתקדמות הלקוחות מתעשיית החלל כדי לייצר את המכלולים השונים. שכלולים אלה הופכים את הרכיבה לקלה יותר ומשפרות את אמינות האופניים בשטחים קשים. על אף כל זאת אין תחליף לרוח הרוכב, או כפי שטוענת הסיסמא של השיריונאים "האדם הוא הפלדה". עדיין הרוכב חייב להעניק את האנרגיה הדרושה להנעת האופניים ולא מנוע. עדיין הרוכב חייב להיות איתן ברוחו ובגופו כדי להתגבר על מכשולים בדרך. הוא או היא חייבים להיות בעלי סיבולת לקור וחום לרוח ולגשם, ולעיתים להמשיך ולרכב גם שהגוף מותש, וו לא תופעה נדירה. אופני ההרים שהתפתחו בשנות השמונים של המאה הקודמת יצרו מהפך בתרבות הרכיבה למעשה המהפך הגדול ביותר מאז המצאת האופניים במאה ה-19. האופניים הפכו נגישות לכל אדם להבדיל מאופני הכביש שדרשו ציוד מיוחד וסוג של התמקצעות שהתאים לקומץ בודד של רוכבים. השנוי הדרמטי השני היה בכך שהמרחבים שמעבר לכבישים נפתחו לרכיבה. אין צורך יותר להיצמד לכביש האספלט ניתן לצאת ולגלות את מרחבי הטבע על דרכי העפר והשבילים החוצים אותם ולעיתים אף ללא כל שביל. עולם שלם ומלא עניין המתין לרוכבים החדשים. חלק מרוכבי הכביש נשבה בקסם החדש אך חלקו עדיין מתייחס בזלזול לרוכבי הצמיגים הרחבים או "שטיחונים" כפי שמכנה אותם חנוך מרמרי בספרו המצוין "על האופניים". קצב ההתקדמות באופניים הוא אידיאלי, לא איטי מידי אך גם לא מהיר מידי.
יורדים במעלה העקרבים הרומי
ניתן לעבור מרחקים גדולים יותר מאשר בהליכה ברגל אך עדיין לשמור על קשר אינטימי וישיר עם הסביבה. רוכב השטח אינו שבוי יותר בשיגעון המהירות וסיבובי הפדלים של רוכב הכביש. ניתן לעצור להתבונן, לחשוב, ולהיות לבד במרחבי המדבר הרחק מכבישי האספלט העשנים והמסוכנים. לחוש דרך הגלגלים את מהמורות הדרך וחספוסה. אין לך דבר משעמם יותר לרוכב השטח מאשר רכיבה על כביש, שבה המסלול מוכתב מראש ואתה שבוי בין שולי הכביש לקו הצהוב. על הכביש אין אתגר של עבירות, של חיפוש דרך, של גילוי שביל חדש, אתה יודע בדיוק היכן עובר המסלול. הרכיבה בשטח טומנת בחובה כל הזמן הפתעות, כאן דרך שנסחפה, ושם שביל גמלים עתיק שלא מסומן בשום מפה. קשה לתאר את הרגשת העילוי שעוטפת אותך במציאת שביל כזה שיכול להוביל אותך בבטחה ובחינניות לאורך מספר קילומטרים לאורך שלוחות ואוכפים.
עין אום תינה - מעיין קטן החבוי מהעין
בשל ההתפתחות הטכנית של אופני ההרים האתגר ברכיבה עבר לשבילים או למה שנקרא track single . הרכיבה בשבילים כאלה דורשת יכולת שיווי משקל ומיומנות טכנית והיא כוללת ירידות ועליות תלולות, קטעי רכיבה על אבנים ולעיתים אף סחיבה של האופניים על הכתף. אי אפשר לתאר במילים את ההרגשה של רכיבה בשביל כזה שמידי פעם אתה צריך לצבוט את עצמך כדי להאמין שאכן רכבת כאן עם אופניים. צריך לזכור תמיד שהאופניים הם האמצעי ולא מטרה בפני עצמה. והשאיפה צריכה להיות לנסות ולקשור את המסלול עם היבטים גיאולוגיים, ביולוגיים, ארכיאולוגיים או אנתרופולוגיים ולהכניס לטיול תוכן מלבד הרכיבה עצמה. לכן אם נחוץ ללכת קטע מסוים ברגל ולהשאיר את האופניים מאחור או לעבור קטע מסוים רגלית עם האופניים על הכתף אז רצוי לעשות זאת גם אם זה בא על חשבון מספר קילומטרים של רכיבה.
אתר באר רסיסים מתקופת הברונזה התיכונה א
הנגב על שפע דרכי העפר שבו, ועל שבילי הגמלים החוצים אותו הוא אזור אידיאלי לרכיבה, כמובן במגבלות של שטחי האימונים של צה"ל. הנגב פורש בפני המטייל תופעות מגוונות, קניונים מרשימים, מכתשים המיוחדים רק לארצנו, שרידי עבר מתקופות פריהיסטוריות, וערים נבטיות שהן שריד לתרבות מפוארת שעברה מן העולם ובדואים שנמצאים במעבר ליישובי קבע וכמובן מרחבים שעדיין נותרו בנגב. המדבר אינו משעמם אלא מרתק, אלא שצריך להכיר אותו ולחקור את צפונותיו. ואמר כבר הנסיך הקטן:" סוד יופיו של המדבר הוא שאי שם הוא טומן בחובו מקור מים חיים". המדבר מלא בחידות, קוי אבנים מסתוריים, ישובים מתקופת הברונזה התיכונה שלא ברור מי האוכלוסייה שבנתה אותם ולאן נעלמה, אלות אטלנטיות ענקיות שגדלות דווקא באזורי הר הנגב בניגוד לכל היגיון והרבה גלי אבנים- טומולי שהם קברים עתיקים מלפני ארבעת אלפים שנה ויותר. במדבר גם ניתנה התורה לעם ישראל בהר סיני שעד היום ניטש ויכוח בין החוקרים על מיקומו, האם הוא בהר כרכום או שמא בסיני?