הרוח של האדם עם המכונה- אסף חזני
אסף חזני

אחד מסימני ההצלחות של העת המודרנית היה פענוח חידת הדהירה של הסוס. כמה רגליים באוויר וכמה על הקרקע. פיצוח החידה נעשה בעזרת היכולת לשלוט בתנועה, במקרה של הדהירה, היכולת להקפיא את התנועה על ידי צילום. בצד היכולת להקפיא את התנועה, צמחה יכולת של גיוון אפשרויות התנועה כאשר האופניים הפכו לסמל של מודרניות יותר מהמצאות טכנולוגיות נוספות שכללו את מנוע הבעירה הפנימית.

האופניים מחד הגבירו את יכולת התנועה של האדם ומאידך לא הרחיקו את קצב התנועה באופן קיצוני  ממה שהורגל האדם עד עתה. האופניים, בניגוד להמצאות אחרות המאפשרות לאדם להישאר פסיבי, דורשים מהאדם להיות יחד עם המכונה, לפדל יחד עם המכונה.

האופניים, כמו העת המודרנית, מסתכלים רק קדימה. אין הילוך רוורס באופניים, כמו המודרניות המביטה קדימה ומוחקת את העבר. אופניים משמעותם תנועה קדימה, תנועה בלתי פוסקת, האופניים, המהווים מעין לב של המודרניות אינם יכולים להפסיק לנוע, לפעום. הדברים מובאים בקיצוניות בסרט המצוייר "שלישיית בלויל" שם רוכבים נלכדים ונדרשים לדווש ברגליהם עד כלות. רוכב שפורש למעשה נידון למוות.

למעשה, אופניים ללא תנועה הם אופניים שמוטות על הקרקע או מונחות במעמד מלאכותי. בדומה לגשר כפי שמיטיב לתאר אותו אחד מהסופרים הגדולים שאיתגר את הפרקטיקה המודרנית, פרנץ קפקא: "גשר, משעה שהוקם, שוב אינו יכול לחדול להיות גשר בלי שיצנח ויפול". באותה המידה ניתן לדבר גם על הרוח הנושבת. וכי יש רוח שאינה נושבת?

לאנס ארמסטרונג- צירה זוהר גנות

הגשר, הרוח והאופניים, כולם מצויים מעל לפני הקרקע ומאופיינים ביחס אל ממד התנועה, פרקטיקה של תנועה המכוננת את הישויות הללו. שינוי בקצה התנועה של מי מהישויות הללו משנה אותם מבפנים. הגשר "יצנח ויפול", הרוח תגווע והאופניים... יחכו לרכיבה הבאה.

 

בשנתיים האחרונות (2006, 2007) ניסינו, בכנס שנערך בשדה בוקר תחת הכותרת "האופניים  -האדם, הרוח והמכונה" לפענח את הדהירה של האופניים. ניסינו לעשות את הבלתי אפשרי, לדבר על אופניים במקום, או לצד לרכב עליהם. לרכב על השיח המתאפשר באמצעות האופניים ולא על האופניים בעצמם.

תחת הכותרת אופניים כללנו את מגוון אפשרויות הרכיבה בכביש ובשטח.

במידת מה הצלחנו ובמידת מה נכשלנו.

פירות ההצלחה מוצגים בחוברת שלפניכם ואתם מוזמנים לעיין בה.

בסינגל ברכס חלוקים

החוברת שלפנינו עוסקת ברכיבה בכל מיני היבטים ובכל מיני הקשרים. בתום ההקדמה נפרוס את ההקשרים השונים, החל מהרכיבה בשטחי ישראל וכלה בטור דה פראנס. מרכיבה כמזור לנפש, או ככלי חינוכי ועד לרכיבה בהיבט הפיסיולוגי שלה. לפני הפריסה הזו ברצוננו להקדיש כמה מילים על ההקשר של החוברת עצמה, הכנסים שנערכו בשדה בוקר.

 

במילה כישלון הכוונה היא, שאל פלוטון החוקרים והמרצים בשני הכנסים הצטרפו מעט מאוד רוכבים. בהקדמה זו ברצוננו לנסות לפענח מדוע הכנס שהיה מוצלח לדעתנו מבחינת תכניו, לא הצליח להמריא למעבר לכמה עשרות בודדות של משתתפים. דרך הסבר זה, נדמה לנו, ניתן ללמוד משהו על הרוח של האדם והמכונה בישראל של 2006  - 2007.

ארבעה הסברים לתופעה. ההסברים גם עומדים בפני עצמם וגם משלימים זה את זה.

 

ההסבר הראשון נעוץ בטיבה של הפרקטיקה של הרכיבה. כמפורט לעייל, אופניים נועדו שירכבו עליהם ולא שידברו עליהם.

 

ההסבר השני קשור למיקום של שדה בוקר ורכיבה על אופניים במרחב התרבותי והגיאוגרפי של רוב רוכבי האופניים בישראל.  רוב רובם של הרוכבים החובבים בישראל מוגדרים כפי שחוקרי חברה נוטים לכנות "מעמד בינוני". אנשים המתפרנסים מעל לממוצע השכר במשק הישראלי ומתגוררים לרוב במרכז הארץ. אנשים שעובדים לפרנסתם במשך ימות השבוע ובוחרים, או נאלצים לתמרן בין שאר עיסוקיהם בין בילוי הזמן עם המשפחה, בין העבודה ובין בילוי הזמן ברכיבה.

לרוכבים הללו המתמרנים בין שלל עיסוקים קשה לפנות זמן של שלושה ימים או יומיים אך ורק לטובת עיסוק בתחביב הפרטי, הרכיבה. שדה בוקר נתפס כרחוק ממרכז הארץ ומאזורי הרכיבה הרגילים, למרות שכשפורטים את הרגלי הרכיבה של רוכבי השטח מגלים כי המקום אינו מרוחק כפי שהוא נחשב.

הסבר שלישי נוגע באופיו החברתי של רוכב האופניים הרציני, חובב אך אינו תחרותי. הרכיבה על אופניים מאופיינת בעצמאות על סף הבדידות. למעט רוכבי אופני הטנדם, על האופניים אין מקום לאדם נוסף, אין מקום ליחסים חברתיים הדוקים. האדם מתלכד עם המכונה ומייצר את הרוח של עצמו עבור עצמו. יתרה מזאת, על אופניים כמעט כל אחד יכול לרכב, האופניים הם המובן מאליו של המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. מה כבר ניתן לחדש על תופעה שכל ילד מצוי מסוגל מגיל צעיר להשתלט על המרכיבים שלה?

וכשכבר ניתן לחדש, הרי ברכיבה ישנו עניין רב באינדיבידואליות. רוכבים רבים, בישראל לפחות, יעדיפו ללמוד בעצמם מאשר שילמדו אותם. כך הדבר בשדה הכלכלי, הביטחוני ואין אף סיבה שלא כך יהיה המצב אף בשדה התרבותי.

 

ההסבר הרביעי נוטה לכיוון שונה. אולי ניתן ליזום כנס על תופעה כל שהיא אולם הנחת המוצא היא שהתופעה אכן קיימת. אולי, תופעת הרכיבה על אופניים בישראל כעיסוק לגיטימי עדיין אינה בגדר תופעה? גישושים ראשונים נעשים בשדה המשפטי ובשדה הוירטואלי אולם מדובר בגישושים ראשוניים בלבד שהזמן יגיד האם הם רוח נושבת או תופעה קיימת.

 

רכיבת האופניים בישראל קיבלה תאוצה בעקבות שני גלים שמקורם מעבר לים. הגל הראשון הוא התנפצות בועת ההי טק והגל השני הוא משב ההתעניינות סביב לאנס ארמסטרונג.

עם התפוצצות בועת ההי טק, למעגל מבקשי העבודה או המובטלים מאונס או מרצון נכנסו אנשים רבים שיכלו להרשות לעצמם להשקיע משאבי זמן וכסף בתחביב הרכיבה. האופניים נתפסו כהשקעה לגיטימית משום הערכים המתלווים אליהם, פשטות, טבע, בריאות נפשית וספורט בריא – נפש בריאה בגוף בריא. גם אם המציאות אינה בדיוק כזו, עדיין, ולמרות פרשות הסמים בספורט הרכיבה המקצועני, ערכים אלו הם הנקשרים לרכיבה על אופניים.

על כנפי הגל הראשון ובעקבות האנרגיה שיצר, התפתח הגל השני. שבע השנים הטובות של לאנס ארמסטרונג ושליטתו ללא עוררין בטור דה פראנס הגדילו את אוהדי ענף הספורט הזה והכניסו עוד ועוד רוכבים למעגל. המיתוס של הרוכב שחזר מן השאול של הקללה של המודרניות  -הסרטן, פרנס את דמיונם של אנשים רבים שאמרו לעצמם שגם הם יכולים.

האנרגיות של הגל הראשון והאנרגיות של הגל השני יצרו גל נוסף שרק עתה, שלהי 2007 ניפגש עם קו החוף. כשנדע את תוצאות המפגש נדע האם ניתן לדבר בישראל על תופעת הרכיבה או שמא באמת מדובר ברוח נושבת, גל חולף.

במפגש בין הגל לחוף ניתן לציין שתי תופעות בולטות. האחת יוצאת מתוך קהילת הרוכבים והשניה מחוץ לקהילת הרוכבים.

התופעה הראשונה היא ריבוי אתרי האינטרנט של הרוכבים. מלפני כמה שנים שהיה רק אתר אחד שכונה בכותרת שלו "הבית של הרוכבים בישראל", כיום ישנם אתרים מאתרים שונים עבור צרכים שונים.

האתר של גרופי, הקומונה של ההוא ושל ההוא ועוד. מבית אחד שענה לכל צורכי הרוכבים לחדרים רבים עבור צרכים שונים ומגוונים.

התופעה השניה היא "חוק הקסדה". חוק שנולד מחוץ לקהילת הרוכבים ומכוון כלפי קהילת הרוכבים. חוק המפגיש בין המדינה ושלטונותיה לבין הרוכבים.

זהו קו החוף, נקודת המפגש של גלי הרכיבה אותם נשא הרוח, רכיבה ריזומטית במרחב של הים, מה שדלז מכנה, מרחב חלק, עם המרחב של המדינה. חול הים הסופח אליו את הים ושם לו גבול, מרחב יריעתי.

האם לגל תימצא אנרגיה והוא ימשיך? או שמא חול הים ימוסס אותו? ימים יגידו. אולם ישנה אפשרות שקיום הכנס בשלב מוקדם כל כך עצר את האנרגיה של הגל יותר משהפיח בה חיים.

 

כל ארבעת ההסברים מתלכדים עומדים בפני עצמם ומשלימים זה את זה.

בדומה לאופניים, גם אנחנו ממשיכים קדימה ולמרות מיעוט המשתתפים החלטנו לכנס בחוברת את פרות אותו הניסיון, זוהי החוברת המוגשת בפניכם.